למרות שכל המשחק קיווינו שמשהו יגרום לדרבי הזה להיראות אחרת, ידענו מהר מאוד איך הוא יסתיים. אולי ציפינו לאיזו בעיטה של תומר יוספי, או לעוד רגע מרשים של גיא מלמד, אבל כבר כשהכדור של ליאור רפאלוב פגש את הרשת בדקה השלישית היה נראה שגם בערב הזה לא נקבל רגע של נחת מול היריבה העירונית. נראה שזה היה בלתי נמנע – הפסד שמיני ברציפות בדרבי, הפעם כשאנחנו בסלון בבית, ותחושה שמתחילה להזכיר שנים רעות בצד האדום של הכרמל.
אבל רגע לפני שאסכם, אי אפשר להתעלם מכך שהדרבי הזה הרגיש לכולנו אחרת, עם חור עצום בלב. אי שם, בעומק תוספת הזמן של המחצית השנייה, הדרבי נחתם בהצלה של שריף כיוף, שבחולצתו הוורודה אותה לבש לזכרה של ענבר הימן ז"ל שמר באופן סימבולי על רשת נקייה במשך כל המשחק. יהי זכרה של ענבר ושל מלאכי הנובה, של אוהדי הפועל ומכבי שנפלו ושל כל נרצחי ונופלי המלחמה - ברוך. מי ייתן ועד הדרבי הבא, ועוד הרבה לפניו, ישובו הביתה החטופים והחטופות שנמצאים בשבי כבר יותר מדי זמן.
ובמעבר החד, קצת על של הדרבי מבעד למשקפיים אדומות.
לא רק הפערים
בשונה ממכבי חיפה, ובדומה לרוב קבוצות ליגת העל, שינויים תכופים בסגל גורמים לכל מיני בעיות שקשה להתמודד איתן. במקרה של הפועל חיפה, שחקנים חדשים נוטים לגלות חוסר הבנה של המעמד והסיטואציה כשזה מגיע לדרבי – וגם מול איצטדיון ריק, אלמנט הלחץ שוב פעל על האדומים בקרב העירוני. כשפרננד מאיימבו, ממצטייני העונה עד כה וגם בדרבי, שגה בעבירה מוקדמת ומיותרת על סף הרחבה וכאשר ינון אליהו, גם הוא מהבולטים בקבוצה העונה, המשיך עם טעות מרה שהובילה לשער השני – תחושת חוסר האמונה שוב אפפה את הצד האדום של העיר והדרבי הסתיים מוקדם מדי.
למרות שרוני לוי ידע להוציא את הקבוצה שלו לא פעם מהבוץ העונה, אתמול הוא קיבל ציון מספיק בקושי על ההכנה. אם ננתח את הפועל חיפה כקבוצה שנמצאת במקום השני בליגה, אז היא הייתה רחוקה שנות אור מלהוכיח את מקומה. אי ניצול ההזדמנויות בדקות הטובות, שגיאות קשות בהגנה, מתן חופש פעולה גדול במחצית המגרש שלה ובקיצור – אי הבנת המעמד. לשחקנים החדשים זה אולי חדש, לנו לצערנו זה לא. משקולות הדרבי הפתיעו את רגליהם של שחקני הפועל וגם את רוני לוי.
ואם ננתח את הפועל חיפה של העונה, הדרבי הזה נתן מבט חד על הבעיות שאנחנו מכירים עוד מחודש אוגוסט. הבור שנפער בין רחבת ה-16 למרכז המגרש הדגיש את החוסר בקשר אחורי (אולי עדיין מחפשים את הדרכון של סולימאן מארה?), התלות בגיא מלמד ובתומר יוספי חשפה את הדלות של הפועל חיפה בחלק הקדמי ובספסל – למעט איתמר נוי שהכניס קצת רוח חיובית למגרש - אין להפועל חיפה הרבה אפשרויות לייצר שינוי במשחק דרך המחליפים. ככה, היא תתקשה להישאר בצמרת ליגת העל עוד הרבה זמן.
