התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
ב-8 במרץ 2017, הגיעה ברצלונה הגדולה לביתה למשחק הגומלין בשמינית גמר ליגת האלופות נגד פריז סן ז'רמן, אחרי שהצרפתים הביסו אותה 0:4 במשחק הראשון. כאשר סרג'י רוברטו קבע מהפך מטורף וברצלונה עלתה ליתרון 1:6 לקראת הסיום, צעק השדר נדב יעקובי את המשפט שמהדהד עד היום "לא היה כדבר הזה".
גם אתמול בסביבות השעה 23:30, צעקתי לעצמי "לא היה כדבר הזה". למען האמת, אחרי שדור תורג'מן קבע 2:3 לנבחרת הנוער שלנו, עם שער פנטסטי שמתאים לשחקן ברזילאי, עדיין הייתי בשוק והלם, לא קורה לי שאני אדיש לשער כל כך דרמטי שכובשת נבחרת ישראלית, אתמול זה קרה לי. שאלתי את עצמי "זה אמיתי מה שאני רואה?" ובכן זה אמיתי לגמרי, ולכן אני חושב שזה ההישג הגדול ביותר של נבחרת ישראלית בכל ההיסטוריה.
על כל קביעה במשחק הכדורגל אפשר להוסיף "כוכבית". גם הפעם יהיו כאלה שיגידו "זאת רק נבחרת נוער", כי זאת לא נבחרת לאומית וזה לא טורניר גדול כמו היורו או המונדיאל. אבל כשמדובר בהישג של נבחרת ישראלית, לא היה כדבר הזה.
אפשר כמובן תמיד להזכיר את נבחרת ישראל שהגיעה למונדיאל ב-1970 אחרי שעברה את נבחרות ניו זילנד ואוסטרליה, וסיימה במונדיאל עצמו ב-0:0 עם איטליה הגדולה, אותה נבחרת שהגיעה עד הגמר למשחק נגד ברזיל של פלה, הישג מדהים לכל הדעות. אפשר להזכיר משחקים ספציפיים כמו הניצחונות על צרפת בפריז 2:3 ואוסטריה בר"ג 0:5, ניצחונות גדולים, אבל לא הביאו את נבחרת ישראל לשום הישג.
לנצח את ברזיל, גם כשמדובר במונדיאליטו, ברבע הגמר אחרי פיגור, כזה דבר עוד לא היה. ובואו נודה על האמת, מי בכלל מעלה על דעתו שניצחון כזה יכול לחזור אי פעם בטורניר המונדיאל הגדול, שנבחרת ישראל תנצח את ברזיל. זה לא יקרה לעולם. נקודה. ברזיל היא ארץ הכדורגל שייצרה אלפי שחקנים מחוננים מהטובים ביותר בעולם, מדינה בת 220 מיליון תושבים, השישית בעולם בשטחה. רוב רובו של הדור הצעיר משחק כדורגל במשך כל היום, בכל מקום אפשרי, לעומת ישראל עם 10 מיליון תושבים כשהדור הצעיר כבר מזמן זנח את משחק הכדורגל.
זה ניצחון סנסציוני בכל קנה מידה. את הנבחרת הזאת של המאמן אופיר חיים קשה מאד לנתח מקצועית, אני חושב שזה עיניין של פסיכולוגים. נבחרת שמגיעה לגמר היורו ולחצי גמר המונדיאליטו, היא נבחרת מאד מאד מיוחדת, לא בגלל אוסף של כישרון, אלא בזכות ה"ביחד", בזכות זה שהיא לא יודעת להישבר, בזכות זה שהיא מאמינה בעצמה עד השניה האחרונה, מאד מיוחדת.
הרי אם היו בהרכב שלה שחקנים בסדר גודל של אלי אוחנה, חיים רביבו, איל ברקוביץ' ויוסי בניון, היינו כמובן מפרגנים שיש לה שחקנים בסדר גודל רציני גם לאירופה. אז זהו, שאין לה שחקנים כאלה. בנבחרת הזאת יש שחקנים ששיחקו בליגה לנוער, ממכבי חיפה - עילי פיינגולד, ענאן חלאיילי וחמזה שיבלי, ממכבי ת"א רוי רביבו שהושאל להפועל ירושלים, רוי נאווי ששיחק בנוער ודור תורג'מן שעשו טובה שנתנו לו לשחק בסיום העונה.
השוער תומר צרפתי גם הוא עמד בשער הנוער של מכבי נתניה, אריאל לוגסי היה שחקן מחליף בליגה הלאומית אצל מכבי פ"ת וגם שחקני הפועל ת"א המצוינים, לא כולם משחקים קבוע בהרכב של הקבוצה הבוגרת (למקין, ישראלוב, קנצפולסקי, סניור ובנימין). הקפטן והמנהיג איליי מדמון עד היום לא מצא את מקומו בהרכב של אחת הקבוצות והנה לכם חבורה מופלאה שבקושי משחקת בליגת העל או לפחות לא בצורה רציפה.
