בושה. מילה שנשמעת די הרבה לאחרונה בהזדמנויות כאלו ואחרות בהקשרים פוליטיים, דווקא, אבל אין מתאימה ממנה לתאר את כל מה שהלך אתמול בטרנר, עוד מלפני השריקה ובטח אחריה.
המהדרין גם יוסיפו את צימוד המילים "גועל נפש", ובאופן כללי, לא חסרות מילות תואר שליליות לתאר את המהומה המגעילה ששתי הקבוצות לקחו בה חלק בסיום המשחק. אני רואה כל מיני ידיעות באתרי הספורט של משחקי האשמות ועיסוק במי התחיל ולמה וכמה, אבל זה בכלל לא משנה.
מה אנחנו, בכיתה ג'? מה זה משנה מי התחיל? אסור שדבר כזה יקרה, אסור, אסור, אסור. זה כתם וחרפה על שני המועדונים והשחקנים, שדרדרו את קרב התרנגולים הפולקלוריסטי בין שתיהן בסיום משחקים לחרפה המתגלגלת הזאת, שתוצאותיה מי ישורנו.
אבל מה יש להתפלא, אלו הם בסופו של דבר פני המוצר - יציעים סגורים, אוהלי בידוק של שב"חים בכניסות, יציע אורחים מבותר וקטוע בשם הדווקא והאצבע בעין, מאות שוטרים שרק מגבירים ומלהיטים אלימות ביציע וכמובן - אפס מוחלט של אפקטיביות במניעת אבוקות ורימוני עשן. פלא שגם השחקנים מרגישים שהם יכולים להתנהג כמו בשכונת פשע?
אם נידרש למשחק עצמו, רק בראשי פרקים, אני יכול לומר שאין דבר אופייני יותר למכבי חיפה הנוכחית מלקלקל הזדמנות לעשות הכל בקלות. מילא שאיבדנו יתרון יקר בתוך מספר דקות, אבל התאוששנו והצגנו משחק מצויין ברוב שלביו.
משום מה, בכר בחר לעשות אול אין בדקות האחרונות, למרות שתיקו היה משרת את מכבי חיפה היטב. כתוצאה מכך, מכבי חיפה שהייתה טובה בהרבה במהלך 75 הדקות הראשונות, החלה במופע הפקרות שהסתיים, כאמור, בחץ המאוד עגום הזה של בריירו לרשת וללב הירוק של כל האוהדים שהגיעו לטרנר. שניה לפני כן, אמנם תפסנו את הראש בצרחות אמוק אחרי ההחמצה של אצילי מהבעיטה החופשית, אבל אין שום צידוק להפקרות ולאובדן העשתונות בחלק האחורי בדקות האחרונות, בטח לא מול קבוצת הנייחים הטובה בליגה.
אני מתנצל, אבל באמת שאין לי יותר מה לומר על המשחק הזה מקצועית, שיברון הלב מהדרמה המקצועית והמאוד לא-מקצועית שקרו על הדשא גדול מדי מכדי לנתח אותו בצורה קרה, גם ביום שאחרי. אין חשק לדבר או לראות כדורגל, לפחות בימים הקרובים.
חטפנו מכה מוראלית אדירה, ועוד כבד הלב מחששות ממה שיקרה בבית הדין של ההתאחדות, אבל בסופו של דבר - אסור לשכוח שהפער בין הקבוצות עדיין עומד על 4 נקודות לטובתנו, כמו בפתיחת הפלייאוף, וגורלנו עודו בידינו.
אז כמו תמיד, חטפנו את הבומבה ברגע הכי לא מתאים, סיבכנו באופן מוחלט מצב שהיה כבר דה פקטו גמור. אבל יש לנו עוד שני משחקים לנצח כדי לגמור סיפור ולקחת את האליפות בעונה הפאקינג בלתי נגמרת הזאת.
יום שני, מכבי תל אביב בסמי עופר, יציעי ילדים, יציעי אולטראס צמודים, נבלע את טעם הדרעק בפה ונמשיך הלאה, עיניים על המטרה המרכזית והכוכב.
