הפרישה הרשמית של אביחי ידין נעשתה ביוני 2022, לפני כמעט שנה, בפוסט צנוע באינסטגרם. דאבל עם הפועל תל אביב, אכזבות במכבי חיפה, ירידה ועליית ליגה עם הפועל תל אביב, ואינספור סיפורים מחדרי ההלבשה התנקזו ל-56 מילים בלבד. כעת, שנה מאוחר יותר, קשר העבר החליט לשבור שתיקה ולדבר לראשונה מאז הפרישה.
הראיון, שבמקור היה אמור להיות בים, התבצע בסופו של דבר בפארק הביתי של ידין בהוד השרון - לא מפתיע לאור העובדה שהתחביב העיקרי שלו לאחר הפרישה הוא דיג וטבע. "זה תחביב שפיתחתי מגיל אפס", הוא סיפר. "אבא שלי, חברים שלו, הם היו צוות. הם היו לוקחים אותנו כבר מגיל 5 לים. היום גם הילדים באים איתנו. יש דבר יותר כיף מזה ללכת לים? לדוג? שקט?".
לצד החיים עצמם, ידין לא נשאר רחוק מדי מהכדורגל. הוא עדיין שומר על קשר עם שחקנים, מאמנים, ואפילו עובד על הקמת קבוצת כדורגל בהוד השרון יחד עם אייל משומר. "הקבוצה נקראת 'מכבי הוד השרון', אבל המדים יהיו בצבע ירוק", הוא צחק.
למה מכבי הוד השרון?
"כי אנחנו תחת מכבי ישראל. עדיין אין לנו מגרשים, נפגשנו עם ראש העיר אמיר כוכבי, הייתה פגישה חיובית, יש נכונות מצד העירייה לפתח את הספורט בעיר ואנו מחכים להקצאות מגרשים בציפייה והתרגשות לקראת פתיחת המועדון 'מכבי הוד השרון' לעונה הבאה”.
"הכיוון זה לפתוח בראשון לספטמבר. אנחנו רוצים לעשות משהו חזק מאוד בעיר, יש פה כרגע מועדון אחד שזה הפועל הוד השרון. ברמה הפרקטית, אנחנו גם ננהל וגם נאמן. אנחנו רוצים לעשות בעיר משהו מיוחד, אנחנו פה לטווח ארוך, לא עוצרים לרגע ולא באים להעביר את הזמן".
"החלטנו גם שפעם בשלושה שבועות ונעשה אימון לחבר'ה מ'שלוותה', המרכז לבריאות הנפש, גם לילדים וגם למבוגרים. עשינו איתם כבר שני אימונים ותרמנו חולצות, זו תרומה לקהילה ואת לא מבינה מה זה עושה לנו ולהם, זה עוצמתי מאוד".
אנשים ברחוב עדיין זוכרים אותך?
"נראה לי שיש יותר תגובות ממה שהיו כשהייתי משחק כדורגל, זה מפתיע מאוד. אוהדי הפועל ששואלים 'מה איתך, מה קורה', הורים שאומרים לילד 'אתה רואה זה, גדלתי עליו'. זה מרגש, כאילו לא פרשתי מעולם".
כי לא באמת פרשת...
"פרשתי, פרשתי. את יודעת, אני אוהב לעשות הכל בשקט, לא עשיתי איזה משהו מפוצץ. אחרי שכולם שאלו אותי מה איתי, אחרי שעבר לא יודע כמה זמן, הוצאתי סוג של הבהרה כזאת".
לא רצית כבוד אחרון? בכל זאת קריירה מפוארת בכדורגל הישראלי...
"אני לא אחד של דרמות, תקשורת וכאב ראש. היה, נגמר, עוברים למשהו אחר. כולם יודעים מי אני, גם כשהייתי משחק הייתי בא עושה את שלי והולך הביתה. אני לא מתעסק בקקה, זה אביחי".
שקט שקט, אבל לפי מה ששמעתי בחדר ההלבשה לא היית כל כך שקט...
"לא צריך לעשות רעש בשביל צחוקים בחדר ההלבשה. אני אוהב לחבר בין כולם. בואו נצא, בואו ניסע לפה, בואו נעשה משהו שם, אני אוהב את זה. זה כמו אצלי בשכונה, עד היום יש לנו את החבר'ה של השכונה".
איך קרה שסיימת את הקריירה ברעננה? זה לא היה אמור לקרות בהפועל ת"א?
