עולם הספורט הישראלי חווה לא מעט אבידות בשביעי לאוקטובר, אבל גם הימים שאחרי אותה שבת שחורה גבו מחיר כבד. באחד מאותם ימים, איבדה קהילת הספורט בכלל וקהילת הפועל ת"א בפרט את אלון שמלי ז"ל, מאמן במחלקת הנוער של האדומים שנרצח בפיגוע במצרים.
מור שמלי, אלמנתו של אלון ז"ל שהייתה נשואה לו 7 שנים, סיפרה על אותו יום ארור בראיון כואב ל"חדשות הספורט": "רצינו לכבוש את העולם, בשנה הזאת במיוחד, אבל כל החלומות נקטעו ברגע. בבוקר היינו בבית כנסת. נכנסו ואני רואה אדם מתקרב, לבוש אזרחי, מוציא אקדח ולוחץ. זה נשמע כמו קפצונים".
"אני מתחילה להבין שהאירוע נגמר כי אני שומעת שכולם קמים, ומתחילה לחפש את אלון", סיפרה מור. "אני רצה ורואה בן אדם שוכב על הרצפה ומבינה שזה הוא. הוא שכב על הבטן, ידיים לצדדים, הבנתי ישר שהוא מת. דיברתי איתו, התחננתי אליו שיחיה ושלא יעזוב אותי. דיברנו בדיוק אתמול על מה שקורה בארץ ואמרתי לו שאני לא יכולה לחיות בלעדיו, שאני מעדיפה למות ושהוא לא ימות. כל הזמן אמרתי למה המחבל לא ירה בי? הייתי לידו. אח"כ, כשעצרו אותו, הוא אמר שהוא לא יורה בנשים".
מור המשיכה: "הגענו לבית חולים צבאי באלכסנדריה, הכניסו אותו לבפנים ושאלתי "מה אתם הולכים לעשות איתו?", הם אמרו לי "הרופא מטפל בו". אמרתי להם "איך אפשר לטפל בבן אדם מת?!". ביקשתי טלפון להתקשר להורים שלי, לא נתנו לי. דיברתי רק דרך וואטסאפ, בהודעות מוקלטות. הפנו אותי מאדם לאדם בתוך הטירוף שהייתי בו, לא ידעתי מה עשו לאלון בכל הזמן הזה. כשהגענו לארץ, גיליתי באבו-כביר שעשו לו נתיחה בלי רשותי, יש עליו ריח של חומר לשימור ואני לא יכולה לחבק אותו. זו הפעם האחרונה שראיתי אותו, לקחתי את זה מאוד קשה".
מור שמלי, אלמנתו של אלון ז"ל שהייתה נשואה לו 7 שנים, סיפרה על אותו יום ארור בראיון כואב ל"חדשות הספורט": "רצינו לכבוש את העולם, בשנה הזאת במיוחד, אבל כל החלומות נקטעו ברגע. בבוקר היינו בבית כנסת. נכנסו ואני רואה אדם מתקרב, לבוש אזרחי, מוציא אקדח ולוחץ. זה נשמע כמו קפצונים".
"אני מתחילה להבין שהאירוע נגמר כי אני שומעת שכולם קמים, ומתחילה לחפש את אלון", סיפרה מור. "אני רצה ורואה בן אדם שוכב על הרצפה ומבינה שזה הוא. הוא שכב על הבטן, ידיים לצדדים, הבנתי ישר שהוא מת. דיברתי איתו, התחננתי אליו שיחיה ושלא יעזוב אותי. דיברנו בדיוק אתמול על מה שקורה בארץ ואמרתי לו שאני לא יכולה לחיות בלעדיו, שאני מעדיפה למות ושהוא לא ימות. כל הזמן אמרתי למה המחבל לא ירה בי? הייתי לידו. אח"כ, כשעצרו אותו, הוא אמר שהוא לא יורה בנשים".
מור המשיכה: "הגענו לבית חולים צבאי באלכסנדריה, הכניסו אותו לבפנים ושאלתי "מה אתם הולכים לעשות איתו?", הם אמרו לי "הרופא מטפל בו". אמרתי להם "איך אפשר לטפל בבן אדם מת?!". ביקשתי טלפון להתקשר להורים שלי, לא נתנו לי. דיברתי רק דרך וואטסאפ, בהודעות מוקלטות. הפנו אותי מאדם לאדם בתוך הטירוף שהייתי בו, לא ידעתי מה עשו לאלון בכל הזמן הזה. כשהגענו לארץ, גיליתי באבו-כביר שעשו לו נתיחה בלי רשותי, יש עליו ריח של חומר לשימור ואני לא יכולה לחבק אותו. זו הפעם האחרונה שראיתי אותו, לקחתי את זה מאוד קשה".
