בטור הזה אתם לא תקראו מילה וחצי מילה על ערן זהבי, דיא סבע, עומר אצילי, מואנס דאבור, דולב חזיזה, ליאל עבדה ואפילו לא על ענאן חלאיילי הנהדר. אחרי הרבה שנים, נהנתי אמש (שבת) מאוד מנבחרת ישראל, מאחת המחציות הטובות ביותר שלה אי פעם. לכן הפספוס ב-1:1 מול רומניה הוא פספוס גדול מאוד.
עם פרס שלא הכרתם: לחצו לבניית קבוצה בפנטזי אלופות של פיצה האט
רומניה נבחרת בינונית ופחות טובה מנבחרת ישראל. הגיע הזמן להפסיק לנרמל תוצאות תיקו במשחקי חוץ, גם אם הן יכולות לשרת אותנו בהמשך הקמפיין. אכן, יש שחקנם טובים מחוץ לנבחרת, אך מאחר שהפנמתי שאין סיכוי שאתם שחקנים ישחקו בה בעתיד (מלבד הפצועים ושחקני הצעירה), בואו ניתן קרדיט לשחקנים ששיחקו בצורה נהדרת במחצית השנייה. החמצות גדולות של אוסקר גלוך - ציון 3 במחצית הראשונה ו-9 בשנייה - ושל גבי קניקובסקי מנעו מאיתנו 1:3 מוצדק בהחלט.
ישראל עדיין אחת הטובות באירופה ב"חלוקת מתנות". הפעם זה היה השוער המצוין עמרי גלזר, שנתן לרומנים מתנה לחג בדקות טובות של נבחרת ישראל. הוא עשה זאת "בעזרת" אלי דסה, במשחק נוראי במחצית הראשונה וחלש במחצית השנייה. בכושרו הנוכחי של דסה, עם כל הכבוד לכך שהוא הקפטן, הוא לא יכול לפתוח בהרכב. לא מדובר במשחק חד פעמי. מאז שהוא עבר לרוסיה, אין לו שום ערך מוסף לנבחרת. הגיע זמנו של שגיב יחזקאל לתפוס את מקומו.
עד עכשיו, אני לא מצליח להבין על סמך מה אוהדי נבחרת רומניה לא ספרו את ישראל. אין להם בהתקפה אף שחקן שמתקרב ליכולת של אוסקר גלוך ומנור סולומון, שלא היה טוב אתמול. לפי המשחק, גם אין להם שחקנים ברמה של רוי רביבו, מיגל ויטור וגם לא מוחמד אבו פאני המחליף. זאת נבחרת שבלונית שמתבססת על כדורים ארוכים לחלוץ. אם יצליח זה טוב, אם לא אז לא נורא. איפה הם ואיפה הכישרון הנדיר של גלוך?
אני מודע לכך שיש עוד סיבוב שלם בבית הישראלי. כל משחק הוא משחק בפני עצמו. ישראל עוד צריכה לצאת לקוסובו ולארח את שווייץ ואת רומניה. סלחו על היהירות מתוך ההנחה שננצח את בלארוס בבית ואת אנדורה בחוץ, ולכן אומר בלב שלם את מה שלא אמרתי מעולם - אם לא נעלה הפעם ליורו 2024 זה יהיה הכישלון הגדול ביותר של נבחרות ישראל לדורותיהן. לא זכורה לי הזדמנות כזאת בעבר מול נבחרות שבהחלט ניתן לנצח.
עד עכשיו סיימנו את הסיבוב הראשון ביכולת בינונית מאוד, פרט למחצית השנייה אתמול מול רומניה, ומספר הנקודות שהנבחרת צברה עד עכשיו לא מספק. היניו צריכים לנצח את אנדורה ובלארוס אז אין כאן משהו מיוחד וההפסד לשווייץ בחוץ הגיוני, אבל לא השגנו ניצחונות מול קוסובו בבית ורומניה בחוץ. כאן צריכה להיות קפיצת המדרגה של הנבחרת.
אין לי ספק שהעתיד שלנו ורוד. יש שחקנים צעירים טובים מאוד. מי היה מאמין בשנה שעברה ש-4 שחקנים של הנוער, ישירות מהנוער ובלי מעבר דרך הצעירה, ישחקו בנבחרת ישראל? בראש ובראשונה אוסקר גלוך הנהדר, ולצידו רוי רביבו, דור תורג'מן וסתיו למקין. כשאני מוסיף אליהם את מנור סולומון, ליאל עבדה, ענאן חלאיילי, אור ישראלוב ועידן טוקלומטי, יש עתיד ורוד לנבחרת. אי אפשר לקחת את זה מיוסי בניון ואלון חזן שהצהירו על כך מיד עם כניסתם לתפקיד.
אבל, והאבל גדול מאוד, זאת הזדמנות שלא חוזרת להגיע לטורניר גדול אחרי 54 שנים. אם אוסף השחקנים המצוין הזה לא יגיע בעוד 9 חודשים לטורניר בגרמניה, יהיה לו קשה מאוד לעשות זאת בעתיד כי נהיה תלויים בהגרלות ונצטרך לחלום על הגרלה דומה לזאת שקיבלנו הפעם.