"נהנתי שם מאוד. מאיפה באנו? באנו מהמקומות האלה. שיחקתי במקומות כאלה, שהם כמו בית, שכונה קטנה. מנחם קורצקי הוא חבר - הוא אמר לי לבוא, הלכתי ונהניתי מכל דקה ומכל שנייה".
"הפועל ת"א צריכה להיות כמה שיותר למעלה, דחוף"
הפרק הכי משמעותי בקריירה של ידין מפוצל בעצם לשני פרקים – הקדנציות בהפועל תל אביב. הקשר, שלימים גם היה הקפטן של האדומים, הוא אחת הדמויות הכי מזוהות עם המועדון - גם היום, אחרי הפרישה. הוא עבר עם הקבוצה הזו הכל מהכל. הקדנציה הראשונה שלו במועדון האדום הגיעה לשיאה עם דאבל ב-2010 וקמפיין בליגת האלופות בעונה שאחרי, ואילו השנייה נראתה אחרת לגמרי וכללה בתוכה ירידת ליגה כואבת. ידין, שתמיד היה שחקן מפתח בחדר ההלבשה, לא היסס לרגע ונשאר בקבוצה אחרי הירידה. גם היום, כמו אז, הוא מאמין שהפועל ת"א עוד יכולה לחזור לעצמה.
אתה רואה כדורגל היום?
"האמת, אני בקושי רואה כדורגל. אין לי אפילו את הערוצים בבית. גם כשהייתי משחק לא הייתי רואה, אני שומע פה ושם בחדר כושר. לפני כמה זמן היה משחק ששידרו שם, ואני הייתי באמצע האימון. מישהו אמר לי 'בואנה, אני הסתכלתי עלייך כל הזמן, אפילו לא הסתכלת על הטלוויזיה'.
אתה לפחות קורא? לדעת קצת מה קורה?
"קצת, כן".
ומה דעתך על המצב של הפועל ת"א?
"גם אותם אני בקושי רואה, לא מכיר שחקנים, רק את אלה ששיחקו נגדי קצת".
אבל אתה יודע מה המצב שם.
"אני יודע, ברור. אני מקווה שהמצב ישתנה בשנה הבאה".
למה אתה חושב שהפועל ת"א הגיעה למצב בו היא נמצאת היום?
"לא יודע. אני מקווה שההנהלה החדשה תביא איזו בשורה. ראיתי שיש שם יותר מדי אנשים, אז אני מקווה שזה לא יהיה בלאגן שלם. הפועל ת"א צריכה להיות כמה שיותר למעלה, דחוף. גם למדינה, גם לכדורגל וגם לאוהדים שלה. היא צריכה להיות שם כל שנה, לכוון לשם.
אתה בקשר עדיין עם אנשים מהפועל ת"א?
"אני בקשר עם כולם. אני אמנם בפינה שלי, אבל אני בקשר עם כולם. אם זה ההנהלה ואם זה גבי קצרה (מנכ"ל הפועל ת"א לשעבר ש.מ), אלי טביב, אמיר לובין (יו"ר הפועל ת"א לשעבר ש.מ), ארז נעמן (דובר הפועל ת"א ש.מ) ועוד מלא".
תרצה לחזור להפועל בתפקיד מקצועי יום אחד?
"בכנות, לא כזה מעניין אותי. אם יבוא משהו שיכול לעניין אותי, אולי, לא יודע. מה שאני רוצה לעשות פה כרגע הרבה יותר מעניין. אני לא פוסל שום דבר, אף פעם, אבל כרגע אנחנו עושים פה משהו מטורף לעיר".
היה לך סוף מבאס בהפועל.
"כן. מה זה מבאס, אני לא נותן לאף אחד לבאס אותי, אבל זה סוף שאף אחד לא רצה. הם התנהגו לא יפה, בכלל לא יפה. והם ניסו לעשות לי סוג של משחק פרידה כאילו לא קרה כלום, כאילו הכל בסדר. אמרתי להם 'מה אני ילד? שום דבר ממה שעשיתם לא בסדר' לא נתתי להם את התענוג הזה, לא קניתי את זה. הם רצו שמול הקהל זה ייראה כאילו הכל בסדר, כאילו לא רבנו. אז לא הייתה לי איזה פרידה של תודה, אבל הכל טוב".
מה קרה שם?
"אני באתי לקראת המועדון ונדפקתי בגלל השטויות שלהם. ואז הם שלחו לי חוזה והתחילו לשחק במספרים. אתה מבין שלא רוצים אותך. אין בעיה, אתה לא רוצה, בוא תגיד. אל תשחקו משחקים, אל תעשו הפוך על הפוך. וזהו, הלכתי וזה ונגמר".
