אין המון אופציות גרועות יותר עבורנו למשחק פתיחת עונה מאשר הפועל ירושלים בטדי. על אחת כמה וכמה כשמדובר במשחק שמגיע לאחר הדחה כואבת במיוחד ותום חלום ליגת האלופות עם שלישייה בראש. מוראלית, מנטלית, המעבר הזה מהמשחק במסגרת האירופית למשחק ליגה הוא לא פשוט. בעונה שעברה, בסיטואציה של פוסט משחק אירופי משמעותי, אותו זיו אריה נגס לנו בתחת בטדי ושלח אותנו לפגרה מבאסת במיוחד.
ובכל זאת, ובאופן לא מפתיע, שטיח יפה וירוק נפרש על גבי הדרומי והמערבי בטדי, מתוך כוונה לדחוף את הקבוצה, לנער מעליה את הבאה כמה שיותר מהר ולהתחיל במרדף אחרי הסוויט סיקסטין ברגל ימין. אפשר לומר שהמערבי, כמו במשחקים של היריבה העירונית של הפועל ירושלים, היה מנומנם משהו, אבל לאורך המשחק, בסך הכל, הקהל הירוק נתן את העבודה הרגילה שלו.
הפתיחה, עם זאת, הייתה מנומנמת משהו. הפועל ירושלים לא באמת הגיעה למצבים מסוכנים, אבל אנחנו עדיין חרפנו את תרדמת הסתיו השווייצרי. עשרים דקות החרופ הסתיימו, ואז נדלק האור באגף הימני.
תתענגו על המופעים שהילד הזה מספק באגף ימין, נצרו כל רגע של כוח מתפרץ ויציאה של שד מהמקום, כי אני באמת לא רואה דרך שבה נוכל לשמור את ענאן חלאיילי ירוק לפרק זמן ארוך יותר מהשנה הנוכחית. רמות הביצוע, הטכניקה, הפיזיות, פשוט לא שייכות לספירה המקומית. סדרת המהלכים שלו באגף הימני העירה את הקבוצה כולה, עד לביאת הקרוס המושלם של שרי והזונדה מהראש של סק, קרקע-משקוף פנימה.
אלו היו דקות כדורגל פשוט מצויינות, שהביאו גם את השער השני במהרה ומכבי חיפה נראתה כאילו היא עומדת לרקוד את שאר המשחק בתענוג לא אופייני לקבוצה שנוהגת לענות את אוהדיה ברגעי מתח קשים. ואכן, כהרגלנו בקודש, ספגנו את השער המצמק ממהלך שלא קשור כהוא זה להתרחשויות הדשא, עם תרדמה של סק ביציאה לחסימת בעיטה וסיבוב מושלם וחד של סדריק פנימה.
המחצית השנייה נפתחה לא רע, אבל עד מהרה נמוגנו. העייפות והלחץ עשו את שלהם, על הדשא ובספסל, והפועל ירושלים השתלטה על המשחק. דווקא בדקות שבהן חזרנו והעלינו הילוך, מסאי דגו עשה טעות והוציא את השחקן החם, ענאן חלאיילי, לטובת דולב חזיזה שנכנס רע ביותר למגרש. האמת, גם אני חשבתי שצריך להוציא את חלאיילי בגלל התשישות ששידר, אבל אז הוא נתן עוד מקבץ של מעברים ופעולות משובחות של כדורגל. היה מקום לחכות לפחות עוד 5-10 דקות עם החילוף הזה, יש מצב שחלאיילי יכול היה להכריע את המשחק עם פעולה איכותית נוספת.
מעבר לכך, החילופים היו בסה"כ במקום ובזמן הנכון, ובאמת שאם מסתכלים על המשחק בכללותו, למרות הלחץ של הפועל ירושלים והתנודות באינטנסיביות אצלנו, היינו שווים יותר משני השערים שכבשנו. עם קצת חדות וריכוז, היינו יכולים לסיים את המשחק גם לאחר שספגנו את השער, כי באמת שאדליי ושחקני ההגנה של הפועל ירושלים, בחסות לחץ קדמי טוב ויעיל שלנו, עשו מאמץ מיוחד להעניק לנו הזדמנויות לסגירת סיפור.
פרסונלית, מעבר לחלאיילי שזהר, מי אם לא צ'ארון שרי היה זה שהגיע לעבודה וסיפק שתי נגיעות קסם לשני השערים שכבשנו. השני אולי לא נחשב בישול ישיר שלו, אבל הטאץ' המיוחד והרך בעקב, ללקק את האצבעות. רגעים שבשבילם אנחנו באים לכדורגל. גם עבדולאי היקר נתן עבודה כרגיל, למרות החלק הלא מבוטל שלו בשער של הפועל ירושלים. יחד עם שונגו, הם ניקו כמעט את כל האיומים של הפועל ירושלים, ואיתמר ניצן לא ממש נזקק לזינוקים בזכות העבודה שלהם.
דיא סבע עדיין לא מפגין את החדות הרגילה שלו, למרות השער, אבל בסופו של דבר משלמים לו להביא את הכסף מול השער, ואת זה הוא יודע לעשות הכי טוב בליגה, למעט ערן זהבי. הראבונה שלו הייתה אולטרא מיותרת, אין מה לומר. במצב של כזה משחק דחוק, שום דבר חוץ מטיל קרקע רשת לא מתקבל בהבנה, בטח לא התחכמות שכזו. ואם אתה כבר לוקח בעיטה שכזו, ודא שהיא נכנסת. כך או כך, את המלאכה העיקרית שלו הוא ביצע במשחק והביא נקודות במו רגליו, אז אפשר להרגיע קצת עם ההתלהמויות המיותרות מכל עבר.
בשורה התחתונה, בסיטואציה מאוד לא פשוטה, לאחר הדחה כואבת ומתסכלת, ובמעבר חד מקודש האלופות לארגז החול המקומי, מסאי דגו ידע להכין ולהביא את הקבוצה בפוקוס וביכולת המתאימה בכדי לקחת נקודות לראשונה מזה שנה וחצי מול הפועל ירושלים בטדי. היה חשוב, אפילו קריטי, עבור דגו, גם להתאושש מההפסד בשווייץ וגם לפתוח ברגל ימין את קמפיין הליגה, ואין ספק שהניצחון הזה משחרר טונות של לחץ לקראת ההמשך.
כמובן, לא הכל מושלם, יש עוד לא מעט לתקן ולשפר, שחקנים חדשים לחבר ולהכניס לקצב ולרוטציה וגם סוגיית השוער עודנה סימן שאלה אחד גדול. מצד שני, כמאמר הקלישאה, אין כמו לתקן אחרי ניצחונות. יוצאים לפגרה בראש מורם, לאחר ניצחון מוצדק עם לא מעט דקות טובות מאוד של כדורגל.
ובהזדמנות זו, נאחל לכולם שנה טובה וירוקה, תכלה שנה מופלאה וברכותיה, תחל שנה מופלאה אחרת וברכותיה שלה.
פגרה נעימה, שנה טובה, נתראה במושבה.
