אחרי הפתיחה של הליגות הבכירות בגילאים השונים, בסוף השבוע הקרוב שאר ליגות הנוער ישובו לפעולה, ומי שמגיע למשחקים בוודאי ימשיך לחזות בתופעה די רווחת. הורה לחוץ וצעקני, כזה שלא יכול לשבת במקום, מחלק לילד שלו הוראות ומילות עידוד ללא הפסקה. התיאור הזה אמנם מזכיר לרבים מכם את המערכון הידוע של "מה קשור" בתוכנית "אנחנו במפה", אך עבור אלו שפוקדים את מגרשי הכדורגל לילדים ובני נוער מדובר במראות די שכיחים.
הרצון לראות את הילד שלך מגיע הכי רחוק שאפשר בא לידי ביטוי בהירתמות הטוטאלית גם מצד המשפחה. ההסעות למגרשים, לדאוג לאוכל ותזונה נכונה, לדעת לתמוך ולהכיל ברגעי משבר. החיים לילד כדורגלן מצריכים לא מעט השקעה מצד ההורים, ויש כאלה שבוחרים לעשות הרבה לדרישות המקובלות, בתקווה שיום אחד הם יראו את הילד שלהם גם מגיע למגרש של הגדולים.
בין אם מדובר בקריאות עידוד מהיציע, או שיחות קבועות עם המאמן, קשה שלא להישאב למשחק. "אנחנו היינו הורים מאוד מסורים, וכשיש לך שלושה ילדים שמשחקים כדורגל, אתה מוצא את עצמך רץ ממגרש למגרש", סיפר אמור קנצפלוסקי, אבא של הקשר מהפועל ת"א, "כשהיו משחקים רציניים יותר, אז גם המשפחה המורחבת והבני דודים היו מגיעים. אם יש לך ילד ספורטאי שרוצה ללכת עד הסוף אז כל המשפחה הופכת להיות חלק מזה".
אמא של אחד הכישרונות העולים בליגת העל, עידן טוקלומטי, סיכמה את חווית ההורות שלה לאורך שנות נעוריו של החלוץ: "אני חושבת שהורה לכדורגלן הוא הורה שצריך להיות עם היד על הדופק", שיתפה איריס ז'ורנו, "הייתי בודקת שעידן מגיע לאימון, שהוא הולך לישון בזמן, שהוא לא יוצא מאוחר מדי עם חברים. ברור שכל הורה דואג לילדים שלו, אבל כשמדובר בילד ספורטאי אז צריך להיות מעורב 24/7".
והמילה "מעורב" יכולה לייצר אמביוולנטיות. מצד אחד, ישנם לא מעט מקרים של הורים לכדורגלנים שדאגו לייצר פרובוקציות וכותרות לתקשורת. ובכל זאת, התדמית השלילית שנדבקה להורים מסוג זה, לא יכולה לבטל את זה שבחלק מהבתים האלו גם צמחו כוכבים. "אי אפשר להגיד באופן חד משמעי שהורים מהסוג 'הפושרי' עושים משהו לא נכון, זה נורא דינמי", הוסיפה בשיחה האמא, ימית קנצפלוסקי, "כדורגלן לא יכול להתבסס רק על כישרון, צריך אופי מאוד חזק בשביל זה, והורה צריך לזהות את האופי של הילד שלו. יכול להיות שיש ילד יותר עצלן, או יותר רגיש, וחשוב להיות שם ולתמוך בו בהתאם".
אמא של כוכב נבחרת הנוער המשיכה וענתה איך היא רואה את אופן ההתנהלות של ההורה מול הילד. "אנחנו, לצורך העניין, משפחה של גולשים, אנחנו לא מגיעים מרקע של כדורגל. זה לא שיש לנו ידע מקצועי שאל-ים היה יכול להיעזר בו, אז העדפנו שלא לייעץ לו במקומות שאנחנו לא מבינים. במקרה שלנו, לא היינו צריכים לדחוף את אל-ים, הייתה בו תשוקה שהגיע מבפנים, ולא רצינו להתערב או לדחוף אותו שלא לצורך. הוא ידע להראות לנו בעצמו שהוא חי כדורגל. נסענו המשפחה לחופשת גלישה במלדיביים, ואל-ים הביא איתו כדור. אנחנו היינו שם בילדות בשביל להסיע אותו ממקום למקום, זה היה התפקיד".
ובאופן מפתיע על פניו, גם יעקב פרץ, אבא של דור, מחזיק בתפיסה שתפקיד ההורים המרכזי מסתכם כ"אחראי שירותי הסעה": "אם שואלים אותי איך הייתי כתור אבא לילדים אז שימשתי בעיקר כנהג, לא מאמן", סיפר יעקב, ששיחק בעצמו במכבי ת"א בשנות ה-80, "בחיים לא הייתי אומר לילדים שלי אחרי משחק 'למה לא עשית ככה, הייתי צריך להיות יותר ככה', כנראה דווקא בגלל שהייתי כדורגלן, וידעתי בעצמי שהרבה פעמים דברים מתפתחים באופן טבעי ולא צריך את המילה שלך כהורה".
ולמרות שמדובר במי שחווה את התהילה בעצמו, יעקב פרץ מכניס את החלום להפוך למקצוען לפרופורציות לא צפויות: "זה נכון שיש משפחות שכמה ילדים יוצאים כדורגלנים, אבל מי אמר שזה לאו דווקא נכון? האם להיות כדורגלן זה הדבר הכי חשוב שאפשר להשיג? יכול להיות שעבור ילד אחד להיות כדורגלן זה המסלול הנכון, וילד אחר היה צריך בכלל ללמוד באוניברסיטה. בתור מישהו שהיה כדורגלן בעצמו אני יכול להעיד שזה בכלל סיפור בפני עצמו, וילדים בסיטואציה כזאת תמיד ירצו להיות כמו ההורים שלהם. לפני הכול, אתה צריך להבין מה האישיות של הילד שלך".
ולמרות שכל אחת מהשיחות עם ההורים נעשתה בנפרד, הדימיון בתשובות של כולם, באופן מפתיע היו דומות. "בקיץ האחרון הייתה מחשבה לגבי מעבר לאירופה, אבל השארתי את ההחלטה לעידן, הסוכן שלו ולוזון", שיתפה אמא של טוקלומטי הצעיר, "יש משפט ששמעתי ממאמן נוער שהיה לעידן שנשאר חקוק אצלי כל השנים, וזה שאנחנו ההורים צריכים להיות מעורבים, אבל לא מתערבים".
ורצה הגורל, והשיחה עם הוריו של קנצפלוסקי התרחשה מספר ימים לפני ההרחקה מול הפועל ב'''ש במחזור הליגה האחרון. ודווקא מנקודה זו, הפרספקטיבה של השניים אמור להדהד חזק יותר, עבור כל ההורים שילוו גם השנה את ילדיהם במגרשים השונים בארץ, "בנערים א' הייתה לאל-ים תקופה שהוא ישב על הספסל, והדיכאון הזה מחלחל לכולנו", אמרה ימית קנצפלוסקי, "עדיין, ההורים חייבים להבין שהמסע הזה הוא מרתון, לא ספרינט. לא דיברנו מעולם עם מאמנים, כי פשוט נתנו לדברים לקרות לבד".
