החתמות ביום האחרון של חלון ההעברות, בהרבה מקרים, עלולות להתפרש כהחתמות פאניקה. כשהדדליין לחלון מרחף מעל הקבוצות כמו היה חרבו של דמוקלס, שתלויה ועומדת ליפול בכל שנייה, הן עלולות לפעול בצורה שונה ממה שהן היו רגילות אליה או להחתים שחקנים שלא היו מגיעים לשם באמצע יולי. אימרן אולאד עומאר, הקשר ההתקפי המיועד של הפועל באר שבע, שונה מהשחקנים שהגיעו עד עכשיו לקבוצה.
אולאד עומאר בן ה-25 שונה מכריסטופר פטרסון או אנטוניו ספר, שסומנו ככשרונות גדולים בגילאים צעירים. הוא שונה גם מפטריק קלימלה שהגיע מליגה מבוססת בהרבה, ובהתחשב ביכולת של שלושתם בתחילת העונה יכול להיות שמדובר בשינוי מבורך. עומאר, בשונה מכל אלה, הוא מגיע עם מספרים. הוא הבקיע 13 שערים ובישל 6 נוספים ב-21 משחקי ליגה בשנה שעברה, ובזאת שלפניה הבקיע 8 שערים ובישל 3 נוספים ב-16 משחקים (14 בהרכב). אלה מספרים טובים מאוד של שחקן שיכול להוביל התקפה, וזה משהו שחסר לב"ש. הבעיה היא שהוא עשה את זה בליגה הגיאורגית.
אולאד עומאר שחקן עם סיפור חיים מעניין, ובשונה משחקנים כמו פטרסון שגדל בליברפול או קלימלה שהגיע מניו יורק רד בולס, ב"ש היא ללא ספק התחנה הגדולה ביותר בקריירה שלו. אחרי ששיחק בליגה הרומנית ובעיקר בגיאורגית, הוא מגיע להזדמנות הגדולה בחייו.
הכדורגל בעל תפקיד מרכזי בחיים של כל שחקן, אבל זה אולי נכון שבעתיים במקרה של אימרן אולאד עומאר. הוא לא גדל בקבוצה גדולה ועבר בין כמה מחלקות נוער בצעירותו, כשהשם הבולט ביותר הוא הירנביין בה הוא החזיק שנה אחת. משם הוא עבר לזבורגיה ואז לאכילס 29, קבוצה שאמנם מחזיקה באחד השמות הטובים בעולם הכדורגל אך דעכה במהירות וכיום אינה מקצוענית. בעודו באכילס, בגיל 19, הוא איבד את אחותו, בעלה ובתם המשותפת שנהרגו בתאונת דרכים. "גיליתי על המוות שלהם מהחדשות, מיד זיהיתי את הרכב. לא הפסקתי לבכות. למה לא הייתי איתם?", אמר במונולוג קורע לב לתקשורת ההולנדית.
"היא הייתה המבוגרת ביותר מבין 7 האחים, אני הייתי הצעיר ביותר. היה לנו קשר מיוחד ואני חושב עליה בכל יום, בעיקר לפני השנה. אנחנו משפחה קרובה מאוד, ובלעדיה לא הייתי הופך לכדורגלן", אמר. אחותו של עומאר נקברה במרוקו, מקום מוצאם של הוריו. עומאר עצמו עדיין בעל קשרים חזקים למרוקו, אך נולד באמסטרדם. רגעים כאלה יכולים לשנות חיים של אדם ושל כדורגלן, בטח של שחקן בן 19 שמוצא את עצמו בליגה השלישית בהולנד ואחרי תאונת דרכים קשה. למרות זאת, איכשהו יצאה מזה קריירה.
