כשמגיעים 24 אלף צופים לאצטדיון בלומפילד, זה אמור להיות משחק גדול. שניים מהמועדונים הגדולים בארץ הביאו לאצטדיון 12 אלף אוהדים (כל אחת), שנתנו אווירה מרשימה. אבל על המגרש הייתה קבוצה אחת גדולה וקבוצה אחת קטנה מאד.
אם קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב הייתה ברמה של קהל אוהדיה, היא הייתה כל עונה מתמודדת על האליפות. זה מה שנקרא "אוהדים שיש להם מועדון" ולא להיפך. מאמן האדומים חיים סילבס אולי חשב שהוא מתכונן למשחק חוץ נגד מנצ'סטר סיטי - כי אין הסבר אחר למה שראינו במחצית הראשונה, שהיא מבחינת הפועל ת"א - אחת המבזות ביותר שראיתי בשנים האחרונות בליגת העל.
כל המחצית הראשונה התנהלה בחצי המגרש שלה, ללא שום יכולת לצאת אפילו להתקפה אחת. כדי להעמיד 10 שחקנים מאחורי הכדור מחצית שלמה, כל אחד יכול לאמן. אין בזה כלום.
הראייה לכך היא שבמחצית השנייה, ניסתה הפועל ת"א לצאת פה ושם להתקפות ובמיוחד בעשר הדקות האחרונות, ראינו שגם היא יכולה לגרום לפאניקה אצל מכבי חיפה. הכניסה של הישאם לאיוס במחצית השניה עשתה טוב לשחקני הפועל ת"א, הם פתאום ראו שהם לא חייבים כל הזמן להתגונן.
לאיוס אמנם היה חלש מאד, והיה חייב לפרגן לקייס גאנם באחת המתפרצות, אבל עצם זה שהיה שחקן מהיר באגף שמאל שהחל לקבל כדורים ולרוץ איתם קדימה עזרה מאד להפועל ת"א.
הפועל ת"א אמורה להפסיד למכבי חיפה בכל הרכב ובכל שיטה. אבל לא ככה - לא להתבטל ולא להתבזות.
חיים סילבס בסיום המשחק ניסה להסביר את התיאוריה שלו למשחק נגד מכבי חיפה: "שיחקנו הגנה נמוכה זאת לא קללה, בכלים שלנו מול שלהם, אם רוצים להיות תחרותיים, זאת השיטה. לא מעניין אותי יחסי ציבור, זאת הדרך הנכונה".
איזו דרך, חיים? להתבטל לגמרי ולהגיד למכבי חיפה: בואו תשחקו רק אתם? זאת דרך? היו לא מעט קבוצות שבאו לשחק נגד מכבי חיפה, נכון רובן הפסידו ולא התבטלו. למה הפועל ת"א לא שיחקה נגד מכבי חיפה כמו אשדוד, נתניה והפועל ירושלים?
אני בכוונה לא נותן את הדוגמאות של הפועל ב"ש ומכבי ת"א, כי הן קבוצות שלא באות להתבטל באף משחק. אבל אשדוד, נתניה והפועל ירושלים הוכיחו שהן יכולות, ואפילו הברקה אחת הייתה לבני ריינה שמועמדת לירידה, אז זה לא נכון בכלל להגיד שרק זאת הדרך לעצור את מכבי חיפה.
מאמן טוב זה מאמן שלוקח הימורים ולוקח סיכונים, כי אחרת באמת אין סיכוי נגד מכבי חיפה. האלופה היא קבוצה שמענישה וזה נכון, אבל גם קבוצה שלוחצים אותה היא נכנסת לפאניקה בהגנה, וזה קרה לא פעם העונה.
במשחק אמש אי אפשר לציין אף אחד בהפועל ת"א. ההגנה ניסתה לעשות את המקסימום והשוער אמיליוש זובאס משרה ביטחון בלתי רגיל, אבל בכל מה שקשור לצאת קדימה עם קישור והתקפה, לא היה כלום. כאמור הישאם לאיוס נכנס במחצית השנייה, ניסה לא מעט, אבל אמש זה לא היה היום שלו, כמו שנכנס בטדי נגד בית"ר ירושלים.
