יש הרבה אנשים מעניינים בכדורגל הישראלי, ולפעמים נדמה שערן זהבי המעניין מכולם. אחד השחקנים הישראליים הגדולים ביותר של הדור האחרון, שנאבק על מלכות השערים גם העונה בליגת העל, התראיין היום (רביעי) בפודקאסט הרשמי של מכבי תל אביב, "הסיפור שלנו מתחיל", וחלק כמה סיפורים מהקריירה הנהדרת שלו.
חגיגת הפיו פיו בדרבי של ה-2:3: "זה התחיל הכי ספונטני בעולם, לא חשבתי שזה יעשה כזה רעש. לא הבנתי את משמעות גודל האירוע. כנראה שזה מלמעלה, זה מה שהיה צריך לקרות וזה נהיה לסימן ההיכר שלי. המשכתי עם זה כי הקהל שלנו אהב את זה. זה לא היה במכוון לקהל של הפועל, המשכתי עם זה גם אחר כך. קהל מכבי אהב את זה".
על אביחי ידין, שסיפר אחרי ה-2:3 שזהבי מכר בורקסים: "זה סיפור שאף אחד לא מאמין שהוא לא נכון. עשיתי הרבה דברים אחרים, מכרתי שעווה, חפפתי במספרה של אמא שלי אבל זה לא נכון. נתתי את גול האליפות ואביחי ידין אמר שלפני שנה מכרתי בורקסים ברמת השרון והיום נתתי אליפות. זה נתפס, התאהבו בסיפור הזה אבל אני מצטער להגיד שזה לא נכון. הייתי שק"מיסט, אז שם מכרתי הרבה דברים".
האם ציפה שיהפוך למה שהוא היום? "קיוויתי, אבל לא ראיתי כל כך רחוק. זה היה בתת מודע, אבל כשאתה נמצא בליגה הלאומית אתה מכוון להצליח במקום בו אתה נמצא, אתה לא מכוון רחוק. הכוונה הגדולה שלי הייתה לחזור לבוגרים בהפועל תל אביב ולהיות שחקן הרכב. משם אתה חולם כל פעם עוד קצת, היה מפחיד להגיד את הוויז'ן שלי".
"ג'ורדי ואני התכתבנו כמו זוג, היה קליק"
זהבי התייחס לתקופתו באיטליה: "התחיל מעולה בפלארמו, אבל אז נפצעתי וחזרתי למאמן חדש. פתאום חזרתי לליגה ואני אפילו לא בחילופים. אמרתי 'בסדר'. במשחק השני עליתי כמחליף, אבל בהמשך לא הבקעתי שערים ונפצעתי שוב. הייתה שם עבודה מאוד קשה, בחילופי המאמנים היו כל כך הרבה שינויים שקרו בדרך. בסוף אתה נפצע, הכדורגל שם שונה מבישראל והחליפו בהמשך עוד ארבעה מאמנים. שיחקתי באותה עונה אבל בוא נגיד שפעם ראשונה שאתה יוצא לחו"ל היה לי סביר מינוס, ציפיתי ליותר. בהתחשב בכל המסביב זה דבר שעובר.
"בשנה השנייה הגיע עוד מאמן חדש, היו שישה מאמנים בשנה וחצי. פה שניים זה כאילו 'וואו'. נפצעתי במחנה האימונים והחלטתי שאני צריך לעשות צעד אחורה כדי ללכת עוד פעם קדימה. פאלרמו לא אהבו את זה, הם רצו שאצא להשאלה אבל אשתי הייתה בחודש שביעי או שמיני, אמרתי להם שאני לא הולך להשאלה. לקחתי החלטה לחזור לישראל".
בהמשך, הוא דיבר על החזרה לארץ ודווקא למכבי תל אביב: "הראשונים שדיברו איתי היו הפועל תל אביב, ניצן שירזי ז"ל. הוא יצר איתי קשר ומאוד רצה אותי, אבל בסופו של דבר הוא קיבל את המחלה, ירד מהקווים והקשר התנתק לחודש-חודשיים. באותם רגעים ג'ורדי קרויף ואני שמרנו על קשר למשך חודשיים כמו איזה זוג שמתחילים להתכתב ומתרגשים מהודעות, היה קליק. לג'ורדי יש את זה, את ההודעה המצחיקה שצריך, את ה'טוב אני מחכה לך' והבנו שיש לנו קשר מיוחד. הוא הראה לי שהוא מאוד רוצה אותי ומאמין בי. מאוד אהבתי את הפרויקט שהוא הציג לי. הם בנו משהו חדש והציבו סטנדרט חדש בישראל, זה היה הכי קרוב מבחינתי לאירופה. התחושה הייתה שאני צריך להיות במכבי".
"אמרתי לאמא שלי שהסיפור של הפועל נגמר"
זהבי המשיך: "פתאום התחיל הלחץ מהפועל תל אביב, הבעלים חיים רמון היה מאוד אמיתי ואמר לי 'ערן תקשיב, לא יהיה פה כסף'. האוהדים לחצו גם אבל הבנתי שאסור לי להכנע ללחצים ואני צריך ללכת עם מה שאני מאמין בו. אמא שלי הייתה מאוד בלחץ מזה, היא שאלה אותי כל בוקר באיטליה 'מה עם הפועל, דיברו איתך?'. סיפרתי לה על מכבי, היא ידעה הכל ואמרתי לה 'תקשיבי, אם תשאלי אותי שוב על הפועל אני לא מדבר איתך יותר לעולם ולא מספר לך שום דבר. אין הפועל, נגמר. תפסיקי לשאול את זה'. היא הייתה מאוד בלחץ כי בסוף עשיתי שם משהו משמעותי, היא הייתה לחוצה איך הקהל יגיב, חששות של אמא, אפשר להבין".
ערן המשיך: "היה מוזר להיכנס למתחם האימונים של מכבי תל אביב. יש קשיי התאקלמות בכל מקום חדש שאתה נכנס אליו. היה דם חדש בקבוצה הזו ודברים אחרים לגמרי. קיבלו אותי מאוד יפה, ג'ורדי עזר לי מאוד וההתאקלמות הייתה קלה כי הקבוצה הייתה טובה. התחושה המוזרה עברה לי מהר".
בהמשך זהבי התייחס למאמן אחר, פאקו אייסטרן: "הייתה לו שיטה אחרת לגמרי. הוא שם אותי חלוץ 9 לבד והיה לי קשה עם זה כי הרגשתי לבד. בסוף הוא לימד אותי כל כך הרבה שמצאתי את המקום שלי במגרש בכל רגע נתון. הוא הביא את הקבוצה למקום שהיינו מכונות שיודעות בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע נתון על המגרש. הוא לא מוערך, הוא אחד הגדולים שהיו פה ויהיו פה לדעתי".
"בגמר גביע הטוטו נגד מכבי חיפה עם פאקו הכנתי את עצמי למשחק והגעתי לאסיפה. היינו באים למגרש ושם הוא היה כותב על הלוח את ההרכב ואת המחליפים. נכנסתי לחדר ההלבשה, התארגנתי והתלבשתי. פאקו הגיע, אני מוכן וכולם בכלל לא עם בגדי משחק עדיין כי הם מחכים להרכב ולספסל. הוא כתב את ההרכב, ראיתי שאני לא שם, התחלתי להתבאס ואז ראיתי את בדש ויצחקי מסתכלים עליי, אני אומר 'מה יש לכם?'. הסתכלתי, ראיתי שאני אפילו לא בסגל ואני היחיד שלבוש, איזה עצבים קיבלתי שם".