אתה מרגיש עדיין קשור רגשית למועדון?
"ברור, לכל מקום שאני הולך זה הפועל. עד היום. אני מקבל הודעות באינסטגרם ובוואטסאפ, ניגשים אלי ברחוב".
אז אני אחזיר אותך להפועל של היום בכל זאת. כואב לך ברמה האישית מה שקורה במועדון?
"לא, לא ברמה האישית. זה כואב בתור אחד שהיה בהפועל ושהמועדון חשוב לו. אני מקווה מאוד שהם יגיעו לאן שהם צריכים להגיע כמה שיותר מהר ולא יהיו במלחמות".
ירדת ליגה עם הפועל, זו גם הייתה עונה לא פשוטה.
"הייתי גם שחקן, גם רואה חשבון, גם עורך דין, גם קואצ'ר, הייתי הכל. באים אליך ואומרים לך 'מה עושים, אין לנו כסף'. אני צריך משכורת. כל היום היו דיבורים רק על מה קורה, ואתה צריך להרגיע את כולם ולשמור על כולם ביחד. ניסינו הכל ובשנייה האחרונה באמת כמעט הצלחנו להישאר. עברנו הרבה".
איך הרגשת עם הירידה?
" זה לא היה בכדורגל, זה היה בבית משפט. אנחנו עשינו הכל בשביל שזה לא יקרה, באמת הכל. הגענו למשחק האחרון או שני משחקים לפני הסוף, במצב שבו אם אנחנו מנצחים אנחנו נשארים בליגה. תחשבי מה זה, ועוד עם מינוס 9 נקודות. כשירדנו, לא היה לי ספק שאני נשאר אוטומטית. זה בכלל לא משהו לדבר עליו, ישר אמרתי שאני נשאר".
זה לא ממש עבד אחר כך עם הניסנובים.
"לא יודע. מצד אחד צריך להגיד להם תודה שהם הגיעו והצילו את המועדון, מצד שני היו הרבה דברים שהם עשו לא בסדר. אבל אם לא הם, מישהו אחר היה לוקח את הקבוצה? קודם כל טוב שלקחו אותה. לאן הביאו אותה אחר כך, זה כבר משהו אחר. בזמנו, הם הצילו את המועדון והאוהדים גם העריכו את זה. בסופו של דבר, עזבי מצילים או לא מצילים, צריך מישהו שיהפוך את המועדון הזה ליציב כבר ויחזיר אותו לטופ - זה הכי חשוב".
שמרת איתם על קשר?
"אהה... אני לא שומר טינה לאף אחד. הם עשו טעות איתי, אבל שבוע אחרי זה כבר נגמר. לא מתייחס לזה בכלל".
אבל זו הקדנציה השנייה, לראשונה היה טעם שונה לגמרי. מה אתה זוכר יותר – את הסוף או הדאבל ושני הגביעים?
"זו הייתה תקופה מטורפת, שמח שהייתי חלק מכל התקופה הזאת".
"באוטובוס אמרנו אחד לשני 'יאללה, שייגמר המשחק, מכבי חיפה בטוח תנצח'"
למרות הסוף המר, ידין משתדל לזכור את הימים היפים בהפועל ת"א. וכמו כל אוהד אדום, גם הוא העלה השבוע זכרונות מאותה עונת דאבל מפורסמת לפני 13 שנים. האליפות המפתיעה של הפועל בעונה הזו, שאולי הייתה קצת שנויה במחלוקת בגלל שיטת הקיזוז, הביאה אחרי גם קמפיין ליגת אלופות – אבל בעיקר סידרה לכל מי שהיה חלק מהמועדון זכרונות שייקח איתו לכל החיים. גם לידין.
אתה יודע שלפני כמה ימים היה ה-15.5? זוכר מה קרה בתאריך הזה?
"בטח, אתמול הייתי אצל ירון שילון בבית".
מה אתה הכי זוכר?
"ביום רביעי לקחנו את הגביע ואני זוכר שבשבת היינו בדרך לטדי, באוטובוס. בראש שלנו כבר אמרנו 'יאללה שייגמר המשחק'. לקחנו גביע, אבל אליפות? איזה אליפות, חיפה תנצח בטוח. ותביני שכבר רץ סתלבט באוטובוס, אמרנו רק נבוא, נסיים את המשחק ונלך הביתה. הגענו למשחק, התחלנו לשחק ופתאום רואים שוואלה יש משהו באוויר".