על כולם מנצח המאמן אופיר חיים. הוא אבא, הוא אח, הוא חבר של השחקנים שמאוד אוהבים אותו, הוא חי את המשחק בכל רגע, בכל פס. נכון שאנחנו רואים את המוטיבציה שהוא מחדיר לשחקנים וגם הוא בשום רגע לא מתייאש ולא חושב שהוא מאבד את המשחק, אבל רואים גם מאמן שמכין בצורה מעולה את הנבחרת, רואים שהנבחרת מאד מאומנת ואופיר חיים חי את המשחק, כי בכל המשחקים הוא מגיב מהר עם חילופים נהדרים שמאוד משפיעים לטובה על הנבחרת הישראלית.
אנחנו מדברים רבות על העתיד של השחקנים הנהדרים האלה, שומעים את ראשי הנבחרות והמאמנים שהמטרה לייצר שחקנים לנבחרת הבוגרת. בינתיים זה הצליח רק עם אוסקר גלוך. שלא תהיה טעות לאף אחד, ההצלחה העתידית של שחקני הנבחרות הצעירות, לא תלויה בהגעתם לנבחרת, קודם כל בקבוצות שלהם. לנבחרות הם באים מהקבוצות, שם הם מתאמנים על בסיס יום יומי, בנבחרות הם נפגשים אחת לכמה חודשים והכושר שלהם תלוי אך ורק אם הם שיחקו בקבוצות או לא. המאמן אמור לקבל אותם מוכנים, כי הוא בכמה ימים לא יכול לשפר שחקן כזה או אחר.
לצערי, עם כל ההצלחה המסחררת של הנבחרת הזאת, אני לא יכול להצביע על אף שחקן שהוא יהיה בוודאות שחקן הרכב ראשון בנבחרת ישראל. זה יהיה פיספוס ענק אם הבלמים סתיו למקין ואור ישראלוב, וכן המגן רוי רביבו, לא יהיו שחקנים משמעותיים בנבחרת ישראל. אלה השלושה הראשונים שאני מסמן, כי מכל הנבחרות בטורניר לא ראיתי טובים מהם בתפקידם.
לכל היתר צריך לתת את הזמן לראות איך הם משתלבים בקבוצות הבוגרות שלהם. השוער תומר צרפתי ממצטייני הטורניר חייב להתחיל לשחק במכבי נתניה, שלושת שחקניה של מכבי חיפה, אם לא בבוגרים אז בטח בקבוצות אחרות בליגת העל, וכך לגבי כל שחקני הסגל. זאת נבחרת נפלאה עם שחקנים מיוחדים שלא שכחו לרגע מה עברה אתמול המדינה, אחרי שנודע להם שנרצחו 3 חילים בדרום.
הם בוגרים מאוד והעתיד בהחלט לפניהם, רק שהמועדונים שלהם יחבקו אותם, יתנו להם לשחק וכך נוכל גם אנחנו להנות מהם בנבחרות ישראל. עכשיו בארגנטינה השמים הם הגבול, אם עברנו את ברזיל שהייתה פייבוריטית, אפשר בהחלט לזכות בטורניר. עוד שני משחקים כמו נגד ברזיל ונעשה את זה, מבלי לזלזל חלילה ביריבות שמחכות, אבל אין ספק שאחרי אתמול האופטימיות גברה.
הנבחרת הזאת שברה הרבה סטיגמות על כדורגל הישראלי. לא סופגים שערים שטותיים, לא סופגים מקרנות, לא נשברים, לא מאבדים לרגע את המשחק, והכי חשוב - הופכים תוצאות. בכלל, תמיד כשהיו שואלים אותי על הנבחרת הייתי עונה "מה, אנחנו ברזיל או צרפת?" ביורו האחרון ובמונדיאליטו הזה אני אומר "כן, ניצחנו את ברזיל וצרפת" ו"לא יאמן" הפך לבהחלט יאמן.
ציוני הנבחרת עד חצי הגמר
תומר צרפתי- 8
עילי פיינגולד- 8
סתיו למקין- 9
אור ישראלוב- 9
רוי רביבו- 9
אילי מדמון- 7
אל ים קנצפולסקי- 7
תאי עבד-7
אריאל לוגסי- 5
אחמד סלמן- 5
דור תורג'מן- 8
ענאן חלאיילי- 7
חמזה שיבלי- 7
רוי נאווי- 6
עומר סניור- 6
רן בנימין- 6
המאמן אופיר חיים- 10
