1. השבועות האחרונים עומדים בסימן העזיבה האפשרית של ברק בכר. גם אם הדבר לא נאמר מפורשות, ברור לכל המעורבים בסיפור שזה בהחלט באוויר - הקדנציה בת שלוש השנים של בכר בשורות המועדון אותו אהד כילד, אותו סיפור הוליוודי, אמור להסתיים בסוף העונה הנוכחית. והמשחק אתמול (שבת), של הירוקים נגד מכבי נתניה, היה כמו המחשה מושלמת למומחיות הגדולה של בכר - להביא את מכבי חיפה שלו בכושר הנכון לרגע הנכון.
כי זה היה הסיפור של מכבי חיפה בכל שלוש השנים תחת המאמן הצעיר: זה תמיד התחיל בהתפוצצות של כדורגל; שורה של נצחונות מרשימים, רמה מאוד גבוהה של משחק וריצה בלתי פוסקת אל המטרה. אחר כך, תמיד, באה השקיעה - שפל מסוים שבו מכבי חיפה נקלעת למשבר, משחקת פחות טוב ולעתים גם מאבדת נקודות. ובסוף, בחלק האחרון של העונה (בדרך כלל זה קורה בפלייאוף) מגיעה הנסיקה - שבסיומה הירוקים מניפים את הצלחת.
ובסופו של דבר, כשיסתכלו על העונות האלה במבט מלמעלה - לא יזכרו את השפל. לא יזכרו את המשחקים הקטנים והתוצאות המינימליות, אלא את התמונה הגדולה - את זה שמכבי חיפה, בסופו של דבר, לא ירדה מהמקום הראשון באמת לאורך כל השנים של בכר. לפעמים הפער הצטמצם, לפעמים הרודפת הרגישה שהמומנטום בידיים שלה, אבל תמיד בסופו של דבר ההובלה היתה בידיים של חיפה. וכשהשחקנים שלה התעשתו, המירוץ נגמר באופן מעשי.
וכך היה גם אתמול - הדרך ל-1:4 היתה רצופה בקשיים, זה משחק שהחל עם ספיגת שער והיה בקלות יכול להיגמר עם עוד כדור אחד (לפחות) ברשת. אבל מהרגע שמכבי חיפה התיישרה על עצמה וידעה לצאת מהדקות הרעות בפיגור מינימלי (בהערת אגב - בזכות הצלה מדהימה של דילן בטובינסיקה מהרגל של זלאטנוביץ', רגע שיכול להיות מכריע), מהרגע שבו אצילי הבקיע (בערך) את שער השוויון - זה היה משחק אחר.
זה הדבר שבכר ידע לעשות הכי טוב. זה מה שבכר עשה גם בעונות שלו בהפועל באר שבע. כי בסופו של דבר, עונה לא נמדדת באיך אתה משחק באוקטובר, דצמבר או פברואר. עונות זוכרים על היכולת בחודשים אפריל-מאי. האתגר של בכר, כאשר מסתכלים הלאה, יהיה איך לעבור את החודשים האלה גם במדינות שבהן הקרדיט יהיה נמוך משמעותית, ולא בטוח שהפסדים באוקטובר או בפברואר יתקבלו בהבנה.
2. "ומאוד לא פשוט לחכות". אלה המילים שכתבה לאה גולדברג, בשיר שמוכר היטב בביצוע של יהודית רביץ. ואכן, מאוד לא פשוט לחכות לכל דבר - ואת זה, בנושאים אחרים לגמרי ממה שגולדברג התכוונה אליו, למדו בכאב מ.ס. אשדוד ומכבי נתניה. ולמעשה, כל ארבע המשתתפות של חצי גמר גביע המדינה.
כי המשחקים המרכזיים והחשובים, משחקי מאני טיים של ממש, יתקיימו רק בתחילת מאי; וכך ארבעה מאמנים - קוז'וק, בן שמעון, אבוקסיס וקראנקה - עומדים בפני אותו אתגר: לארבע הקבוצות שלהן אין כל כך "על מה לשחק" עד אז. נתניה, וככל הנראה גם אשדוד אחרי ההפסד אתמול להפועל י-ם, לא באמת במשחק לגבי המקום הרביעי; בית"ר הבטיחה את הישארותה בליגה עם הניצחון על הפועל חיפה, וגם מכבי תל אביב (כנראה) כבר לא תזכה בתואר האליפות.
