שון וייסמן כמעט ולא מתראיין. אולי כי הוא כועס על התקשורת הישראלית שלא תמיד חיבקה אותו, אולי כי הוא נכווה לא מעט, ואולי כי פשוט הוא מסוג השחקנים שמעדיפים את השקט. גם על המגרש וגם מחוץ לדשא. "אני אדם מאוד פרטי. אני ואשתי אוהבים את השקט שלנו", אומר וייסמן בראיון בלעדי לערוץ הספורט.
כבר כמה שנים שהוא לא חי בישראל, אבל השנה הוא בילה לא מעט בארץ. גם בשל האבל על מות סבו, שגידל אותו בהיעדר אביו, וגם בגלל הולדת בנו. אחרי הילדה עלמה לאה, הגיע בן ששמו בישראל - רשי יעקב. השם הראשון הוא ראשי תיבות של רבי שמעון יצחקי והשני על שם הסבא שנפטר.
וייסמן שומר מסורת, וזה לא סוד שגם ימני בדעותיו. לא פעם ולא פעמיים הוא התבטא בנושא. הפעם הוא שומר את דעותיו לעצמו. יש נבחרת, וזה מה שחשוב. בנוסף, כעת, בניגוד לעבר, הוא כבר לא על תקן שחקן רוטציה, אלא שחקן משמעותי בסגל הלאומי.
זו היתה עונה פחות טובה שלו, או כמו שהוא מגדיר אותה "רכבת הרים". פציעה שנמשכה חודשיים ועניינים אישיים מנעו ממנו למצות את היכולת שלו, אבל בשורה התחתונה הוא חזר ללה ליגה. 13 הופעות ושער אחד אלה לא מספרים שהוא לא מכיר מהשנים האחרונות אבל הוא בטוח שאחרי החושך, יגיע האור.
הוא נרכש בארבעה מיליון יורו, חתם לשלוש עונות באחת הליגות הטובות בעולם, המנהל המקצועי בגרנאדה מפרגן לו בלי סוף, אבל לא זה לא מספיק. "יש לי עוד חלומות. לא הגשמתי אותם. אני רוצה להגיע לקבוצות בכירות יותר בליגות הכי טובות שיש", אומר וייסמן, ומי זוכר עכשיו שלפני שבע שנים הוא שיחק במכבי נתניה בלאומית. "אני מאוד מתרגש, כיף לי להיות פה", הוא אומר לפני המשחקים מול בלארוס ואנדורה, "לבוא לנבחרת בשבילי זו זכות גדולה. יש הרגשה טובה באוויר ומחכים כבר לעלות לדשא".
עוד לפני שנגיע לנבחרת שלנו עד כמה התרגשת מנבחרת הנוער?
"מדהים. צפיתי בהם והתמלאתי גאווה, כמו כל המדינה שהתלהבה והיתה בשמחה עילאית. אנחנו מדינה קטנה שצמאה לרגעים האלה, אז קודם כל שאפו. הם הראו עד כמה תשוקה ורצון זה דבר חשוב בכל דבר בחיים ולא רק בספורט, ואני בטוח שנבוא וניתן כמו תמיד את הכל, גם במשחקים שלנו".
מרגיש את הלחץ עליך כשחקן משמעותי בסגל?
"אני אוהב אתגרים, וכמובן יש לנו פה עוד שני חלוצים מצוינים. אני תמיד שמח להגיע לנבחרת, אם זה בתור חלוץ ראשון או שני. רק לבוא לפה וללבוש את החולצה זה כבוד גדול בשבילי. אני מאוד מחכה. בשני המשחקים הראשונים לא הצלחתי לעזור כל כך לנבחרת ואני ממש רוצה לשנות את זה ולעשות הכל כדי שהנבחרת הזו תצליח ולהגיע למטרה שלה"
איך תגדיר את העונה שלך?
"היתה עונה לא טובה בכלל מבחינת מספרים. היתה לי רכבת הרים מאוד קשה. תודה לאל, רכבת ההרים השתנתה בסוף למשהו שמח. הייתי צריך לטוס פעמיים לארץ, גם ללידה וגם לברית ברוך השם, וזה הוציא אותי מהקצב, אבל תודה לאל אני שמח שהעונה הזו מאחורי. היו לי כמה ימי חופש, חזרתי לנבחרת והרגש והשמחה לשחק כדורגל חזרו. אני רק מחכה למשחק כדי לצאת לדרך חדשה".
הרגיז אותך שבספרד ביקרו שלא היית מספיק במשחקים החשובים?
"לא. אני חושב שזה לגיטימי. צריך להסתכל במראה ולשפוט את עצמך. אין לי בעיה עם ביקורת עניינית ומקצועית. אני תמיד רוצה להשתפר ואני שמח שכשלא הולך, אז יש ציפיות ממני. כנראה שעשיתי משהו טוב, אם הציפיות כל כך גבוהות".
