פותח את הלב. בגיל 24, שי אליאס נערך לעונה אולי הכי חשובה בקריירה שלו ובראיון בלעדי ל"ערוץ הספורט" דיבר על הכל. מההתאקלמות בב"ש, דרך החזרה מהפציעה וחלום התואר, ועד תקרית היריקה בדרבי. צפו בראיון בנגן הווידאו למעלה>>
לחצו לעמוד הטלגרם החדש של ערוץ הספורט עם כל העדכונים והדווחיםהמטרות של הפועל ב"ש ברורות
"התחזקנו כקבוצה, אליניב ומליקסון ממשיכים עוד עונה והדברים מתחדדים ומשתפרים. אנחנו משחקים במועדון גדול, כמו כל ספורטאי ובנאדם עם שאיפות, אתה שואף הכי גבוה שאפשר. לרוץ על כל התארים, וגם באירופה. מחכים להתחיל ולחמם מנועים".
כמה קשה היה לראות את חיפה מנצחים אתכם עד המשחק האחרון ומובילים את הטבלה?
"בשנה שעברה הם היו במקום הראשון לאורך כל העונה. כשהיו הזדמנויות להלחיץ אותם, מעדנו. הצגנו כדורגל טוב מאוד מולם, ולא היה חסר שננצח. מה שהיה, היה. אני לא רוצה להישמע בכייני. עכשיו יש עונה חדשה ואני מאמין שהיא תסתיים בטעם מתוק יותר".
ב"ש יותר בשלה העונה?
"כן, ברגע שהמאמן ממשיך והצוות נשאר אותו צוות ורוב הסגל ממשיך, אז אתה מתגבש ומתחבר. אנחנו מבינים אחד את השני, מה המאמן דורש. מרגישים שאנחנו יותר מחוברים לקהל העונה. הוא דוחף אותנו בצורה לא רגילה".
איך הברך?
"אני בשלבי חזרה מהפציעה. אני מרגיש ממש טוב. אין דבר בעולם שהתגעגעתי אליו יותר מהכדור. בשביל שחקן, הדשא והכדור זה... אי אפשר להסביר את זה במילים, כמה זה חסר, כמה חיים את זה ונושמים את זה. כשאתה לא משחק, הכל נראה שונה. מקווה מאוד לחזור טוב".
המעבר מהפועל ת"א להפועל ב"ש
"כשהפועל ת"א חוותה פירוק, עוד עליתי בהרכב בגיל 17. כל החיים שיחקתי בהפועל ת"א ואני זוכר את אבא שלי לוקח אותי מהרצליה לאימונים וחזור. הוא ירד לחצי משרה בגלל זה. ראיתי את עצמי איזשהו סמל שם אם אפשר לקרוא לזה כך. הזמנים השתנו קצת. הפועל ת"א הגיעה לצומת של בעיות כלכליות, ובנוסף רציתי להשתדג מקצועית ולהיות בקבוצה שרצה לתארים ובאירופה. אני שמח על האמון שהפועל ב"ש נתנה. היא שילמה עליי סכום כסף... והרגשתי מחויבות להחזיר ולהצדיק את זה. באתי עם חששות ומשקל, אבל אני תמיד מאמין בעצמי. אני שמח על האמון והאהבה בקבוצה".
היריקה בדרבי מול מכבי ת"א
"מדברים על זה ויש לי עור ברווז. זו חוויה מאוד לא נעימה, במיוחד לא לשחקן שהוא יחסית צעיר וגם משמעותי בקבוצה. זה הפוך ממה שחינכו אותי, לעשות את הדברים האלה. כשאתה על דופק מאתיים והכל רץ מהר, ובשבילי דרבי היה משהו... מגיל אפס מחנכים אותך מה זה דרבי. אני זוכר סבוריט נתן לי ברך בגב, ולפני זה היה לנו 'טראש טוק' בקרן, עשיתי את מה שעשיתי ופתאום אני רואה את השופט שם את היד על האוזן ומדבר עם הוואר. אני אומר לאיינבינדר או לבן ביטון 'מה הוא בודק?'... לא שמתי לב שעשיתי את זה. ראיתי את זה אחר כך המסך. היה לי בלאק אאוט, לא פעלתי עם הראש. אני לא שמח שזה קרה, אבל מאז עברתי שינוי. התבגרתי מאוד מאז המקרה הזה. חוויתי את הצד השונה של הכדורגל. הרבה אנשים שלחו לי הודעות, זה חישל אותי מאוד. עברתי תקופה לא פשוטה. היום אני אחרי זה ובמקום אחר".
הכל התהפך עליך, כולל הקהל
"בתור שחקן שהיה באותה תקופה מאוד אהוב בקהל, פתאום אתה מקבל הודעות של אוהדים בוכים, הורים שולחים את הילדים שלהם אליך לנייד. אינספור הודעות. אני לא מתייחס לקללות. מילים שנצטרבות לך בלב וכואבות לך. כל המדינה צופה בדרבי וההייפ בשמיים ואין אחד שלא ראה את זה. מי שלא יכול להתמודד עם הדברים האלה לאורך זמן, המקום שלו לא בכדורגל או בכל דבר שהוא ציבורי ויכולים לבקר אותך".
כמה זה חישל אותך?