"נכנסנו לחדר הלבשה במחצית, ואלי נתן לכולם להשתולל קצת. כולם צעקו, דיברו שטויות. ואז הוא ישב בשקט באמצע חדר ההלבשה, אמר כמה מילים, כולם נרגעו והתיישרו. כאילו הכניס בנו מוטיבציה שאנחנו עושים היום משהו. עלינו למחצית השנייה וכבר ידענו שזהו, אנחנו לוקחים. אנחנו עושים את העבודה שלנו ושם יהיה בסדר. לא זוכר מי היה זה שהודיע לנו שנגמר שם, גורדנה או להלה, אבל עם ההודעה התחיל קרנבל".
"אני זוכר שדגלאס (דה סילבה ש.מ) נכנס לחדר הלבשה ושבר את שלט התדריכים של אלי גוטמן. הוא נתן בוקס לשלט, העיף אותו ואני תפסתי".
אפרופו דגלאס, איפה אתה ממקם אותו מבין השחקנים הכי טובים ששיחקת איתם?
"מקום ראשון, הוא הזר הכי טוב ששיחקתי איתו. בן לוז הישראלי הכי טוב".
המשחק הזה, הכי מרגש שהיה לך בקריירה?
"מהמרגשים, בטח. אני לא אחד שמתרגש יותר מדי. לא יודע אם הכי מרגש, אני צריך לחשוב על זה, עברתי הרבה דברים, אבל זה היה מרגש מאוד. היה כיף".
"אני זוכר שעצרנו בדרך חזרה בתחנת דלק וכולם קנו שתייה. אני לא שותה אלכוהול, בחיים לא שתיתי, בחיים שלי לא הכנסתי בירה או יין לגוף שלי, שום דבר, גם בקידוש אני עושה עם הלשון קצת. אבל האוטובוס היה מפוצץ, היה מטורף שם".
מה הכי זכור לך מהקמפיין בליגת האלופות?
"העלייה לליגת האלופות והניצחון בבלומפילד 0:3 על בנפיקה. זה היה ניצחון ענק ורגע מרגש מאוד שלא נשכח אותו".
זה חדר ההלבשה שהכי נהנית בו?
"חד משמעית. בתקופה של הדאבל, היינו מתארגנים ליציאה כבר לפני המשחקים, באים עם חולצה מכופתרת באוטו ובחנייה מחליפים. שתביני, תוך כדי המשחק היינו מתכננים לאן היינו יוצאים, על המגרש, כשהכדור היה יוצא או משהו. נגיד אם הייתי עם זהבי בקישור, היינו מדברים על זה ואומרים חייבים לנצח כדי שנרגיש טוב ונוכל לצאת".
אם כבר נגעת בזהבי, אז באותה תקופה שיחקת איתו ועם ורמוט שלימים יהפכו ל"בוגדים" בקרב אוהדי הפועל ת"א. איך אתה ראית את זה?
"עם גילי אני לא זוכר מה היה, אבל עם זהבי הבנתי שהמועדון לא באמת רצה אותו. חבל שהם הגיעו למצב הזה".
היום יש לאוהדי הפועל ת"א ולערן זהבי מערכת יחסים מורכבת...
"נכון, זה באמת חבל. אני אוהב גם את הקהל של הפועל, וגם את ערן זהבי. הוא היה השותף שלי בחדר במשך 4 שנים, לאיפה שהייתי הולך כולם היו שואלים איפה ערן ולהפך. היינו צמד, לכל מקום הלכנו ביחד".
אז כשאתה שומע את הדברים עליו זה בטח עושה משהו.
"מה נעשה? מה אפשר לעשות? זה הכדורגל. הצד הזה כועס על זה, הצד הזה כועס על זה. אם המועדון היה רוצה אותו, כל זה לא היה קורה. אבל אני חושב שלאוהדים של הפועל הכי חשוב זה המועדון, הם רוצים הצלחה ואת רואה את הכמויות שהם מביאים למשחקים, זה משהו מטורף".
"במכבי חיפה אמרו לי לך תחפש קבוצה והתחילו משחקים על כסף"
המועדון שזכור קצת פחות לחיוב בחייו המקצועיים של אביחי ידין, הוא דווקא זה שזכה השבוע באליפות שלישית ברצף – מכבי חיפה. ידין, שהגיע לכרמל עם ציפיות ושאיפות גדולות, התחיל את דרכו בירוק ברגל שמאל עם פציעה, ועוד פציעה, ומחלה, ועוד פציעה ועוד מחלה. וכך, לאט לאט, הוא טוען, בקבוצה הראו לו את הדרך החוצה.
