אם מסתכלים רק על הרזומה של דודו ביטון, ניתן לחשוב שמדובר באחד הכוכבים הגדולים ביותר ששיחקו פה. ממכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל ת"א בארץ ועד מועדוני ענק כמו סטנדרד ליאז', אפואל ניקוסיה ו-ויסלה קראקוב, בין השאר. אלא שאת עיקר ההצלחה שלו עשה ביטון מחוץ לעין הישראלית ולכן בזיכרון הקולקטיבי שמו לא יעלה כאשר ידברו על החלוצים הגדולים ששיחקו פה. בפודקאסט "ליגה אחרת" סיפר ביטון, שמשחק היום בקביליו יפו, על המסע שלו ברחבי היבשת, רגעי השיא, הפספוסים והחברים שצבר לאורך הדרך.
דודו, למה אתה לא בליגת העל היום?
"האמת שקודם כל היה לי חוזה בנס ציונה, הם רצו שאמשיך איתם. אם להיות אמיתי, הסיבה היא בעיקר כלכלית. קיבלתי חוזה לשנתיים ממכבי פ"ת, והייתי בטוח שהיא תהיה זו שתרוץ לעלייה, רציתי להיות בורג מרכזי ורציתי לעשות עלייה שנייה ברצף. יש לי חוזה לעונה הבאה, אני מושאל למכבי יפו".
ההצלחה של בני לם
"הוא גידל אותי מגיל 7. אני לא מופתע כי אני מכיר את בני. זה ווינר, איפה שהוא היה, הוא הצליח. הוא עשה אימפריה מטוברוק ואז הוא עבר למכבי נתניה בתקופת נתניה והרים שם את המחלקה. הוא הצליח גם במכבי חיפה וגם במחלקות הנוער נתניה, ואני שמח בשבילו שהוא קיבל את ההזדמנות ולקח אותה. השנה אני מקווה בשבילו שהוא יעלה ליגה".
כמה מדינות שיחקת?
"נראה לי שברתי שיא, 5 מדינות מחוץ לישראל. נראה לי סיימתי את הפרק שלי בחו"ל, עשיתי טיול יפה. הרגע הכי מרגש? המשחק מול פולהאם בליגה האירופית עם ויסלה קרקוב. בבית שלנו, מגרש מלא, אני מנצח את המשחק 0:1. גול מדהים מ-25 מטרים. אישתי באה באותו לילה ולא הלכתי לישון, הלכתי לאסוף אותה מהשדה וראיתי את העיתונים בדרך. ירדו לי דמעות... כאילו אתה חי את החלום שלך. זה אולי השער הכי מרגש בקריירה".
הרגע הכי עצוב או קשה?
"ללא ספק, הפציעה בהפועל תל אביב. כשחזרתי לארץ, אחרי חודשיים היה לי שבר בגולגולת, ארובת העין ושבר באף. לא הרבה יודעים, הייתי לילה בטיפול נמרץ באיכילוב. היה לי דימום בראש. זו פציעה שקשה לחזור ממנה, גם פיזית וגם פסיכולוגית. סאן מנחם? זה מאוד דומה. מייקל טוקורה נגח לי בראש. הייתי בהכרה, אבל ישר פינו אותי באמבולנס לבית החולים. בחודש הראשון הרופא אמר לי שאסור לי לעשות כלום, גם לא ללכת מהר. זה היה באפריל, סיימתי את העונה והייתה פגרה. בעונה שאחרי חזרתי, אבל לקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי. אתה חושש ממגע ומאבקים, כדורי ראש... פציעה לא פשוטה".
מרגיש פספוס שלא היית שחקן משמעותי בקבוצה גדולה בארץ?
"מי שעקב אחרי הקריירה שלי, יודע שאת השנים היפות שלי עשיתי בחו"ל. הייתי פה בקבוצות גדולות בארץ, אבל הייתי צעיר ולא בשל במכבי חיפה ובמכבי ת"א. בהפועל תל אביב, הגעתי למקום מתפרק. תקופת כבירי, מועדון שלא הצליח והיה בכיוון למטה. בישראל לא באמת שיחקתי במועדון גדול והצלחתי. בגלל זה לא יודעים פה איך לאכול את הקריירה שלי. בחו"ל שיחקתי בקבוצות ענקיות, עשיתי אליפויות, ליגה אירופית, ליגת האלופות...".