מכבי חיפה לעומת הפועל ת"א מעמידה חלק קדמי מפחיד, זאת גם הסיבה שסילבס פחד - ולכן נתן את הדעת רק על משחק ההגנה. נגד מכבי חיפה חייבים להסתכן, כי גול תחטוף מתישהו, לכן חייבים להעביר לא מעט את הכדור למחצית המגרש שלה, מה שהפועל ת"א לא הייתה מסוגלת. דיא סבע בעט לקורה, חזיזה כל הזמן מנסה ליצור מצבים, אצילי תמיד מסוכן ואתמול אף כבש את אחד השערים הנדירים העונה.
ויש גם את החלוץ פרנטזדי פיירו. לא מובן איך חלוץ כזה עם מבנה גוף כזה, שמקשה מאד על כל הבלמים בליגה לא מגיע לאף מצב לגול. פיירו הוא אכזבה גדולה, אבל לעומת קבוצות אחרות שאם החלוץ שלהן לא טוב, במכבי חיפה יש מספיק שחקנים שאחד מהם כמעט תמיד ימצא את הרשת, ויש גם את דין דוד - חלוץ טוב שבתקופה האחרונה חלה נסיגה ביכולתו, ולכן הוא פותח על הספסל.
ומכאן, לפלייאוף העליון: מכבי חיפה רחוקה 4 נקודות מהפועל ב"ש, וצודק ברק בכר שלא התייחס למכבי ת"א שבמקום השלישי עם 10 נקודות פחות, אם יש קבוצה שיכולה לעשות צרות למכבי חיפה זו רק הפועל ב"ש. נכון, היא לא משחקת בצורה מרשימה ואין לה את הכלים ההתקפיים כמו של האלופה, אבל היא מוכיחה שבוע אחרי שבוע שהיא שם, בצמרת הגבוהה ולא עוצרת לרגע.
בעוד שלושה שבועות, יהיה משחק עונה אמיתי בסמי עופר בין מכבי חיפה להפועל ב"ש. במשחק האחרון ביניהן בחיפה, הפועל ב"ש עשתה בית ספר למכבי חיפה (כך התבטא ברק בכר בסיום המשחק), אבל התוצאה הייתה 0:2 לחיפה. אחרי שיעברו את המשחק הראשון בביתן, מכבי חיפה נגד אשדוד והפועל ב"ש נגד הפועל ירושלים נגיע לקרב האמיתי. במקרה שהפער יגדל אחרי משחק העונה, אפשר יהיה לברך את ברק בכר ושחקניו - אבל עוד חזון למועד.
סיכום העונה הסדירה
המאמן: ברק בכר. אני רוצה להפריד את ברק בכר מיתר המאמנים שעשו הצלחות נהדרות עם קבוצתם. כך זיו אריה בהפועל ירושלים, שהגיע מוכן בצורה מקסימלית לליגה העונה לעומת העונה שעברה. נכון שהייתה נפילה אחרי פגרת המונדיאל והקבוצה שלו בקושי ניצחה, אולם בשורה התחתונה פליאוף עליון ולקיחת נקודות מכל שלוש הראשונות.
אותם הדברים פחות או יותר הם על רן קוז'וק, מאמן מכבי נתניה, שלקח את הקבוצה מבני לם בתקופה רעה מאד, עם סכנת ירידה ממשית והביא אותה בסיום העונה למקום הרביעי. קוז'וק רשם את ההישג הכי גדול עד עכשיו העונה כשהדיח את מכבי חיפה ברבע גמר הגביע בשני משחקים, בשביל רן קוז'וק חצי גמר גביע ומקום רביעי זה הישג עצום.
ובנוסף כמובן רן בן שמעון, שגם הוא בחצי גמר גביע המדינה עם מ.ס אשדוד,וכניסה לפליאוף העליון כשבשנה שעברה כשל מהבחינה הזאת. אבל עם כל הקרדיט לשלושת המאמנים האלה, אמרתי שצריך להפריד אותם מברק בכר. כל הסיכויים אליפות שלישית ברציפות וזה יקרה לו בפעם השניה אחרי שעשה זאת גם עם הפועל ב"ש. תמרון הסגל הנוצץ, משחקים בליגת האלופות ולמרות הקושי, נכנס לפליאוף העליון עם יתרון משמעותי. ברק בכר מעל כולם.