אולאד עומאר יצא החוצה. הוא שיחק במשך חצי שנה בטרנצ'ין הסלובנית, עזב אותה בשל מות סבו וחזר להולנד, לדן בוש מהליגה השנייה. הוא נראה לא רע, עבר בין הנוער לבוגרים ונותן מספרים נאים. אקדמיקה הרומנית פנתה אליו, השאירה אותו על הספסל ובגיל 23 הוא מצא את עצמו בסוג של פרשת דרכים. היה עניין מהרבה קבוצות, אבל עומאר - אולי בהשפעת הטרגדיה המשפחתית, אולי כי זה אופיו - העדיף ללכת על זאת שתיתן לו מקום להתבטא.
"8-10 קבוצות רצו אותי. היה עניין גם מישראל", אמר בראיון בהולנד ב-2020. "הייתי יכול להרוויח קצת יותר, אבל לא רציתי להיות שם, כי הכדורגל מחוץ למועדונים הגדולים לא משך אוי. היה עניין גם מקזחסטן". בסופו של דבר הוא הגיע ללוקמוטיב טביליסי, הודות להכרותו המוקדמת עם בנו של הבעלים מהליגות הנמוכות בהולנד.
המעבר דווקא לטביליסי, שרחוקה מהולנד, מעיד ברמה מסוימת על בחירת המועדונים של עומאר ונותן לנו הצצה נוספת לאופיו. "כשדיברתי עם הנהלת המועדון הבנתי בשביל מה אני משחק כדורגל. הם רוצים להיות אלופים, הם רוצים לעבוד קשה. מועדונים גדולים עוקבים. האמנתי שאחרי שנים טובות שם אני יכול להגיע לאייאקס או למועדון גדול אחר".
"בחלק מהמקרים, לאורך הקריירה, הרגשתי כאילו שחקנים פחות טובים ממני משחקים וכאילו נטפלים אליי סתם", אמר באותו ראיון. "זה אפשרי, יש שחקנים כמו האקים זייש שקיבלו הזדמנות ופרחו. הרגשתי כאילו אני יכול לעשות אותו דבר, ולא קיבלתי את הצ'אנס הזה ברומניה". בדינמו טביליסי, לעומת זאת, הוא קיבל את זה בגדול.
אחרי התאקלמות לא פשוטה בהשפעת הקורונה, הוא שיחק ב-33 משחקים במהלך 2021/22 ותרם 7 שערים עם 7 בישולים. אחרי העונה הזאת הוא עשה קפיצה נוספת, הפעם לליגה הרוסית, אך התקשה להתאקלם גם שם. כשהוא הגיע באמצע העונה אולאד עומאר אמנם בישל במשחק הראשון, אך פתח ב-7 משחקים והשלים 90 דקות בשני המשחקים הראשונים בלבד. אחרי חצי שנה הוא עזב, שוב לליגה הגיאורגית, והפעם לקבוצה גדולה יותר - דינמו טביליסי.
דינמו טביליסי נתנה לו את הכדור, והוא החזיר לה עם העונה הטובה בחייו. 13 שערים ו-6 בישולים, כשהוא מעורב בשער פעם ב-75 דקות, ומקום שני בליגה הגיאורגית אחרי דינמו באטומי. הוא שיחק בחצי הראשון של העונה עם סטניסלב בילנקי, ולאחר עזיבתו העלה הילוך. ב-9 מחזורים שמתפרשים על פני ארבעה חודשים, הוא הבקיע 9 שערים ובישל ארבעה נוספים. הוא היה משמעותי גם לצידו של בילנקי, אך לא שיחק כלל בחודש האחרון וכעת מגיע לישראל.
אימרן אולאד עומאר מגיע כדי לקחת תפקיד מרכזי בהפועל באר שבע. הקבוצה החביבה של אליניב ברדה התקשתה מאוד בהתקפה מתחילת העונה, ואיבדה תוך יומיים שניים משחקני ההתקפה החשובים ביותר שלה בדמות רמזי ספורי ושגיב יחזקאל, שאמנם שיחק כמגן ימני והיה משמעותי מאוד בבניית ההתקפות. לאורך כל הקריירה הוא עבר בין אפס למאה, כשהיה שחקן טוב מאוד כשפתח בהרכב או שנשאר מחוץ לסגל. ההליוצנטריות הזאת יכולה להיות חשובה בקבוצה כמו ב"ש.