אתה לא מספיק מוערך?
"לא יודע אם אני לא מוערך, פשוט לא שיחקתי פה בקבוצות הגדולות. השחקנים הבכירים פה עשו את העונות היפות בגדולות ובגלל זה זוכרים אותם. העונה הגדולה שלי פה הייתה בהפועל פ"ת, ואז ישר יצאתי לחו"ל בגיל 22. שם שיחקתי בקבוצות גדולות - ויסלה, אפואל ניקוסיה, סטנדרד ליאז', מאריבור... אלה מועדונים ענקיים במדינות שלהם. בארץ היו לי הצעות מכל מיני קבוצות גדולות, אבל באותה נקודת זמן חזרתי דווקא להפועל ת"א ולא הצלחתי, ואז החלה הירידה שלי עם הפציעות והכל התחיל לרדת".
בלאומית חזרת לתודעה
"לא הרבה יודעים, אבל אחרי הפועל חיפה היו לי מחשבות על פרישה. מימר הביא אותי ולא נתן לי לשחק. פשוט התעלם ממני. עד היום אני לא יודע איך להסביר את זה ואז לא היו לי הצעות מליגת העל. המחשבות שלי היו שעדיף לפרוש ולא לסיים בליגה הלאומית. מה שהחזיק אותי באותה תקופה זה שממש רציתי שהבן שלי יראה אותי משחק, שיראה פיזית ולא רק בסרטונים. הפועל עפולה התקשרו אליי, וזה המועדון שהחייה אותי. זה החזיר לי את האהבה לכדורגל. זה מועדון שהחזיר אותי לקדמת הבמה. לאומית? עשיתי דאבל במספרים שלי בעפולה שנתיים ואז גם שנה בנס ציונה".
הפספוס בנבחרת
"זה פספוס ענק מבחינתי. הייתי ב-4 זימונים אצל לואיס פרננדס ובכולם ישבתי על הספסל. הייתי אמור להיכנס ואז כל פעם מישהו נפצע. אין לי הופעה אחת, זה מבאס. ראיתי השנה את יוסי במכבי פ"ת, אמרתי לו 'תן לי רק הופעה אחת'. הוא אמר לי 'תן גולים קודם'. זה מבאס, אבל אין מה לעשות".
מרגיש שמיצית את הכישרון בקריירה שלך?
"אני מרגיש שהגשמתי את רוב החלומות שלי. גדלתי בשכונה, אצל סבתא, בן להורים גרושים. כמו כל ילד שחולם להסתדר ולעזור למשפחה קודם כל כלכלית. לשחק באירופה... אין ספק שאת רוב החלומות הגשמתי, ואני מאוד גאה בקריירה שלי. אם אני מסתכל אחורה, אני מאוד גאה. בארץ לא ממש מבינים, אבל הייתי במועדונים באמת ענקיים. בחלקם הצלחתי".
החלטה לא טובה
"קודם כל, ההחלטה לחזור להפועל ת"א. המועדון היה גדול, אבל לא קבוצה גדולה. נשאר רק השם, היה שם בלאגן בהנהלה וגם בשחקנים. בלאגן של כסף. הייתי יכול באותה העונה לעבור להפועל באר שבע. הקיץ הזה היו לי הצעות משתי הקבוצות מפתח תקווה, אבל מכבי הייתה יותר רצינית. עם הפועל דברים נשארו יותר באוויר. ברגע שדיברתי עם אבי לוזון, ואיך שהוא ניתק את השיחה, אמרתי לאישתי שאני חותם במכבי פ"ת. הוא חתך את זה מהר מאוד".
היציאה הראשונה לחו"ל
"וואו, החוויה הראשונית הייתה קשה מאוד. קודם כל, יצאתי באמצע העונה מהפועל פ"ת לשרלרואה. הייתי שם עם עוד ישראלים, התחילה בדיוק הרכבת. אני מגיע לשם.. שלג, הכל לבן. פעם ראשונה שאני רואה, לא רגיל לזה בתור ילד בן 22. פתאום אני מרגיש תחושת מועקה. אז לא הייתי נשוי והחברה נשארה בארץ. רציתי לוותר על החוזה, ברמה כזאת, רציתי לחזור לארץ. לא היה לי טוב. לא יודע מה לעשות, רק אימון וחוזר. תמיד אפל שם וחשוך, שרלרואה זו לא עיר מאוד מעניינת. עבדתי באותה תקופה עם פסיכולוג ספורט (שרגא שדה), שנתן לי את המספר של פיני בלילי. אמרתי לו שאני גמור פה, והוא ענה לי 'אתה יודע איפה אני משחק? פה אין לי רחובות. אתה בבלגיה, אל תדאג, זה יעבור'. ואז התחלתי לשחק ולהבקיע שערים, והתחלתי לאהוב את המקום. הוא עשה לי שיחה של חצי שעה והבנתי שהכל טוב".
