מוקדם מהצפוי, קיבלנו איתות עצבני מטורקיה. באותה לולאת זמן ששגיב יחזקאל הרקיד את אנטליה, אבי ריקן פוצץ את הבלון הבאר שבעי ופצח בריקוד עממי משלו. מי שזלזל ברטרו הפתח תקוואי קיבל איש מבוגר עם שמאלית בריאה ומונו שמנגן בסטריאו. המחליף של עומרי גלזר נכנע לאחד הכדורים הבודדים ששוגרו למסגרתו, ורגע לפני הגונג, איילון אלמוג נגח החוצה ממילימטר.
דווקא תומר יוספי, שלא נספר אצל ברדה ופורח אצל רוני לוי, הראה לרכש ממכבי תל אביב איך עושים זאת נכון. בלי מכונה משומנת של יחסי ציבור, יוספי דורך למועדון נעוריו על היבלות בכל פעם שהוא נותן בראש בשירותה של האדומה החיפאית. מדובר בקשר מעולה שהמומחים בטרנריה גימדו את מידותיו, והנה הוא זוקף את קומתו אצל יואב כץ.
הייתכן שהיה לב״ש יהלום ביד והיא שוב טעתה לחשוב שמדובר בזכוכית פשוטה? ואם זיהיתם את האבן הטובה, למה שחררתם אותו? מי נתן את ההוראה? הלו, anybody home?
אז לפני שתולשים לברדה שיערה מהפוני, דמיינו שהתחלפתם איתו. הבנאדם הולך לישון עם כך וכך קוביות בגרביים, ומתעורר בבוקר בלי רמזי ויחזקאל ועם מרס טורקי בפרצוף. ברדה אולי הזדרז אמש לבקש סליחה על טעויות של אחרים, אבל הוא אינו פטור מעריכת חשבון נפש.
מרכיבים מסוימים במערך הטקטי שלו שגויים, משחק ההגנה הקבוצתי לקוי, ומספיקה התגנבות יחידים (ע״ע באסיי) כדי למוטט את אבני הדומינו. 255 דקות רצופות בלי שער זכות תורמות לזירוז צמיחת שיערות השיבה על הקרקפת. עם חמש נקודות בקופה, והפסד מביך לטסלפפות, קשה לפתוח את התיאבון לפני הארוחה המפסקת.
״כשזה יוצא משליטה אתה מאבד את ההנאה מהמשחק״, מדקלם תומר חמד בתשדיר החביב של משרד הספורט. לפני שהעסק באמת ייצא משליטה רצוי להחזיר את החלוץ הוותיק לעניינים.
