אחרי עונת הסתגלות במכבי תל אביב, יוריס ואן אובריים נמצא כעת בחופשה במולדתו להולנד, ובראיון לתקשורת המקומית סיפר מה הוביל אותו לחתום בשורות הצהובים בקיץ שעבר: "אחרי שמונה עונות בליגה הראשונה בהולנד, הרגשתי שאני צריך אתגרים חדשים. לשחק באצטדיונים אחריות, עם שחקנים חדשים, נגד יריבות שאני לא מכיר ותרבות שונה. זה מה שרציתי ועכשיו אני יכול להגיד שאני שמח שעשיתי את הבחירה הזאת".
אז מה ההבדלים כין הכדורגל הישראלי להולנדי? "התשוקה לכדורגל, זה מה שלקחתי איתי מהעונה שעברה. בישראל זה מגיע למקומות הרבה יותר רחוקים מאשר בליגה ההולנדית. זה לא מכון רק לגבי האוהדים, אלא גם לשחקנים עצמם. הרצון לנצח כל כך עצום".
עם זאת, מבחינת הקשר, ההבדלים לא תמיד מתבטאים בדברים חיוביים: "במשחקים האלה זרקו כל דבר למגרש ובזבוז זמן היה הדבר הכי רגיל בעולם. המשחק נעצר כל הזמן ובמחצית הראשונה קיבלנו תוספת זמן של 27 דקות. האוהדים שלהם הרסו את המשחק, פה שחקנים שזורקים עליהם כוסות בירה זה כלום".
"הייתי צריך להתרגל לזה בהתחלה", הודה. "אני לא חושב שהשתניתי בסגנון שלי ככדורגלן, כי בזבוז זמן והפרעות אחרות למשחק זה לא בטבע שלי. אני כן מעריך את הרצון הגדול הזה לנצח. משחק כדורגל נחמד כבר לא מספיק, עכשיו אני יותר מרוכז בתוצאה".
ואן אובריים כמובן אינו ההולנדי היחיד במכבי תל אביב, והוא התייחס לשיתוף הפעולה עם דריק לוקאסן, שאותו הוא מכיר היטב: "כשחקני נוער של AZ, תמיד ישבנו יחד באוטובוס או נסענו יחד ברכבת לאלקמאר. עכשיו, שבע עשרה שנים אחרי, אנחנו משחקים יחד באותו מועדון בישראל".
למרות שהגיע לצהובים כרכש מבטיח, ואן אובריים לא הצליח לעמוד בציפיות, ואחת הסיבות לכך היא הקרע שממנו סבל בקרסול: "זה קרה נגד ניס במקודמות הקונפרנס ליג, שיחקתי בכל המשחקים לפני כן. כשחזרתי כבר היה מאמן חדש וזה לא עבד לי טוב בהתחלה, לקח זמן עד שהחזרתי את עצמי לקבוצה".
ומה הלאה? "אני בהחלט אשאר פה. זו הרפתקה מיוחדת וגם תל אביב עיר נהדרת ששוקקת חיים שבעה ימים בשבוע, ואנחנו מרגישים בה בטוחים למרות מה שמראים בתקשורת. כמו בכל עיר גדולה, יש מקומות שעדיף להימנע מהם. למדתי לא להסתכל יותר מדי קדימה ואני מנסה לחיות את הרגע, אני אוהב את זה מאוד".