משם המעבר לפולין
"בסוף העונה עם שרלרואה, ירדנו ליגה. עשיתי שם חצי עונה טובה. בסוף אותה עונה דודו מדבר איתי על ויסלה קרקוב. אמרתי לו 'עד שהתאקלמתי שם, תשאיר אותי בבלגיה'. וכל הקיץ הוא אמר לי 'אתה יודע איזה מועדון זה? אל תשאל שאלות ותגיע'. מליקסון דיבר איתי ואמר לי לא לשאול שאלות ולהגיע. אמרתי לו 'יאללה, אני רוצה ללכת'. אבל יש בעיה, הנשיא של שרלרואה לא רוצה לשחרר אותי, הוא רוצה שאני אעלה אותו ליגה. אמרתי שאני לא רוצה לשחק בליגה השנייה, עכשיו אני כבר רוצה ללכת לוויסלה והוא לא נותן לי. אז החלטתי לעשות לו שביתה בהכנה לעונה. עומד באימונים. אמרתי לו שיש לי קריירה, מזומן לנבחרת ישראל. לא אמרו לי לעשות את זה, רק רציתי להראות למאמן שאני לא רוצה להיות שם. ויסלה זכתה באליפות פולין והולכת לאלופות. הנשיא בסוף השתכנע. באנו לנשיא ויסלה, אני אבא שלי ודודו דהאן, החוזה היה יותר גבוה ממה שחשבנו... כולי באורות. דודו בא, נותן שוקולד לנשיא ואמר לנשיא 'מזל טוב, החתמת את דרוגבה הישראלי'. בתקשורת הפולנית קראו לי ביטונה. זה מועדון ענק, עיר חיה מאוד. נהניתי שם מאוד. מליקסון היה שם במעמד של אליל, כוכב, והוא מאוד עזר לי שם. אני פתחתי שם בסערה, כמו שהיה לי בהפועל פ"ת. תקופה מטורפת. הם נקלעו אבל לבעיות כלכליות כבר באותה עונה. הם בנו על זה שנגיע לצ'מפיונס. היינו קבוצה מדהימה והיה קמפיין יפה בליגה האירופית. היה הרבה זרים ותקציב גבוה ונקלעו לבעיות בסוף, אז הם לא מימשו את החוזה שלי כי הייתי אופציה יקרה. אני ומליקסון היינו שחקני השנה של קראקוב. עד היום אוהדים של ויסלה שולחים לי הודעות. מאז ויסלה לא מצליחה, אז נשאר להם הזיכרון הזה".
חזרה לבלגיה
"חזרה מהשאלה והיו לי שתי אופציות: סטנדרד ליאז' או סלטיק, אבל הייתה בעיה עם רישיון העבודה בגלל הנבחרת. דודו אמר לי שלא אומרים 'לא' לליאז'. החוזה היה ל-4 שנים. המתקנים שם ברמה הכי גבוהה באירופה. זה מועדון אדיר, אבל קשה. כשחתמתי שם, ברדה איחל לי בהצלחה ואמר לי שזה מועדון קשה. הרבה ישראלים לא הצליחו בו. עשיתי בדיקות רפואיות ומיצ'י בטשוואי עשה בדיקות לפניי. דודו אמר לי 'אתה רואה אותו, הוא יהיה באנגליה'. לא ידעתי מי זה, הוא היה בן 18 בראש אני אומר 'למה הבאת אותי לפה?'. באותה עונה הוא פירק את הליגה. בשנה הראשונה, אני, בוזגלו ורמי גרשון. גם גרנו באותו בית שלושה חודשים. לא קיבלתי הזדמנויות בליאז', אבל זה מועדון שמביא 25 שנים טובים וכולם נאבקים על ההרכב. מי שטוב, משחק. בינואר עברתי לאפואל ניקוסיה".