השחקן: צ'ארון שרי. יש כאן שילוב של שחקן מצוין, מנהיג ומעל הכל אדם משכמו ומעלה. אי אפשר שלא לאהוב את שרי, גם בזכות היכולת הנהדרת שלו וגם בזכות האישיות. זה שחקן ששומריו עושים לו את "המוות" בניסיון לשמור עליו ולהוציא לו את הכדור מהרגל, לא פעם הם פוגעים בו בצורה לא קלה - אבל שרי הוא "מענטש", שזה על פי המילון "אדם המצטיין ביושר והגינות".
שרי תמיד בורח מפרובוקציות, לא מתווכח וצועק על השופטים ומתנהג בכבוד גם כלפי השחקנים שפגעו בו. מעבר ליכולת הוירטואוזית ברגל שמאל, בחכמה ובהבנת המשחק, שרי בהחלט עונה על ההגדרה "האדם לפני השחקן", לעומת שחקנים אחרים. שרי בדרך לאליפות שלישית ברציפות וככזה אין ספק שמדובר באחד השחקנים הזרים הגדולים ששיחקו בישראל.
האכזבה: מכבי תל אביב. ללא תחרות. אפשר בקטגוריה הזאת להכניס מספר קבוצות שאיכזבו כמו הפועל חיפה, הפועל ת"א סכנין וקרית שמונה. אבל כולן ביחד לא מתקרבות לכישלון המהדהד של מכבי ת"א. כשהבעלים מיץ' גולדהאר הבין אחרי שנתיים שבהן זכתה מכבי חיפה באליפויות, שצריך לעשות שינוי רציני ולהחזיר את האליפות לקרית שלום - הוא לא חסך שקל והביא שמות גדולים לקבוצה.
קודם כל, ולדימיר איביץ' כמאמן שכבר זכה עם הקבוצה בשתי אליפויות. אחר כך הכוכב הכי גדול של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות ערן זהבי. החזירו את דור פרץ ויונתן כהן מאיטליה, ניר ביטון אחרי עשור בסקוטלנד העדיף גם הוא את החולצה הצהובה ועם כל הסגל הנוצץ שהיה כבר הכל התרסק.
ברק יצחקי התגלה כמנהל מקצועי חלש ולא מחובר למציאות. ג'ק אנגלידיס ששלט ביד רמה בקרית שלום בתקופות טובות, נעלם מישראל בתקופות קשות. סטיפה פריצה ברח, כך גם איביץ' והיהלום שבכתר אוסקר גלוך נמכר בינואר ובמקומו הובא לארבעה חודשים שחקן "מוכשר" רומני, רארש אילייה, שלא משחק.
תוסיפו יכולת לא טובה של כמעט כל הסגל והנה ההתרסקות במיטבה. אפשר לא לבוא בטענות לאנריק סאבוריט, פארפה גויאגון והשוער דניאל פרץ, אבל בסך הכל כשמכבי ת"א נכנסת לפליאוף העליון במינוס 10 נקודות ממכבי חיפה, כשזאת עוד עברה שנה קשה באירופה, אין כישלון כזה.
לפני כחודש, התבטא ג'ק אנגלידיס ש"הכל בסדר". אני מקווה בשבילו ובשביל מכבי ת"א שהוא לא מאמין לעצמו. מכבי ת"א חייבת מהפכה ובראש וראשונה כבר עכשיו למצוא מאמן ראוי במקומו של אייטור קראנקה שפשוט החליש את הקבוצה ונראה לא מחובר. יכול להיות שהוא היה שחקן גדול, אבל הוא לא מאמן מספיק טוב.
אחרי בחירת המאמן שחייבת להיעשות ע"י מנהל מקצועי חדש במקום ברק יצחקי, חייבים לתת את הדעת על סגל השחקנים. הסגל הזה הקיים לא יכול להביא אליפות למכבי ת"א. נקודה.
נבחרת העונה שלי: עמרי גלזר; עבדולאיי סק, רז שלמה, ננאד סבטקוביץ'; עומר אצילי, חמודי כנעאן, רועי גורדנה, צ'ארון שרי; גיא בדש, פטריק טוואמסי, ערן זהבי.
