באפריל השנה, בעיצומה של העונה הטובה בקריירה שלו, רותם חטואל אמר די. בגיל 25 הפריצה שהוא כל כך ייחל לה (16 שערים ו-3 בישולים בכל המסגרות) הגיעה, אבל הכאבים בשרירי הבטן הכריעו אותו. במשך תקופה ארוכה הוא קיבל זריקות ונטל כדורים, אבל הקושי היה בלתי נסבל. "רציתי להמשיך לשחק בשביל הקבוצה כי רצנו לאליפות, אבל אחרי הפועל ירושלים הכאבים ניצחו אותי", הוא אמר לסובביו, "אלה כאבים שאין לתאר. לא יכול לקום מהמיטה, לא יכול להשתעל".
חטואל יצא לניתוח בגרמניה לאחר שהתייעץ עם שחקני בליגת העל וקיווה להיעדר כמה שבועות לפני שיחזור בכח מלא לעונה הנוכחית, אבל רק במשחק מול מכבי פתח תקווה בשבת האחרונה הוא חזר להרכב, וגם הוכיח שוב כמה הוא חשוב למועדון. שער ובישול שלו עזרו לאליניב ברדה להשאיר מאחור רצף של שלושה הפסדים בדרך לניצחון 1:4. צעד קטן לחטואל, צעד גדול לב"ש. אבל הדרך לשם היא זו שגרמה לחלוץ להתרגש כ"כ ואף להזיל דמעה.
בחזרה לחודש מאי. חטואל נותח בגרמניה ולמרות שהניתוח עבר בהצלחה, הוא עדיין סבל מכאבים ממושכים. הוא ניסה לחזור ולהתאמן עם הקבוצה, אבל אחרי שבועיים הבין שזה מוקדם מדי. בהתייעצות אם אלונה ברקת וברדה הוחלט שהוא לא ייצא עם הקבוצה למחנה אימונים ויישאר בארץ כדי לעבור שיקום חיצוני אצל מאמן הכושר עופר אקשטיין. "עופר החזיר לי את האופטימיות", אמר חטואל לחבריו על התהליך שעבר, "לפניו הייתי בטוח שהכאבים תמיד יחזרו".
בזמן שחבריו המריאו למחנה אימונים והספיקו לחזור לארץ, חטואל המשיך בשיקום וקיבל את התמיכה המלאה מהמועדון. אך מעבר לפן הפיזי, חטואל התמודד עם מכה מנטלית לא פשוטה. כאמור, הוא כבש ללא הפסקה, השאיר את ב"ש במאבק האליפות ופתאום, בגיל 25, הוא עורר עניין גם בחו"ל. היידוק ספליט הגישה הצעה רשמית על סך מיליון וחצי יורו, שחטאר דונייצק פנתה וגם קבוצות מרוסיה ומטורקיה הביעו עניין, אבל הפציעה עצרה הכל.
"הייתי בוכה עם עצמי בלילות, מדבר עם אלוהים", סיפר לחבריו בגילוי לב, "אלה תקופות שאין בהן שמחה, כי הייתי במקום מאוד גבוה בקריירה ופתאום זה הגיע, אז היו הרבה שאלות ומחשבות. על מה יהיה ולשבת בצד ולראות את הכדורגל מהצד זה הדבר שהכי קשה בעולם. קיימתי הרבה שיחות עם ההורים ועם עופר שעזרו לי מאוד שגרמו לי להיות אופטימי ולהבין שהכל לטובה".
"היו אימונים עם הפציעה שהייתי מסיים 'מת' מכאבים ונכנס לחדר ראשון ובוכה ולא מספר לאף אחד עד כמה כואב, כי באמת רציתי לשחק", המשיך חטואל, "אחרי הניתוח היתה ציפייה שאחרי שבועיים אחזור להתאמן, ואז שוב חזרו הכאבים ושוב שבירה מנטלית. עד היום יש בי את הטראומה שהכל יכול לחזור, זה חקוק לי במוח, עד היום יש כאבים קטנים".
אגב, בכל התקופה הקשה המנטלית הזו, הגיעו עם אירועי ה-7.10 וחטואל לא הסתכל לאחור והתמסר למען החיילים. יחד עם חבריו ניהל מחסן בחצור הגלילית ממנו הוא דאג לספק ציוד ואוכל חם לבסיסים בצפון. "אני קם ב-10 בבוקר", סיפר על סדר היום שלו בראיון לערוץ הספורט, "ואז אני מעלה פוסט שצריך תרומות לחיילים שלנו שיש להם המון חוסרים במלא דברים. דברים הכי קטנים, אפילו גופיה. תחושת הסיפוק להביא לחייל אוכל או דבר כזה או אחר שחסר לו, זה שווה הכל. פעם הייתי קם בכל בוקר בשביל הכדורגל, עכשיו אני קם בשבילם".
כעת, לצד העזרה לחיילים, גם הכדורגל חזר ואולי גם החיוך. במשך יותר מחצי שנה חטואל לא יכול היה לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב, והכל התפרץ מול מכבי פ"ת בשבת האחרונה. כעת מחכה להפועל ב"ש ולחלוץ אתגר קצת יותר גדול - מכבי ת"א (20:30, 5SPORT). עוד הצגה שלו, ואולי גם החלום לצאת לאירופה יהפוך שוב לממשי. בינתיים, הוא רק רוצה לעבור עוד משחק ללא כאבים ואולי להוביל את ב"ש לתואר. הדברים האחרים כבר יבואו מעצמם.