התחלה חדשה בקפריסין
"הגעתי למועדון שבעונה שלפני כן הגיע לרבע גמר האלופות. הם היו מינוס שש נקודות מאנורתוזיס של רוני לוי, ברק יצחקי ומשה אוחיון. שלושת המשחקים הראשונים - 0:1 ואני כובש. הייתה לי שם עונה גדולה, כולל שער ניצחון במשחק העונה על אנורתוזיס. אחרי המשחק הזה פיטרו את רוני לוי. זכיתי בקפריסין באליפות הראשונה שלי בחו"ל".
אחרי האליפות בקפריסין
"פה מתחיל הסיפור עם גיא לוזון. אמרתי לדודו שאני לא רוצה לחזור לליאז', ופתאום שמעתי בתקשורת שגיא לוזון מונה לסטנדרד. הגעתי לשם ויש הצגת שחקנים בתחילת העונה. אתם לא מבינים איזה בלאגן זה עשה שהוא מאמן את הקבוצה. 20 אלף איש מקללים אותו בהצגת השחקנים. לא מוכנים לקבל את זה שהוא מאמן את הקבוצה. הם לא קיבלו את זה. זה כמו בית"ר בישראל, אוהדים הכי פנאטים. לא חושב שזה מאנטישמיות, זה פשוט נראה להם לא תקין, מאיפה הביאו אותו. דודו אמר לי שאתחיל שם את האימונים עד שנמצא משהו אחר. אני מתחיל את האימונים עם גיא, ואני בכושר מדהים, כל משחקי האימון אני מבקיע שערים. גיא בא אליי ואמר לי להישאר כי יש הרבה מסגרות. אמר לי שהוא מחזיק ממני ולא יכול להבטיח הרכב, אבל אמר שאשחק. משחק ביתי ראשון באירופית, 30 אלף איש במגרש, המשחק הראשון שלו בבית שם, גיא נותן לי לפתוח בהרכב, כל נגיעה שלי בכדור שורקים לי בוז. כל המשחק מקללים את גיא. חיברו אותי לגיא כנראה, כל נגיעה שריקת בוז. בבוקר הזה, טל בן חיים חתם. בדקה ה-60, גיא לוזון מוציא אותי, כל האצטדיון שורק לי. מיותר להגיד שלא הייתי במשחק בכלל, לא ידעתי איך לקבל את זה. בן חיים התחרט שהוא חתם שם. גיא לא נתן לי לשחק מאז. כעסתי עליו, אבל בראייה לאחור הבנתי שהוא לא רצה ללכת נגד הקהל. חצי עונה הלכה לי בגלל הקטע הזה. גם לטל אגב, כשהוא שיחק, הוא נלחם על המקום בהרכב עם שני בלמים בלגים ועוד אחד ברזילאי שהקהל מאוד אהב. כשהוא שיחק, הקהל היה קורא בשמות של הבלמים הבלגים. הקהל עשה לו חיים לא קלים".
מערכת היחסים עם אליניב ברדה
"המשחק הראשון שלי בשרלרואה היה משחק אימון מול גנק שהסתיים ב-1:1. אחרי המשחק באתי לברדה ושאלתי אותו 'מי זה הג'ינג'י הזה? אי אפשר לחטוף לו את הכדור'. הוא אמר לי שהוא הולך להיות אחד השחקנים הכי גדולים באירופה. קוראים לו קווין דה בריינה. ברדה מאוד עזר, דיברתי איתו הרבה. הוא היה כוכב, הוא וליאור רפאלוב כוכבים מאוד גדולים".
ישראלים בבלגיה היום
"בשנים האחרונות הישראלים לא בדיוק מככבים שם, אז פחות לוקחים. בגלל זה באוסטריה יש הרבה ישראלים, כי הם יותר מצליחים שם. הרמה עלתה בבלגיה.. הבלגים הצעירים מאוד מוכשרים. ישראלים התחרות הזו מאוד קשה. ליגה מאוד תחרותית ופיזית. לשחקן הישראלי קשה שם עם הקצב. כל אימון היו פיצוצים, הרמה והקצב... הכל היה מאוד קשה".
אני או לבנדובסקי
"הייתי בשיא שלי בוויסלה, ב-2011. דודו היה בפגישת עבודה בדורטמונד, והוא הוציא את הקלטת שלי. אני הייתי בשיא שלי, עם גולים בליגה האירופית. הוא הציע להם את השם שלי והם אמרו שהם בדיוק קנו חלוץ מלך פוזנן, שהם רוצים לקדם אותו. דודו אמר 'לא, החלוץ שלי יותר טוב. רגע, איך קוראים לו?' זה היה רוברט לבנדובסקי".
