בסיום זה נגמר ב-3:4 לסכנין על בית"ר, כאשר האדומים השיגו ניצחון ראשון העונה בפלייאוף - ובית"ר ספגה הפסד ראשון, אבל זה היה לילה שבו לתוצאת הסיום יש פחות חשיבות מהרגיל. כי הפעם באמת חווינו הכל: שבעה שערים, כרטיס אדום, כמעט קאמבק משוגע - וגם מהומה מטורפת בין שני הקהלים, במשחק שאותו סכנין "אירחה" בפתח תקווה, בגלל עונש רדיוס.
סכנין יוצאת כמנצחת הגדולה - היא קיבלה הופעה התקפית מדהימה משני החלוצים שלה, גיא מלמד ודור חוגי, שהיו מעל הרמה הכללית על הדשא. קובי רפואה והשחקנים שלו, שעברו עונה מאכזבת, יוכלו להתנחם בניצחון שני העונה על היריבה הגדולה - וגם בערב שככל הנראה יאפשר לה לשרוד עונה נוספת בליגת העל.
ובית"ר? היא חוותה הופעה מלודרמטית - כיאה לכל העונה שלה. מחד, היא ספגה ארבעה שערים וברגעים רבים נראתה אומללה מול ההופעה של יריביהם. מנגד, דווקא בדקות הסיום היא כמעט והצליחה לבצע קאמבק הירואי - אחרי שכבר חזרה מ-4:1 ל-4:3, וסנטימטרים ספורים הפרידו ביניהם לבין תוצאה שלא ישכחו זמן רב.
גם בית"ר ירושלים, למרבה האירוניה, קיבלה תפוקה מירבית מההתקפה שלה - יון ניקולסקו ודנילו אספרייה כבשו (בהתאמה) את השערים ה-15 וה-14 שלהם העונה, וגם ירדן שועה סיים את המשחק הזה עם שני בישולים (יש לו כבר 14 - והוא יסיים את העונה כמלך האסיסטים של הליגה). אבל שוב, ההגנה היתה בעוכריה - וברור שביכולת הגנתית שכזו, לא יהיה מה למכור מול ערן זהבי ומכבי תל אביב בחצי גמר גביע המדינה.
אבל כמו תמיד, מתחת למשחק הכדורגל הדי משוגע שקיבלנו - שוב, אנחנו נאלצים להתעסק בדברים שלא קשורים לכדורגל. זה קרה במחצית הראשונה, כאשר אבוקות ורימוני עשן נדלקו מכיוון אוהדי בני סכנין, ולאחר מכן נמשך גם במהומות שבין אוהדי בית"ר למאבטחים, והפריצה למגרש שגרמה להפסקת המשחק. בסופו של דבר, חזרו לשחק, אבל הבלגן כרגיל רודף אחרי המשחק בין שתי הקבוצות הללו. מיותר.
כרגיל בכדורגל שלנו, הטוב והרע מעורבבים יחד. מצד אחד חווינו משחק כדורגל שקשה לתאר עם לא פחות משבעה שערים, כולל דרמה עוצרת נשימה בדקות האחרונות - וכמעט שוויון שהיה משאיר אותנו המומים. מצד שני שוב קיבלנו אלימות, התקוטטויות, לאומנות וגזענות שמכתימה את המשחק של כולנו. איך אמר המשורר? כנראה שזה אנחנו, עם הטוב ועם הרע.
וכנראה שנישאר פה לעולם.