כולם מסכימים על כך שבכל משחק יש טעות תורנית. זהו המשחק ה-20 ברציפות בו נבחרת ישראל סופגת, ואתמול זה היה תורו של עמרי גלזר. גלזר שוער מצוין ומלא בביטחון, אבל הוא נכנס לא טוב למשחק עם יציאה רעה ונגיחה שכמעט עלתה לנו בשער. עד השער היה איבוד כדור במרכז המגרש וסגירה רעה של דסה, אבל זה לא היה צריך למנוע מגלזר להדוף טוב יותר או לעצור את הכדור שהגיע לאליבק הרומני. כל זה, דווקא, בדקות טובות יותר של ישראל ששלטה במשחק הודות ליכולת טובה של נטע לביא, עם עזרה של דור פרץ ושגיב יחזקאל בהתקפות מימין.
את התופעה הזאת, של ספיגה בכל משחק, חייבים לעצור. לא תמיד יהיה אפשר לנצח או לסיים בתיקו כשמתחילים בפיגור וזה קורה לא מעט פעמים. הגיע הזמן להפסיק לספוג שערים כאלה וסוף סוף לנצח משחקים קובעים בחוץ, משחקים של ראש בראש כמו שהיה אתמול מול רומניה. עד אז קשה להגיד שנבחרת ישראל באמת התקדמה.
המחצית השנייה הייתה הטובה ביותר של הנבחרת בשנים האחרונות. הדבר שאהבתי יותר מכל הוא לקיחת האחריות. השחקנים לא פחדו מהכדור. הם נהנו מהכניסה למשחק של אוסקר גלוך, שהיה חלש מאוד במחצית הראשונה, וכל השחקנים הצטרפו אליו עם מבט תמידי קדימה וניסיון להבקיע בכל רגע. מוחמד אבו פאני וגבי קניקובסקי נכנסו טוב למשחק ועזרו ביצירת הלחץ על השער הרומני. סתיו למקין נכנס מלא ביטחון במקום שון גולדברג שנפצע.
בנוסף לכך, מגיע למאמן אלון חזן קרדיט גדול. מעבר למהפכת הצעירים עליה המאמן, אנחנו לומדים ממשחק למשחק שהוא לא חושש. הוא תמיד מחפש לצאת קדימה, תמיד רוצה לשלוט במשחק ולא להישלט. לעומת רוב מאמני נבחרת ישראל בשנים האחרונות, ששיחקו כדורגל הגנתי עם 3 בלמים ועשו טובה כשתקפו לשער, חזן משחק 4:3:3 קבוע ומסודר נגד כל נבחרת ובכל מגרש.
החילופים עצמם גם עם דגש התקפי. אתמול, למשל, אחרי מחצית רעה של מנור סולומון ושל אוסקר גלוך, הוא לא חשב לרגע להחליף אותם כי הוא ידע שמהם יגיע השער. במקרה של גלוך הוא צדק ובגדול. נכון, היינו יכולים להיות עם יותר נקודות בבית, ונכון שעדיין אנחנו סופגים בכל משחק. המחשבה של חזן, של שילוב צעירים מצוינים וכדורגל התקפי ובכל מגרש, רק תעשה טוב לנבחרת ישראל.
שון וייסמן, לעומתם, לא נכנס טוב. העדר זמן המשחק שלו בספרד בולט, ולדעתי בעמדה הקדמית היה צריך לתת לדין דוד עדיפות בהתחשב בכושרו הטוב במכבי חיפה. נותר לנו סיבוב שלם, 5 משחקים כששניים בחוץ. חייבים לעבור את בלארוס יבום שלישי, קודם כל, ולא למעוד. במשחק הקודם נגדם בהונגריה היה לנו הרבה מזל בדקה האחרונה עם שער של גלוך ישירות מהקרן.
הדבר הזכור מאותו משחק, כידוע, הוא התפרצות השמחה של המנהל המקצועי יוסי בניון. זאת לא הייתה רק התפרצות של שמחה על ניצחון, אלא התפרצות שמבוססת על כך שהוא ידע מה מחכה לו אם לא היינו מנצחים את בלארוס. בניון קיבל מלא החלטות שחלקים גדולים בציבור לא אהב. אני מאחל לו, לאלון חזן ולשחקנים לנצח עוד לפני שער ניצחון בדקה ה-90. גם הוא יודע שאי עלייה ליורו תהיה פספוס ענק.
במקרה כזה הוא יצטרך לתת הסברים על מספר החלטות שלקח. כולי תקווה שיוסי בניון ינפק אותם כשנגיע סוף סוף לטורניר גדול, ובמקרה כזה התפרצות השמחה מול בלארוס תהיה כאין וכאפס לעומת עלייה ראשונה לטורניר היורו היוקרתי. אמן ואמן.
ציוני הנבחרת:
עמרי גלזר - 3
אלי דסה - 3
מיגל ויטור - 6
שון גולדברג - 5
רוי רביבו - 6
נטע לביא - 7
דור פרץ - 6
אוסקר גלוך - 8
שגיב יחזקאל - 6
דור תורג'מן - 4
מנור סולומון - 5
מחליפים
שון וייסמן - 4
מוחמד אבו פאני - 6
גבי קניקובסקי - 6
סתיו למקין - 6
המאמן אלון חזן - 6
