יש גם בשורות טובות, לא תאמינו. האחת, זה כבר לא כל כך נורא ה-5:0 הזה. התרגלנו. עוד יום במשרד. לפני איזה 53 שנים, הילד הזה שבכה ב-5:0 ההוא, היה אני. טראומת ילדות, אלא מה? כשהגיע השני, הפצעים נפתחו. בשלישי, כבר כלום לא כאב. והרביעי, אתמול – קטן עלינו. נראה אותכם עושים 6:0, הא?
ועוד בשורה טובה: 120 האוהדים שנעצרו, חסכו מאיתנו מופע פירוטכניקה מהדהד, שהיה מוביל את שמעוני וחבריו העתיקים, להוריד לנו מהמעט שיש, 2 נקודות. זה אמור היה להיות דרבי שבו נפסיד לא רק 5:0 אלא גם 5 נקודות. אתם רואים? הרווחנו 2. יש גם על מה לשמוח.
המשחק? מה יש לומר עליו. דווקא בשנה שעברה, עם קבוצה יומרנית פחות, היה מאצ' אפ. הפעם, אני לא סגור על זה שהאפסנאי של מכבי צריך לשלוח את החולצות לכביסה. קליל. לא כוחות.
הפועל עלו התקפי. שזה יפה. ולקניס הפנים את הביקורת. נשאר רק לקוות שבמשחק הבא תהיה להפועל גם הגנה. אחרי באר שבע דיברו על זה שלהפועל יש אופי. עכשיו צריך שיהיו לה גם שחקנים שיודעים מה לעשות עם הדבר העגול המרגיז הזה שנקרא כדור.
במובן מסוים, ביציע בלטו בהעדרם האולטראס (תיכף נגיע אליהם). בלעדיהם, עידוד של 12 אלף איש נשמע כמו תפילה חרישית ומדכאת, עוד לפני הבליץ. במגרש, לעומת זאת, בלטו בהעדרם השחקנים. עדר ללא רועה. ביציע ועל הדשא.
אוקיי, האולטראס. יחסי האהבה שנאה ביננו מוכרים, למי שעוקב. מצד אחד, קהל אדיר, שנוסע לכל פינה בארץ ואתמול, אם היה, גם היה מעודד ב-5:0. מצד שני, אנשים ששוכחים שהם לא הסיפור. שהם אמורים לסייע לסיפור להיות מרתק, ואם אפשר עם סוף טוב ושהם לא חשובים יותר ממנו.
אני לא קונה את סיפורי ההפחדה של המשטרה על מה שתכננו 120 העצורים. 120! זה יותר מכמות השבויים שלקח צה"ל במלחמת יום כיפור. מצד שני, הגזמתם אולטראס. ואם כבר נתפסתם עם המכנסיים של השטינקר למטה, מה זאת ההחלטה המטומוטמת הזאת להפקיר את היציע ל"חברים" שלכם ממכבי?! הפעם, אתם חלק מהביזיון. על התפקוד של שוטרי משטרת בן גביר בכניסות לאצטדיון, לא נרחיב. נרמוז רק שהם מתחרים עם הבלמים של הפועל על תואר הפאדיחה של הדרבי.
ומילה אחרונה לאוהדת ההריונית, שעמדה באומץ בתור. שאלנו את עצמנו איך נקרא לילד אם הפועל תנצח. סוג של טפשת הריון, כנראה, של כולנו. איך לקרוא לילד שיוולד בקרוב בשעה טובה? הייתי הולך על משיח. הוא יגיע בטוח לפני שהפועל תנצח דרבי.
