קרדיט: יוסי שקל
בכנות, כשנזכרים בשמו של אייל משומר די ברור מה האסוציאציה הראשונה שעולה לרוב חובבי הכדורגל בישראל. שחקן העבר נאלץ להתמודד, כמו עוד לא מעט אנשים, עם מוניטין שדבק בו בגלל דאחקה שצברה תאוצה. אך אם מניחים בצד את הסטיגמה על מידת הדיוק בהגבהות, מבינים שמדובר באחד המגינים הבכירים שהיו לנו במילניום הנוכחי.
מגן העבר, שבאוגוסט הקרוב יסגור ארבעה עשורים על כדור הארץ, גדל והתפתח במחלקת הנוער של הפועל כפ''ס. אחרי 6 שנים בבוגרת של הקבוצה מהשרון, משומר עשה את המעבר לתחנה הגדולה הראשונה בקריירה, שהפכה גם למשמעותית מכל, מכבי חיפה. במשך 11 עונות שיחק בכרמל, במהלכן זכה בשתי אליפויות, גביע המדינה, גביע טוטו, והיה חלק מקמפיין הצ'מפיונס בעונת 10/09.
משומר הספיק לרשום 10 הופעות במדים הלאומיים, ולאחר התקופה המשמעותית בחיפה עבר לקדנציה קצרה בהפועל ת''א. החלק האחרון בקריירה של משומר הייתה בהפועל אשקלון, שבה חתם 20 שנות קריירה ככדורגלן עם הפרישה ב-2019. אחרי הפרק בחייו כשחקן, משומר בחר להישאר בתחום, כאשר אימן בביה''ס לכדורגל של הפועל כפ''ס, הגיע לקבוצת נערים א' של המועדון, ולאחרונה החליט לפתוח בפרויקט חדש.
אז בחרת להישאר בכדורגל, מה המטרות לעתיד?
"אז ממש עכשיו אני ואביחי ידין הקמנו מועדון נוער שייקרא מכבי הוד השרון, והוא צפוי לצאת לדרך כבר בעונה הבאה. להיות מאמן בוגרים פחות קורץ לי, אנחנו רואים איך נראית התמודדות של מאמן בארץ, שיכול למצוא את עצמו אחרי חודשיים שלושה בלי עבודה. אני מאוד רוצה להביא מהידע שצברתי, ולנסות לעזור לגילאים הצעירים. בין אם זה לעבוד על קורדינאציה, טכניקה, יש לנו חזון לעשות פה משהו גדול ומושקע, ואני מאוד מתרגש לקראתו".
בוא נחזור אחורה, לתחילת הדרך שלך בכפ''ס.
"הרבה לא יודעים, אבל בתור ילד בכלל שיחקתי כקשר ימני, הייתי שחקן התקפה. המאמן שלי בנוער היה תמיר בן חיים, אבא של טל החלוץ, שמאוד תמך בי וקידם אותי. בגיל 16.5 כבר העלו אותי להתאמן עם הבוגרת בהמלצת אלי טביב שראה אותי מתאמן עם הנוער, ואחרי שאחד המגנים בקבוצה נפצע החליטו לעשות לי הסבת תפקיד, איכשהו נשארתי בעמדה הזו עד סוף הקריירה".
יש לא מעט ביקורת על המעורבות של אלי טביב בניהול כדורגל, אבל אתה למעשה דוגמא חיובית לחוש המקצועי שלו.
"אי אפשר לקחת מאלי שיש לו עין מקצועית טובה. בין אם זה בכפ''ס, בבית''ר. הוא תמיד ידע לשים לב לשחקנים עם פוטנציאל טוב, ולשמחתי אני זכיתי בגלל זה".
בגיל 23 אתה עושה את המעבר למכבי חיפה. תתאר את החוויה שלעבור ממועדון יחסית קטן, לאחת הקבוצות הגדולות במדינה.
"ידעתי שמכבי חיפה זה מועדון גדול, אבל לא היה ידעתי כמה זה מרגיש עוצמתי להיות חלק ממקום כזה. אני זוכר שאחרי החתימה שלי הפלאפון שלי התפוצץ מהודעות, לא הפסיקו לצלצל, ואתה רואה שעושים עליך פתאום המון כתבות. הקבוצה הייתה כבר במחנה אימונים בהולנד, ואני טסתי לבד. אני זוכר שרופא הקבוצה אסף אותי מהשדה, והמחנה עבר בצורה חלקה, אבל כשחזרנו לארץ הרגשתי את זה. לראות אוהדים מקבלים אותך בנתב"ג, תקשורת, צלמים, חטפתי שוק".
משומר המשיך וסיפר: "הגעתי בקיץ 2006, אני זוכר שזו הייתה בתקופה שעשו שיפוצים בבת גלים. יצאתי מכפ''ס לאימון הראשון שלי במתחם, ואחרי שנים שגרתי 2 דקות מהמגרש, הייתי צריך לנסוע שעה וחצי. אני נמצא עם הרכב בצומת לפני לכניסה ל"קצף", ופתאום אני שומע בום. אני מסתכל אחורה, רואה משאית, ולא מבין בדיוק מאיפה הגיע הרעש הזה. לא הרבה זמן אחרי זה אני שומע עוד בום, ואחרי זה עוד בום חזק, והבנתי שנופלים טילים. אימון בכורה שלי, ופורצת מלחמת לבנון השנייה. רוני לוי עוד חשב שנוכל לעשות אימון, אבל אחרי 10 דקות הגיעה משטרה ואמרה שאי אפשר לקיים פעילות בחוץ. הלכתי לרכב, וטסתי כמה שיותר מהר חזרה הביתה".