בוא נדבר קצת על מכבי חיפה.
"סיפור ארוך".
אתה רוצה לספר אותו?
"רציתי להגיע לשם, זה מועדון ענק, קהל גדול, באמת רציתי להצליח שם. את יודעת מה עברתי שם? עוד לא הגעתי, בום, דרכו לי על היד ונכנסתי לניתוח. ארבעה חודשים בחוץ, ברזלים בתוך היד. איך שסיימתי את זה, חיידק בבטן. מיד אחר כך, קרע ברצועה בקרסול. מתחילים את העונה, אני מרגיש שקורה לי משהו, מרגיש חלש. רוני לוי אמר לי תמשיך, החזקתי ככה איזה 2-3 משחקים והבנתי שאני חייב לעשות בדיקה. עשו לי בדיקת דם, ראו שיש לי מחלת הנשיקה".
"אתה מתאמן כל הפגרה, עושה את הכנה טובה לקראת המחזורים הראשונים ואז שלושה שבועות לא יכול לשחק. היה לי מנחוס. אבל אני מאוד רציתי להצליח, עזבי את זה שאחר כך הייתי מנודה...".
איך זה התבטא בפועל?
"תחשבי שאת עכשיו מנודה מהלימודים. מוציאים אותך מהלימודים שלך, אומרים לך 'בואי תשבי פה בצד'".
אבל למה?
"כי לא רוצים אותך. אין בעיה, לא רוצים, הכל טוב".
אמרו לך את זה במילים?
"אמרו לי תחפש קבוצה. סבבה, תשלמו מה שצריך ואני אחפש קבוצה. אתם לא רוצים, לא צריך. אבל הם התחילו לשחק איתי בעניין הכספי, אז אמרתי להם שאם הם לא ישלמו אני נשאר, יש לי חוזה. אז אם הם ישבו לאסיפה, סגרו לי את התריס בפנים ואמרו 'תצא החוצה'. ואז אתה הופך למנודה. האימון מתחיל ב-10:00, אתה תבוא ב-12:00 כדי שלא תפגוש את השחקנים האחרים. הכל כדי לגרום לי להתייאש, אבל אותי קשה לייאש. אני מאוד מקווה שאין את זה כבר היום, באמת. כשזה קרה בהפועל ת"א לספורי ולדגני, נכנסתי לאיציק ניסנוב ודיברתי איתו. אמרתי לו 'תקשיב, אני מבקש שלא תעשו להם את מה שאני עברתי בחיפה'.
איך השחקנים במכבי חיפה הגיבו לזה? היה שם מישהו שהיה עבורך מה שאתה היית עבור דגני וספורי?
"פחות. מה זה פחות, היו עוד כמה מנודים, לא הייתי לבד. אולי משומר היה איתי קצת, אחר כך גם דגני וחן עזריאל. אבל היו בחיפה גם שחקנים שקצת פחדו, לא יודע ממי".
איך זה לא שבר אותך ברמה המנטלית?
"הם לא יכולים לשבור אותי, זה חיזק אותי עוד יותר. אני פה, ואם צריך אשאר עד שנגמר החוזה. מה זה להתנהג ככה? אמרתי לך, כשזה קרה לדגני ולספורי, אמרתי לניסנוב שזה לא מתאים. אמרתי לו 'תראה מה אפשר לעשות, תסדרו את העניינים שלכם, אבל תחזיר אותם. זה לא נראה טוב גם למועדון וגם בשבילם, להרגשה שלהם'. וואלה, הוא ישר החזיר אותם. היה איזה משהו ביניהם, לא יודע מה, אבל הוא החזיר אותם להתאמן ופתרו את זה תוך כדי".
מפתיע שזו דרכה של קבוצה כל כך גדולה.
"הניהול שלהם הוא מטורף, זו מעצמה, אבל זה כבר מוסרי. אני לא הייתי יכול לראות את זה, לא משנה מי השחקן שעושים לו את זה. הרבה שחקנים שהיו מנודים בקבוצות אחרות ישר היו מתקשרים אליי, שואלים מה אפשר לעשות, מתייעצים. כואב שזה מגיע למצב הזה. מה זה לא לשלם משכורת? אני לא קיבלתי חצי שנה משכורת."