לפני שנכנסים לפרופיל המקצועי של אולאד עומאר, אני רוצה להקדיש שנייה למעבר בין הליגה הגיאורגית לישראלית. הכדורגל הגיאורגי לא טוב במיוחד, כמו שכולנו יודעים, להוציא יחידי סגולה כמו חביצ'ה קרבצאחליה (ששיחק בדינמו באטומי לפני שעבר לנאפולי). ההצלחה של בילנקי – ששיחק באותה קבוצה עם עומאר, עבר לנתניה והרשים עד כה בישראל, גם אם מיעט להבקיע - היא סימן טוב מאוד מבחינת הדרומיים. שחקן שהיה טוב במקום אחד היה טוב גם במקום אחר, לא מעט בזכות השיטה ההתקפית של נתניה.
המקרה של הפועל ב"ש שונה. העזיבה של ספורי והקשיים מתחילת העונה מעידים על כך שאין שם שיטה התקפית יוצאת דופן, וזה בדיוק הוואקום אליו צועד עומאר. הוא מראש נחשב לשחקן יצירתי עם בעיטה דומיננטית מרחוק, ובגובה 1.81 מ' הוא יחסית גבוה לשחקן התקפה. זה יכול להפוך אותו לאיום אווירי, משהו חשוב בשיטה של ב"ש, אבל התפקיד שלו יהיה חשוב יותר. הוא יהיה מרכז ההתקפה.
בשנה שעברה עומאר מסר 1.3 מסירות מפתח למשחק, נתון לא רע בכלל, כשהוא עם 4 אסיסטים ו-3 אסיסטים צפויים, מה שמעיד על כך שלא מדובר בהכרח במזל מבחינת האסיסטים בליגה הגיאורגית. הוא דריבליסט טוב מאוד שהצליח ב-77% מכדרוריו, משהו משמעותי בהתקפות מעבר, למרות שבב"ש התפקיד שלו בהנעת הכדור יהיה שונה כשיש לפניו, בשאיפה, את רותם חטואל ואת שחקני הכנף השונים.
למרות זאת, התרומה החשובה ביותר שלו היא הבקעת שערים. ב"ש זקוקה לזה נואשות, חרף הניצוצות שראינו מאמיר גנאח ומיוני סטויאנוב (שפתח כמגן ימני במשחק האחרון, מחזיק בתפקיד דומה בנבחרת ויכול להכנס לנעליו של יחזקאל בשיטת המשחק). בשנה שעברה הוא הבקיע 13 שערים עם 8.57 שערים צפויים. המדגם הגדול של עונה שלמה והפער המשמעותי הזה מעיד שהוא בעל יכולת סיום טובה מול השער ומבקיע יותר ממה ש"השחקן הממוצע" היה מבקיע במצבים כאלה, והוא לא היסס לבעוט בעצמו.
לרוב הוא שיחק כקשר מרכזי, אך הוא יכול לתפקד גם באגף שמאל בעת הצורך. בכך הוא מחליף ברמה מסויימת את אדריאן פאון שעזב את הקבוצה, אך שחקן דומיננטי יותר בהתקפה מפאון שנבלע במרכז המגרש לעתים קרובות מדי. אולאד עומאר לא יהיה כזה.
בין אם זה בגלל האופי, החוויות הקשות שעבר כילד למהגרים, אח שכול ושחקן שהיה צריך למצוא את עצמו מחדש במדינות שונות לאורך הקריירה (וכבר עבר בסלובניה, רומניה, גיאורגיה, רוסיה ועכשיו ישראל לפני גיל 25) או סגנון המשחק הדומיננטי, הוא אחד שלוקח את הכדור בעצמו ומנסה לנצח את המשחק. גם אם הוא מגיע כ"זר שישי" וכמי שחתם בחלון ההעברות, על הנייר זה מרגיש כאילו זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שב"ש צריכה.
