תוך דקות אמש בטרנר, האושר העילאי על הניצחון בדקה ה-95, התחלף בזעזוע ובעיקר בבושה. בושה שהשחקנים האלה, הכוכבים הגדולים של ליגת העל משתי הקבוצות הטובות בארץ, אלה שאמורים לשמש דוגמא, גורמים לילדים שלי לצאת החוצה בבהלה ובמקום לחגוג את הניצחון מבקשים שוב ושוב לחזור הביתה.
בושה שקומץ אוהדים מרשה לעצמו לנהום לעבר עבדולאי סק, בלמה הסנגלי שחום העור של מכבי חיפה. ואתם יודעים מה, זה לא משנה מי התחיל. זה לא משנה אם מכבי חיפה לא יודעת להפסיד, או ששחקני באר שבע בכלל היו אלה שהתחילו.
לראות שחקן אדום סוטר לשחקן ירוק, לראות שחקן ירוק נותן אגרוף לראשו של שחקן אדום מוריד את החשק לחזור למגרשים וכאבא, אני שואל את עצמי היום, האם מגרש הכדורגל, הוא מקום בטוח לילדים שלנו.
אז מה הפלא שאחרי תמונות כאלה במגרש, אוהדים מיידים אבנים לעבר שוטרים מחוץ למגרש ופוצעים אחד מהם בראשו? והאחריות לתמונות המכוערות שראינו בטרנר, היא קודם כל של המועדונים ושל הבעלים. של אלונה ויענקל'ה.
לפני שלוש שנים באר שבע השעתה את אחד הכוכבים הגדולים שלה, ז'וסוואה לאחר שזרק קומקום על חברו לקבוצה, שגיב יחזקאל. ז'וסוואה הוא אולי אחד השחקנים הזרים הגדולים ששיחקו בישראל, אבל אלונה ברקת בצעד אמיץ וחינוכי, החליטה להיפרד ממנו בגלל ההתנהגות האלימה שלו.
המסר היה ברור - אלימות מחוץ לתחום. והיום אלונה ברקת ויעקב שחר צריכים לעשות בדיוק אותו הדבר: שחקנים, שבמקום לשמש דוגמא לילדים ולבני הנוער שבאים לצפות בהם, הופכים את מגרש הכדורגל לשדה קרב צריכים להיענש בחומרה ולא להישאר במועדון. לפחות לא במועדון שאני נמנה על אוהדיו ומשלם מדי שנה אלפי שקלים בעבור ארבעה מנויים לילדי ולי.
ואחרי מה שראינו אתמול בערב, אני לא חושב על אליפות. ולא בגלל שזה בלתי אפשרי, אלא בגלל שהאירוע הזה הוריד את החשק לחשוב כדורגל. הגיע הזמן שהמנהלת וההתאחדות יעשו את העבודה שלהם, לא יפחדו ולא יסתפקו רק בהרחקות. אם צריך (ולדעתי צריך) תורידו לשתיהן נקודות ושילמדו: קודם כל תתנהגו בהתאם ותשמשו דוגמא ורק אחרי זה כדורגל. אחרת- בפעם הבאה זה ייגמר באסון.
הכותב הוא כתב בחדשות 13 ואוהד הפועל באר שבע