אתה עדיין מרגיש שניסו להרוס לך את הקריירה?
"ניסו להתיש אותי בעיקר, משהו כזה, כן. לא יכול להיות שיש שחקנים היום שלא מרוויחים סכומים מטורפים, והבעלים תופסים אותם בביצים. זה לא רק אותו שחקן, זה גם המשפחה שלו. צריך להיות פה גוף כמו הבקרה התקציבית שתתערב בנושא הזה.
איך הייתה מערכת היחסים שלך עם יענקל'ה שחר אז?
"בהתחלה היא הייתה מצוינת, אחר כך את יודעת... אני לא אדבר לא יפה, עברנו את זה, זה נגמר".
היום אתה לא בקשר איתו?
"לא, אבל אני בקשר עם הרבה אנשים ממכבי חיפה".
מי זה הרבה?
"עם הרבה אנשים ממועדון מכבי חיפה. אנשי המערכת היו חברים טובים שלי בכל מקום, אני אוהב את האנשים הצנועים האלה, בלי הפוזה".
"אני אספר לך סיפור. כשעלינו ליגה עם הפועל ת"א, אז אני בתור קפטן באתי לארקיע ואמרתי להם שאני רוצה לעשות משהו לשחקנים לעליית ליגה. ישבתי עם המנכ"ל, אמרנו שנעשה שני לילות באילת. ואז הייתה רשימה ואני רואה שאלכס לא ברשימה. אלכס זה האיש שמכין שם אוכל, מנקה וכו'. שאלתי אותו אם אמרו לו משהו, הוא אמר שלא. אמרתי לו 'אתה בא', והוא בא. כשהיינו באילת לקחתי אותו, את בזק (משה "בזק" אשכנזי ש.מ) ואת אלי בואנו ואמרתי להם שיהיו מוכנים ויתלבשו יפה. לקחתי אותם לקניון באילת, התחלנו במסאז' לרגליים, אחרי זה עברנו למשחקים, ואז אכלנו לאכול גלידה וחזרנו למלון. זה עשה לי הכי כיף בעולם".
אם אתה רואה את יענקל'ה ברחוב היום?
"אני אגיד שלום".
אז הכל סבבה ביניכם?
"נגמר, אני לא שומר טינה. הם ידעו שהם עשו משהו לא בסדר, אבל אחרי זה הסתדרנו. פעמיים הייתי מנודה - פעם אחת חזרתי, ואז שוב. אבל אני לא שומר טינה לאף אחד והוא מנהל מועדון גדול".
להפועל ת"א יש סיכוי לבנות מעצמה כזאת יום אחד?
"צריך לחכות ולראות, בכדורגל הכל יכול להתהפך בשנייה. גם לנתניה אין מיץ' גולדהאר או אלונה ברקת, והיא עושה משהו יפה".
כשהפועל תבנה את המעצמה הזו, איפה אתה תהיה?
"מקווה שבכיסא באיביזה ליד הים".
בונוס: הסיפורים שנפלו על רצפת חדר העריכה
עמרי קנדה
"יום אחד וואליד באדיר תפס אותו והרים אותו באוויר, זה קרה לפני אחד המשחקים. הוא רצה לזרוק אותו לג'קוזי, אבל פיספס ואז היו צריכים לעשות לו תפרים. קנדה זה ספר. היינו באים מוקדם לאימון באופן קבוע, יושבים וצוחקים. קנדה, טוטו תמוז, איתי שכטר, גל שיש, רועי גורדנה, ערן זהבי, בן סהר ובאדיר. כל שנייה בחדר ההלבשה הייתה חוויה. גם עם שכטר הצגה, כל שנייה איתו זה הצגה - במגרש ובחדר הלבשה".
אלירן עטר
"הוא כוכב, אין ספק. אני חושב שהוא בן חמשת השחקנים הכי מוכשרים שהיו אצלנו בכדורגל. לא יודע איך הוא הגיע לאיפה שהוא נמצא היום, אבל רק מי שהתאמן איתו באמת יודע מה יש לו ברגליים".
גילי ורמוט
"את גילי הייתי מבהיל, הוא בין הראשונים שהייתי מבהיל. ככה אני, מבהיל לפעמים, אני אוהב את זה. כל משחק שהיינו הולכים בחו"ל, באמצע טיסות, הוא היה מסכן באותה תקופה. למה? סתם, בשביל הכיף, לסתלבט. הייתי מחכה להם בפינות, בחדרים, מאחורי הווילונות".