איך רואה את ליגת העל?
"הכדורגל קצת השתנה. היום המאמנים כל הזמן מחפשים את השחקנים שעובדים. הכדורגל יותר קשה ממה שאני שיחקתי, יותר מהיר ואתלטי, אבל הרבה פחות כישרון. אתה יכול לראות הרבה שחקנים אפורים כיום. אין הרבה כישרונות שיכולים לעשות פעולה מרשימה כמו מליקסון, ורמוט, רפאלוב.. שחקנים שפעם היו. מנסים להריץ ילדים וזה.... אבל רואים בליגת העל שקבוצות שרצות לאליפות מביאות שחקנים בכירים, אבל הכדורגל השתנה".
עוד כמה זמן אתה רוצה לשחק?
"כל עוד אני מרגיש טוב פיזית, אני ממשיך. אני שומר על עצמי, יש לי מאמן אישי, משקם, פילאטיס, תזונה. רואים את זה גם באירופה... היום, מי ששומר על עצמו ולא עובר הרבה פציעות, יכול להמשיך לשחק עד גיל מאוחר. אני מקווה שאני אוכל להמשיך עוד כמה שנים. רואה את עצמי ממשיך? כן, לפחות עוד שנתיים-שלוש".
אחרי הקריירה?
"אין ספק שאשאר במקצוע. אני מאוד אוהב כדורגל וחי את זה. לא יודע לעשות הרבה דברים אחרים. לא יודע באיזה כובע, אבל אין ספק שאשאר".
איזה קבוצה הבן שלך אוהד?
"הבן שלי אוהב את הקבוצה שנמצאת במקום הראשון. ההגדרה הקלאסית של אוהד הצלחות. בגדול הוא אוהד של מכבי חיפה, בעיקר בגלל רמי (גרשון). החבר הכי טוב? כן, יש עוד כמה, אבל בהחלט אנחנו קרובים ביותר. גם הוא מקצוען, שומר על עצמו. הוא עבר פציעות לא פשוטות, והצליח לחזור. אנ נהנה לראות אותו, הקבוצה צריכה אותו במצבים הכי קשים והוא מקצוען ולא רואים הבדל כשהוא על המגרש, הוא עושה את העבודה".
באיזה קבוצה הכי נהנית מהקהל?
"שיחקתי במכבי תל אביב כילד, הייתי בן 19. זו הייתה היציאה הראשונה שלי מטוברוק לבוגרים. יש לי אליפות בחיפה בגיל 17, כי שיחקתי משחק אחד בסוף העונה. אבל במכבי תל אביב זה היה הלם בשבילי. העוצמה, להגיע לשם עם הקהל וההייפ סביב המועדון".
מי תעלה העונה מהלאומית?
"לדעתי, שתי הקבוצות מפתח תקווה. רואה את שתיהן עולות".
איך אתה מרגיש עם הדיבורים על מכירת משחקים?
"קשה לי לחשוב על זה שבליגה מקצוענית שחקן יעלה ולא ייתן 100%. אני שלוש שנים נמצא בלאומית ולא הרגשתי את זה. תמיד יש דיבורים שטותיים 'סיימתם את העונה, אין לכם על מה להילחם'. אבל באמת שלא הרגשתי שום דבר כזה... ברמה של מכירות".
יפו לא נלחמת על העלייה
"הגעתי כשהקבוצה במומנטום רע מאוד. הייתי למעלה, אבל לא בדבוקה של הצמרת. מבחינת כישרון, יש ביפו סגל מצוין. הוא לא מספיק בשביל לעלות ליגה העונה. יש בסיס טוב ושחקנים טובים".
מסי או רונאלדו
"אני במחנה של רונאלדו שנים, כולם יודעים. מבחינתי הוא תמיד יהיה הפייבוריט, מגיל 16. אי אפשר להתווכח עם זה שמסי כוכב על. מה שהם עשו, לא יהיה יותר. רונאלדו יותר שלם. הוא יכול לכבוש בשמאל, בימין, בראש. גולים הרבה יותר מגוונים. במסי אלוהים נגע בו, הוא נולד ככה. הוא אותו שחקן בגיל 12 ועכשיו. רונאלדו השתדרג במהלך השנים. בכדורגל, העקשנים הם אלה שמצליחים. גם לי היה קשה בשנים הראשונות בקריירה. תמיד האמנתי בעצמי ועשיתי את האקסטרה. לא ויתרתי לעצמי אף פעם".
