חרף האופטימיות הקלה איתה יצאה מהמשחק מול הפועל תל אביב, הפועל באר שבע שוב לא הצליחה לשכנע שאכן מדובר בקבוצת צמרת. כמו במשחקה הקודם, היא שלטה לחלוטין, אך לא ניצלה הזדמנות מול עשרה שחקנים, עד שספגה כרטיס אדום בעצמה.
נקודת האור שוב הייתה שחקן הרכש החדש אנדרה פוקו, שכבר במשחקו השני הצליח להרשים ואף החזיק את הקישור לבדו ברוב המשחק. נקודת אור נוספת הייתה אמיר גאנח, שסיפק מצבים מצוינים לחבריו לקבוצה. המעבר של יוני סטויאנוב לעמדת המגן הימני לא עבדה, והוא יאלץ למצוא מחליף מתאים יותר לשגיב יחזקאל שעזב.
באופן כללי, הקבוצה הצליחה לכבוש רק שער אחד בלבד בשלושת משחקיה האחרונים, ולא שכנעה גם הפעם את האוהדים, שהפילו את האחריות על המאמן.
ושוב אנחנו חוזרים לחלון ההעברות הבעייתי של ב"ש. שחקני מפתח עזבו וצורפו רק איילון אלמוג החלוץ, שלא באמת נותן מענה לצורף שלה בגולר. ולצידו אימראן אולאד עומאר, שהוא עדיין בגדר תעלומה.
כשהלחץ על כתפיו, אמר ברדה לאחר המשחק : "אני מתוסכל, אך מאוד מאמין בסגל הזה. יש לנו קבוצה מצויינת שעדיין לא מראה את מה שיש לה להראות". אף הוסיף: "הכדורגל מאוד אכזרי, אבל זה עוד יתהפך ונצא לדרך חדשה."
האם אמונה וזמן הם מה שהפועל באמת צריכה? הקהל כבר מתחיל כבר לאבד סבלנות, אפילו לסמל כמו אליניב ברדה. הגיע הזמן שמישהו בהנהלת הקבוצה ייקח אחריות ויביא לשינוי המיידי אשר הקבוצה באמת כל כך זקוקה לו.
הגיע הזמן לשנות גישה וחשיבה, להתחיל להבין מה לא עובד ולהראות כלפי חוץ שבאמת עושים הכל כדי לקחת את הקבוצה הזאת למקום יותר טוב.