נינוחות, משמעת, ומה שביניהן
לפני שהסיפור של חאתם עבד אלחמיד יתארך לסאגה מעייפת, זמן מצוין שמישהו בהפועל חיפה ישקף לאוהדים מה קורה ואם אין דרך שבה הנהלת המועדון והצוות המקצועי יכולים לתת לו לסייע לקבוצה, אז אפשר להיפרד. למרות שאלחמיד כבר הספיק להוכיח שהוא אחד מהכדורגלנים הטובים שלבשו את מדי המועדון בשנים האחרונות, גם רוני לוי כבר הספיק להוכיח שכדי להביא את הפועל חיפה למחוזות טובים יותר - צריך להיפטר קודם כל משחקנים שבעים ומקואליציות בחדר ההלבשה, ועשה את זה מצוין בקיץ האחרון. כל עוד הקבוצה נמצאת איפה שהיא עכשיו, כל פעולה תתקבל בברכה.
ואחרי הטיפול המשמעתי בחדר ההלבשה, הפועל חיפה צריכה עוד זריקה של משמעת על הדשא, מעבר לזו שקיבלה על נינוחות היתר שלה בסמי עופר. רוני לוי יצטרך לשבת עם השחקנים שלו ולהראות להם פעם אחר פעם מה לא היה טוב בדרבי הזה. כי כבר ברביעי מחכה משחק חוץ קשה בסכנין ואחריו מכבי נתניה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. ו-0 מ-12 לא יפתיע אותנו, כי את הבעיות של הפועל חיפה העונה אנחנו כבר מכירים. גם רוני לוי יודע שביכולת הנוכחית לקבוצה שלו אין הרבה מקום לטעויות. בלי הפקת לקחים ומחשבות על השינויים הנדרשים בינואר, פתיחת העונה הטובה עלולה להתנפץ ברגע ולהידרדר למקומות נמוכים מאוד. זאת לא נבואת זעם, אלו סיפורים שקרו באמת (ע"ע 2021/22 ועוד עונות לפני כן).
חשוב לומר, יש הרבה נקודות אור בהפועל חיפה העונה. היכולת הטובה של יואב ג'ראפי בשער, ההשתלבות של נועם בן הרוש הצעיר בעמדת המגן, הנוף המרענן בקישור לצידו של הקפטן האהוב לירן סרדל, קפיצת המדרגה של איתי בוגאנים שאמנם מתקשה מאוד התקפית אבל מספק הרבה סיוע במשחק ההגנה.
אבל לצד אלו, כאמור, השמיכה של רוני לוי קצרה מדי. למרות קצב צבירת הנקודות המרשים שבהחלט נותן אופטימיות להמשך ליגת המכבי ת"א-מכבי חיפה-ועוד 12 המתגבשת לה, הפועל חיפה עלולה לשלם על התפוקה הדלה שהיא (לא) מקבלת מרוב השחקנים הזרים שלה ומכך שיהיה לה קשה להסתמך רק על גיא מלמד ותומר יוספי לאורך עונה שלמה, כי מול קבוצות איכותיות שיבטלו אותם – התקיעות ההתקפית שראינו אתמול בסמי עופר תשוב על עצמה.
ההזדמנות של יואב כץ
נרצה או לא נרצה, הפועל חיפה היא לא הקבוצה שאנשים יצפו לראות בקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי בשנים הקרובות, אבל היא כן כזאת שאלפי האוהדים שלה רוצים לראות בצמרת. לא באופן קבע כמובן, אבל אחת לכמה שנים מותר, לא? אולי דווקא עכשיו, מבלי להתכוון וכמובן מבלי לרצות בכך, יואב כץ מקבל הזדמנות לייצר עניין סביב הקבוצה שלו שיכולה, גם אם זה לדקות מסוימות מתוך ה-90, לייצר קצת הנאה ושמחה עבור האנשים שבאים לראות אותה.
תחת מגבלת הקהל, יש ליואב כץ הזדמנות טובה למשוך עניין וביקוש סביב הפועל חיפה שגם אחרי הדרבי הלא מוצלח הזה – נשארת במקום השני בטבלת ליגת העל, ועל זה כולנו היינו חותמים בשלב כזה של העונה. הכדורגל אמנם רחוק מלהיות מרהיב, אבל הלו – אנחנו הפועל חיפה, זוכרים? כי לצד הדקות המאכזבות והמשעממות, יש הרבה סיבות טובות לבוא ולהתאחד יחד בתקופות כאלה, לפגוש את החברים מהיציע ולהיזכר ביחד שגם אם רוב הזמן פחות הולך, וגם אם מפסידים שוב בדרבי, יש בקבוצה שלנו משהו מיוחד שאף אחד לא יבין.
ובנימת סיכום נאחל שיבואו על כל תושבי מדינת ישראל ימים שקטים יותר ושיבואו עלינו, אוהדי הפועל חיפה, ימים אדומים יותר ושמחים יותר. אמן.