עיסוקים מעבר לכדורגל ונדל"ן
"פתחתי עם אשתי עסק למוצרי ספורט. אני מייבא מותגים שמתאימים לשחקני כדורגל. התחלתי את זה בצד בתקופת הקורונה. חשבתי מה אפשר לעשות. הבאתי מותג שנכנס חזק. חצי ליגת העל עם המוצרים שלנו".
השפעה של רשתות חברתיות
"לנו היה זמן פנוי, אם זה לחדר כושר או לעשות אקסטרות. אני לא יודע אם הפייסבוק פגע. אין ספק שהדעה של השחקנים מוסחת והם מתעסקים בזה הרבה שעות".
מאבק האליפות בליגת העל
"אני חושב שהאליפות של מכבי חיפה, היא מספיק יציבה ולא חושב שמישהו יכול לקחת לה את זה. היא גם הקבוצה הטובה ביותר כרגע. אני רואה שאולי יש שם שינויים. אם ברק יילך, אולי תהיה אולי בנייה מחדש. שחקנים ירצו לצאת. אחרי 3 אליפויות, זה קשה. בשנה הבאה אני מאמין שגם מכבי ת"א וגם ב"ש יתחזקו וירצו לאיים. חיפה זה מועדון חזק, יש שם את אלברמן, השנה הפגיעה בזרים זה משהו מדהים. אני בטוח שהוא מתכונן לדברים שאמורים לקרות, אם זה מאמן או זרים שצריך להחליף. זה יהיה יותר קשה, אני בטוח".
חזרת מוקדם מדי לישראל?
"אני מצטער שחזרתי מוקדם. הייתי יכול למשוך את העונה שהייתי במאריבור. זה לא שלא שיחקתי. הצעתי באותה עונה לאישתי נישואין, והיה שבוע שהייתי חולה באותה תקופה והייתי לבד. חשבתי שאולי זה הזמן לחזור כי אני מתחתן ואין מי שידאג לי. בדיעבד, זו הייתה טעות. רציתי לחזור לאזור נוחות. הייתי במקום קר עם שלג וחולה. אני לא שחקן של חורף, גם בוויסלה, כשהתחיל שלג וקור, השערים שלי ירדו. זה לא שלג רגיל במדינות האלה, זה שלושה חודשים של פגרה שאתה לא משחק. לא קל. לא הייתי אף פעם בחרמון".
החלוץ שהוא הכי מעריך בעולם
"בנזמה. שנים שהוא לא מוערך. כשהוא שיחק לצד רונאלדו, הוא לקח את הפוקוס והתהילה. גם איתו הוא היה עושה דברים מדהימים. הוא שחקן אדיר".
ה"חוויה" בדרום אפריקה
"ב-2017 אני שבע מישראל ורוצה לצאת לחו"ל. דודו שלח לי בווטסאפ שהמועדון הכי גדול בדרום אפריקה מזמין אותנו - אורלנדו פייראטס. הגענו ליוהאנסבורג, הכל נראה מדהים. השכן שלי בבניין עוצר אותי ואומר לי שהכל בסדר, רק לא לקחת איתי תכשיטים. ביום השני היה דרבי, מול קייזר צ'יפס. 100 אלף איש באצטדיון. הקבוצה של מסיללה מול הקבוצה שלי. יום אחרי זה יש אימון לקבוצה כדי להתרשם. מתחם האימונים ענק, מועדון ברמה הכי גבוהה. אני כובש ומבשל, מנצחים במשחק. הכל נראה היה מצוין. הכיוון היה לחתום. יום לאחר מכן הלכנו אני ודודו לאכול בכיכר מנדלה. נכנסו לרכב בדרך למלון והאוטו לא נסע. דודו העיר לנהג. פתאום עצרה אאודי, חמישה רעולי פנים עם אקדחים קפצו על דודו ואמרו לו להוריד את השעון. שדדו לו את השעון. היינו בהלם. דודו קם וישר הצביע על הנהג. באותו רגע, דודו שלח הודעה למנכ"ל להזמין טיסה. ברחנו משם".