שער אחד ב-13 משחקים זה לא שון וייסמן
"רכבת ההרים הזו המשיכה. יום אחד אני באמת אפתח את הכל ואדבר. אני בן אדם שאוהב את הפרטיות שלי. הרבה דברים של מחשבות, רעיונות, דברים שמטלטלים. כל אחד עובר משהו שמטלטל אותו בחיים האלה, אבל יש לי משפחה מדהימה. אשתי, אמא שלי וסבתא שלי שהיו איתי. פתחתי את העונה עם פציעה, וכשחזרתי מייד הבקעתי שער. הגעתי לנבחרת והבקעתי נגד אלבניה ועלינו לדרג הבכיר, ואז הייתי על הקו ספרד-ישראל בגלל סבא שלי. עברתי קבוצה, לא הגעתי לנבחרת. זו רכבת הרים שאני לא רוצה להגיד שאני לא מאחל אותה לאף אחד, אבל זה חלק מהחיים. נגמרה העונה, עלינו ליגה ובעזרת השם אהיה שחקן בליגה הראשונה".
לא ישאילו אותך בעונה הבאה?
"ממה שאני מבין, לא. דיברו איתי המנהל המקצועי וגם הבעלים. אני חוזר ב-17.7 לאימונים. היו לי שנתיים טובות בוויאדוליד והעונה הזו החלה טוב".
עצוב שירדו ליגה?
"מאוד עצוב. בשביל העיר. כל השחקנים והאוהדים. לא יצאתי משם בדם רע. כולם אוהבים אותי ויש לי בית שם. 3 שנים חייתי שם והרגשתי שם כמו בית. לא ציפיתי לעזוב את ויאדוליד, אבל דבר הוביל לדבר והיום אני מסתכל קדימה בגרנאדה".
לאורך השנים, לא הרבה האמינו בך. רק לפני 7 שנים עוד שיחקת בליגה השנייה בישראל
"שמעתי את זה הרבה. אני לא אוהב להעיד על עצמי, אבל כל המאמנים שהיו לי והחברים ידעו וראו מה אני שווה. בארץ זה לא הצליח לי כל כך, אבל לפעמים צריך את האדם הנכון במקום הנכון. היו לי שניים-שלושה מאמנים שהיו שם בשבילי ועזרו לי לצאת לאן שיצאתי ומשם, ברוך השם, הכל התפוצץ".
חלוץ נמדד בגולים וכדי לעלות ליורו הנבחרת צריכה אותך
"חלוץ נמדד על פי מספרים ואני פה בשביל לעזור לנבחרת והנבחרת פה כדי לעזור לשון וייסמן ולנבחרת עצמה. זה הולך יחד. לא הכל על החלוץ ולא הכל על הקשרים ולא הכל על הבלמים. אני אגיע בכושר הכי טוב שאפשר ואעשה הכי טוב בשביל הנבחרת".
יש לחץ אחרי נקודה משש?
"הלחץ הוא חיובי. כולם יודעים שבכל משחק באים בשביל לנצח, ואלה שני משחקים שאנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו - לבוא ולנצח. לא נבוא בזלזול. אנחנו רואים נבחרות. אנדורה עשתה תיקו מול קוסובו והכל יכול לקרות, אבל אנחנו באים הכי מוכנים".
לא פשוט לשחק בלי קהל
"קשה, כואב ולא כיף, אבל התרגלנו. שנה וחצי שיחקנו בלי קהל, אז מורגלים למצב. לא משנה עם 30 אלף או 500, עם קהל בלי קהל, צריך לבוא ולעשות את העבודה שלנו, לנצח ולהתקדם הלאה".
יש עוד חלומות?
"מבחינתי, הגעתי רק להתחלה ובאמת אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. אני נמצא בליגה שהיא בין 3 הטובות בעולם ואני רוצה להגיע לקבוצות יותר גדולות, להתמודד על הכל".
יותר גדולות זה כבר ברצלונה, ריאל, אתלטיקו
"מה שהשם יזמן לי. אני לא מפסיק לחלום ולא מפסיק לשאוף. יש לי מטרה מאוד ברורה בראש ואני מסתכל קדימה, וזה מה שהביא אותי לאיפה שאני נמצא".
איך זה להיות אבא לשניים?
"מדהים. בסופו של דבר כל מה שאנחנו עושים, זה בטל בשישים. יש לי אישה מדהימה שהיא הכל בשבילי ובלעדיה לא הייתי מגיעה לאיפה שאני ועכשיו גם ילדה וגם ילד, וזה הדבר הכי מרגש והכי כיף ושווה לחזור הביתה".