כמה שנים אחרי זה אתה גם חלק מקמפיין הצ'מפיונס של עונת 10/09. איך מרגיש להיות במעמד שמעט מאוד ישראלים זכו להגיע אליו?
"בתור ילד שגדל בכפ"ס, פתאום להגיע למעמד הזה, לוקח זמן לעכל את זה. לשחק נגד הקבוצות הכי טובות בעולם, באיצטדיונים הכי טובים שיש, לא באמת האמנתי שאני יכול להגיע למקומות האלה. אני מאחל לכל כדורגלן ישראלי לשחק בצ'מפיונס, הצמרמורת שאתה חווה ברגעים שאתה עולה למגרש מדהימה".
ובכל זאת, סיימתם את שלב הבתים בלי נקודות ובלי שערים. ה"כישלון" הזה לא הכביד עליכם אחרי זה?
"אני יכול לדבר שעליי באופן אישי לא. כמובן שמאוד רצינו לקחת נקודות, אבל אני כבן אדם משתדל תמיד להסתכל קדימה, ולא להיתקע על מה שהיה. זה חבל שזה קרה, אבל היינו צריכים להמשיך. לא כל כך זוכרים, אבל היינו קרובים מאוד לעלות לצ'מפיונס פעם נוספת, אבל הפסדנו בפנדלים לגנק בשלב המוקדמות".
התמודדת גם עם כוכבים די גדולים בקמפיין ההוא. שיחקתם נגד באיירן מינכן, יובנטוס
"דווקא מול הכוכבים הכי גדולים הרגשתי שאני מצליח להתמודד, כי אתה עולה עם אובר מוטיבציה להוכיח לעצמך שאתה מסוגל לזה. כן היו לי נתונים אתלטיים טובים, ואני מרגיש שהצלחתי להישאר עם רגליים על הקרקע. במשחק נגד באיירן מינכן זכור לי ששיחקתי נגד ריברי, ובאחד על אחד שהיה לנו הוא שלח את הכדור קדימה במחשבה שהוא יצליח לעקוף אותי בלי בעיה, ולא נתתי לזה לקרות".
אנשים אולי נוטים לשכוח, אבל עם 11 שנים הפכת לאחד השחקנים עם הכי הרבה הופעות בחיפה ב-20 שנה האחרונות.
"זה משהו שאני יכול לתת לי לעצמי טפיחה על השכם בגללו. להצליח לשמור על יציבות בקבוצה כמו חיפה, כשלאורך השנים מביאים שחקנים על העמדה שלך זה בכלל לא פשוט, והייתי צריך להוכיח את המקום שלי הרבה מאוד שנים".
ומי השחקנים שהכי נהנית לשחק לצידם?
"דקל קינן עולה לי לראש. לפני הכול, דקל פשוט בן אדם נדיר, מקצוען, אחד שתמיד יבוא וינסה לשפר אותך. כל כך כיף שיש מישהו כזה לצידך עם ראש גדול שמסתכל על הכול בצורה חיובית, כי זה מושך אותך לאותה דרך. חוץ ממנו אז אני יכול לציין גם את בנאדו, שלומי ארבייטמן, פיטר מסיללה".
הכדורגל הישראלי לא משופע במגנים גדולים בשנים האחרונות. מה ההסבר שלך לזה?
"אין לי תשובה חד משמעית להסביר את זה, יכול להיות שזה עניין של תקופות. ברמה הבסיסית, בתור ילדים הרוב רוצים להיות שחקני התקפה, באופן טבעי כי זה נוצץ יותר. כשאתה מתבגר, אתה גם רואה ששם נמצא גם הכסף הגדול, ובשביל להרוויח סכומים משמעותיים אתה צריך להיות מגן ברמת אלי דסה. צריך גם להבין שמגן זה תפקיד שצריך להתמחות בו, זה צד מסוים במגרש, שדורש עבודה מסוימת. בלם יש שניים לרוב, קשרים נוטים לשחק על עמדות שונות, וקיימים מעט מגנים מאוד שמסוגלים לשחק באותו רמה גם באגף השני. יכול להיות שבעתיד נראה יותר שחקנים מובילים בעמדה הזו".
ואיך היה עבורך לראות את השושלת שנבנתה במועדון תחת ברק בכר?
"מאוד שמחתי לראות את הקבוצה חוזרת למרכז הבמה אחרי לא מעט שנים של אכזבות. ידעתי שזה עניין של זמן עד שזה יקרה כי חיפה זה מועדון שיודע להתנהל. מכבי חיפה מועדון גדול כי הם גם יודעים לכבד את שחקני העבר שלהם. בין אם זה אירועים, מנויים שהם מחלקים לשחקנים, אפילו לקמפיין האחרון בליגת האלופות יענקל'ה הזמין אותי להתלוות אליהם לפריז".
לסיכום, אם אתה צריך לבחור רגע אחד שהוא הגדול בקריירה שלך, מה הוא יהיה?
"אני אבחר כמה. יש את השער אליפות ב-2009 מול הפועל פ''ת, זה היה רגע מדהים. ברמה הקבוצתית, אני חושב שאני אלך על הזכייה בגביע המדינה במכבי חיפה אחרי 18 שנה, במיוחד אחרי שני הגמרים שהפסדתי, התחושה הייתה הרבה יותר מספקת".