"זה חישל אותי בצורה בלתי רגילה. אני זוכר שאחרי אותם ימים, אני ראיתי שחור. אם זה לבכות... אני לא בוכה מכלום, הכי מאצ'ו שיש.. כן בכיתי, ראיתי שחור בעיניים ולא ראיתי איך אני מתרומם מזה. אני יכול להעיד לטובה שהפועל ת"א כן חיבקה אותי, הצוות המקצועי, קובי והשחקנים. אחרי שסיימתי את ההרחקה, חזרתי לשחק והיו לי משחקים טובים. כשאני מסתכל לאחור, אני יכול לקחת את הדברים הטובים וללמוד מזה להבא להמשך. אני עדיין שחקן צעיר".
נבחרת ישראל
"הייתי כמעט בכל נבחרות הנוער של ישראל והיו לי משחקים טובים. אני עובד מאמן מנטלי שיש לו משפט שמלווה אותי וצריך ללוות הרבה שחקנים צעירים - 'להתרכז במה שתלוי בנו'. אם היתה לי תקופה טובה בב"ש לפני הפציעה, ואני גורדנה ועדן רצנו בשלישייה, גם בינינו לבין עצמנו, לא התמרמרנו או בכינו למה הוא ולמה אני לא. עדן אמר שהוא חושב שמגיע לנו. אני חושב שמגיע לי, אבל אם אתעסק בלמה ההוא כן ואני לא, זה לא יקדם אותי. אני רק צריך להמשיך לעבוד קשה. אם הייתי אחראי על הזימונים והייתי רואה את זה, גם לא הייתי אוהב שחקן שמתמרמר. מה שתלוי בי, אעשה על הצד הטוב ביותר ועם עבודה טובה וכח רצון, כי יש לי הרבה מה לשפר, גם זה יגיע".
פחות סופרים את ב"ש בתקשורת
"נעשה עונה של תארים ואחרי זה נראה אם יספרו אותנו או לא יספרו אותנו".
מאמין שאפשר לקחת אליפות
"הפועל ב"ש ראויה לזה, יש לנו סגל מספיק טוב, יש לנו צוות אימון ברמה מאוד גבוהה. הכי טוב שאני זוכר. יש לנו קהל מטורף. זו תהיה אחת הקבוצות הגדולות ואני מקווה שזה יהיה אנחנו".
העזיבה של גלזר, שכטר ומיכה
"הייתי מאוד קרוב לשלושתם, גם מחוץ למגרש. מחנה האימון היה יותר שקט מהעונה שעברה. שכטר תמיד יושב בראש השולחן ויורה בדיחות. יש לנו את איתן טיבי. הוא שיאן התארים. אם לא ללמוד ממנו, אז ממי?".
איך חדר ההלבשה?
"יש לנו אנשים מדהימים בחדר ההלבשה. יש עומס מטורף בכל העמדות במגרש, אבל זה לא בא לידי ביטוי בפרצופים או דברים כאלה. כולם חברים אחד של השני. יש לנו חדר הלבשה טוב. כולם גרים פה בעיר, שזה נדיר. אנחנו נפגשים המון אחרי שעות האימונים. ארוחות ערב, קידוש. אני ועדן עושים אצל גורדנה. הזדמנות להגיד לנופר גורדנה תודה על האוכל. רק שיימשך ככה".
היריבות עם מכבי חיפה
"מן הסתם כשיש שתי קבוצות שרצות כל העונה אחת מול השניה, סביר להניח שהיריבות תהיה ביניהן. מכבי ת"א פחות היתה במירוץ. מה שהיה במשחק האחרון, זה משהו שלא צריך לקרות. לא צריכים להעביר את זה לדור העתיד. הם רואים את זה ויכולים לנהוג ככה. באותו במשחק הייתי פצוע. אני גם הייתי מעורב. ירדתי לכר הדשא להגיד תודה לקהל וללחוץ ידיים. לא שמתי לב איך זה התחיל, אבל ראיתי בסוף מה היה ולא הייתי יכול לא להגיב. כשאתה רואה את חבר שלך מקבל מכה, אתה יודע... אני מאמין שאנחנו ומכבי חיפה למדנו מזה. גם אנחנו לא רוצים וגם המועדון לא רוצה להוות דוגמה כזו שלילית לדור ההמשך. במקום שיסקרו את זה שניצחנו, רק דיברו כל השבוע על המכות והריבים. כולם מפסידים פה".
המטרות שלו להמשך הקריירה
"השאיפה היא לצאת לאירופה. כל ילד שחולם רוצה להגיע לרמות הכי גבוהות שאפשר ולשחק מעבר לים בליגות בכירות. זו דרך ואתה לא קופץ לסוף, צריך להסתכל במראה ויש הרבה להשתפר. איפה אני יכול להוסיף עוד למשחק שלי, לקחת תואר גדול, מה שעוד לא יצא לי לעשות. אם הדרך תמשיך, אין לי ספק שזה יגיע בסוף".
העבודה עם מאמן מנטלי
"בתור ילד, לא היה לי מי שירכז אותי במטרה. כל דבר היה יכול להוציא אותי מה... אולי זה בגלל שאני מאוד תחרותי. המאמן כן נתן לא נתן, הראש שלך מריץ דברים. זו בעיה של המון שחקנים צעירים בארץ. הראש רץ קדימה לפני שהתחיל המשחק. זה עוזר ואם למישהו זה עושה טוב, למה לא".
התמיכה מהבית
"אף אחד לא בא מעולם הכדורגל. אבא היה אוהד הפועל ת"א ובגלל זה הוא שם אותי שם מגיל 8. הם הקריבו המון בשביל שאני אוכל להמשיך. אין לי מילים שיוכלו להוקיר את התודה שאני מוקיר להורים שלי. אני בטוח שהם גאים בי".