ועכשיו נשאלת השאלה - איך משמרים את הקבוצה הזאת? איך מצליחים לעמוד באתגר המתעתע: מצד אחד להגיע כמה שיותר בריאים ורעננים למטרה האמיתית - גמר גביע המדינה, שלכל ארבע הקבוצות הוא חשוב מאין כמוהו; מצד שני גם להישאר תחרותי, ולדעת שאי אפשר לעשות את הסוויץ' מקבוצה שמפסידה ומפסידה - לכזו שפתאום תוכל לנצח ברגע.
אבל אם בית"ר ומכבי ת"א מצליחות לנצח ולשמר איזושהי אנרגיה לקראת הדבר האמיתי, אשדוד ונתניה לא מצליחות לעמוד באתגר הזה. שתיהן נמצאות ברצף לא טוב של משחקים, שיפגום ביכולת שלהם להתעלות ברגע האמת. אשדוד אתמול מול הפועל ירושלים היתה חלשה (לא בעטה למסגרת אפילו פעם אחת), נתניה אולי שיחקה טוב כפי שלא שיחקה הרבה זמן - אבל גם התפרקה, וגם האתגר של מכבי חיפה כבר לא יעמוד מולה במשחק הבא.
מאוד לא פשוט לחכות. ועוד יותר לא פשוט לשמור על עצמך רענן ורעב, כשיש לך חודש ארוך של כדורגל חסר מטרה.
3. סיפור ההצלחה הגדול של הכדורגל הישראלי מגיע מהצד האדום של ירושלים - בכך אין ספק. הפועל ירושלים, שבשנות השמונים והתשעים היתה מועדון ביניים חסר אופק - ובשנות האלפיים התפרקה ונעלמה אל תהום הנשייה - חזרה לכדורגל שלנו כשהיא חזקה יותר בהרבה. קבוצה אמיצה, מלוכדת, עם לא מעט כישרון, שמצליחה לאתגר את הקבוצות הגדולות. הירושלמים רק שנה שנייה בליגת העל מאז הקאמבק - והם כבר בפלייאוף העליון, עם אופציה לא רעה להשתתף בעונה הבאה במסגרת אירופית.
אבל האתגר של ראשי הפועל ירושלים - איך שהעונה הזאת לא תסתיים - יהיה במבט קדימה. עד כמה יוכלו במועדון לשמר את ההצלחה - בתוך שרשרת המזון של הכדורגל שלנו. כי הכוכבים שמניעים את ירושלים הזאת עשויים בהחלט להתפזר לכל עבר: גיא בדש כבר מקבל הצעות, ג'ורדן בוטאקה עשוי לחזור לאירופה באותה המהירות שבה הגיע, וגם שחקנים כמו נדב נידם או רוי רביבו הם בסופו של דבר מושאלים ממכבי תל אביב. מאוד יכול להיות שההצלחה של עונת 2022/23 עשויה להתחלף באכזבה בעונת 2023/24. וההתמודדות עם צניחה שכזו, היא לא תמיד קלה.
הפועל ירושלים עברה אתגר לא פשוט בעונה שעברה: את עונת ההתאקלמות המחודשת בליגת העל. היא ידעה להוריד את הראש, גם ברגעים שבהם המשבר נראה קשה ועפו קללות מהיציע, לתת אמון בזיו אריה - ולהרוויח את ההישארות. העונה, היא בהחלט לקחה צעד קדימה - הן כלכלית והן מקצועית. עכשיו, היא צריכה לדעת איך לשמר את הכוחות האלה. גם אם פרטים מסוימים מהקבוצה הזו יילכו, לדעת שמדובר בתהליך - שהפועל ירושלים, למרות ההצלחה של העונה הזו, היא עדיין מועדון בדרג ב'-ג' בכדורגל שלנו, ולהישאר שפויים ומאוזנים. אם היא תדע לעשות את זה בעונה הבאה, יכול להיות שבאמת גדל כוח חדש בכדורגל שלנו - ולא "להקה של שיר אחד".
