הרבה צעירים חולמים להיות ערן זהבי, אבל מעט מהם יודעים במה זה כרוך. נושא החדר עלה לאחרונה לכותרות בהקשר של נבחרת ישראל, ובפודקאסט "מאחורי הקרעים" עם נמרוד מאהלר ויותם פרי סיפר כוכב מכבי תל אביב הצצה נדירה לתקופה הקשה שעברה עליו בעקבות הפציעה בתחילת העונה וסיפר מדוע הוא מתעקש על שגרה כ"כ מדוייקת.
ההרשמה עדיין פתוחה: לחצו להצטרפות למשחק ניחושי תוצאות ליגת העל של ערוץ הספורט
"אני אוהב חופש, אני לא אוהב חופש מאימונים", סיפר זהבי, "כשאני לא מתאמן, מתחילים לי כאבים הזויים. אני מפחד מה יהיה אחרי הקריירה. אני חייב לעשות משהו, אם לא אני מרגיש בראש שאני אפילו משמין. כשכולם בחופש, אני רוצה לתת אקסטרה ולשפר דברים שאני לא עובד עליהם ביומיום. יש לי פחד לא להיות מספיק טוב, לא לעמוד בציפיות. הצבתי איזשהו רף ציפיות וסטנדרטים מאוד גבוהים ואני צריך לעמוד בזה. אני צריך לדחוף את עצמי כל הזמן, אסור לי להרגיש עצלן לרגע. אני כל הזמן צריך להרגיש שאני עושה יותר מכולם. אני חייב להיות בין הראשונים ב-GPS, אם לא, אני משתגע. בראש שלי אני חושב שלא אהיה מספיק טוב ולא אהיה רלוונטי. בסוף אני שחקן של עבודה קשה, אני לא מסי. אני לא עושה דריבל ונותן גולים. שחקנים מסתכלים עליך ולוקחים דוגמא. אתה לא יכול להוריד את הרגל מהגז לשניה. אם אתה תוריד, חמישה שחקנים אחריך יורידו. יש לך אחריות".
החיבור למריו גצה בפ.ס.וו
"בפ.ס.וו הייתי שני/שלישי כל הזמן ב-GPS. גצה היה ראשון. יש לו הרגלים מטורפים. הוא יודע מתי להתאמן ומתי לא. הוא היה יכול יומיים לא לעלות על המגרש וביום ראשון הוא היה לחימום ואז משחק. היה לנו מחנה אימונים בגרמניה והלכנו לארוחת ערב ואז יצאנו לבר ולא היינו יכולים ללכת ברחוב. אנחנו היינו 'המבוגרים האחראיים' בפ.ס.וו. הוא לא היה יכול לעבור ברחוב. כל אחד רצה תמונה. נתתי לו את הקפוצ'ון שלי, נכנסנו למונית ונסענו ביחד למלון".
המשחק נגד מכבי ת"א
"אחד הדברים הטובים שקרו לי בפ.ס.וו זה המשחקים נגד מכבי ת"א. הגעתי לאיינדהובן מסין. הם לא הבינו את גודל המודעות אליי בישראל לעומת מה שהם רואים בהולנד. נחתנו בנמל התעופה וזה היה פסיכי. כמו גצה בגרמניה, ככה זה היה. הם היו בהלם. זה יצר לי מעמד מסוים. מריו הבין אותי בהרבה דברים כי הוא חווה את זה. היה לנו הרבה נושאים משותפים שהיינו יכולים לדבר אחד עם השני. שיחקנו עם ילדים, שהיום הם כוכבים".
מי היו המנטורים שלו
"אני תמיד מנסה לשבת עם השחקנים הצעירים ולהסביר ולדבר על מה זה לעשות קריירה של שחקן כדורגל אמיתי. לי היה את יגאל הלל, אפילו אמא שלי. היא יכולה לדבר איתי 20 דקות ביום על כדורגל".
הפציעה במדי הנבחרת
"הפציעה בנבחרת היתה באוסטריה. משום מקום. היה כדור חופשי, הייתי בקו ההגנה, תקפתי את הכדור והרגל נתקעה בדשא. אני עד היום לא מבין קרעתי ומה היה שם. פציעה לא פשוטה, תמונה מזעזעת. הרופא רצה לעשות לי ניתוח שישבית אותי שמונה חודשים. נסעתי לד"ר קוגאט בברצלונה. הוא אמר לי שהוא רואה שיש פציעות ישנות וזה משהו שאני משחק איתו ושלם איתו. יש לי כח סבל מאוד גדול בשביל לעלות למגרש. נסענו אני ושדו לחודש וחצי בדובאי וחזרנו. הם סמכו עליי ועל שדו שנעשה את הדברים. לא נורמלי לשנות את ההרגלים לשחקן בן 34. בפ.ס.וו קיבלו GSP וניתוח של האימונים. היום אני עובד הרבה יותר בחדר כושר ובטיפולים מאשר על המגרש. זו עבודה יומיומית ולא פשוטה".
הפציעה לפני החתימה במכבי ת"א
"בעשר שניות האחרונות של האימון האחרון בפ.ס.וו עשיתי שינוי כיוון והרגשתי 'טאק' ואמרתי 'זהו'. משהו הזוי. בלי כדור. זה משהו פסיכי. במהלך ריצה קלה. עשיתי MRI והרופא קרא לי לפגישה ואמר לי שצריך לעשות ניתוח גדול. אמרתי שסיימתי. מה, אני אעשה שיקום שנה? רוג'ר שמידט סידר לי את הרופא שהיה להם בלברקוזן. שלחתי לו את ה-MRI והוא אומר לי שאני חייב לעשות ניתוח. אם לא תעשה ניתוח, לא תוכל לרוץ יותר. לא תוכל לעשות ספורט אחרי הכדורגל. ניתקתי לו. חיפשתי מישהו שייתן לי תקווה. עוד אחד ועוד אחד רואה את ה-MRI. בסוף, מפציעה של שלושה שבועות, לקח לי הרבה זמן לחזור".
"הטעות הכי גדולה שלי היתה לחשוב שאני יכול לשחק בנבחרת כי התקדמתי מהר בשיקום, למרות שהודעתי להם שלא היה בסגל בגלל הניתוח. דחפתי את עצמי עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי. עוד לא חתמתי במכבי ת"א. הייתי בין איינדהובן, לבין מכבי, לבין ברזיל, לבין ארה"ב לבין יוון. הייתי בחופשה, שדו היה בנבחרת. הוא ביקש ממני לא להתאמן. הייתי בריא, רצתי, עשיתי שני אימונים על המגרש. הייתי בין לחתום במכבי ת"א, בין לחתום בברזיל לבין לחתום בארה"ב, ששם הליגות משוחקות. אמרתי שאני לא יכול לקחת 10 ימים חופש. אני צריך לחזור לכושר. הגעתי למצב שבמיקונוס הייתי עושה אימונים מטורפים. הייתי בכושר שיא".
"הגעתי למחנה האימונים במכבי ת"א ובראש הייתי מאה אחוז, מה שלא היה נכון. לא היה מי שיעצור אותי. הם סמכו עליי, ובצדק. מצד שני, העמסתי יותר מדי. נשארתי לבעוט אחרי האימון השני ויום למחרת אני ואבי ריקן עשינו ריצות ואימון עם המאמן כושר. יום למחרת הברך היתה נפוחה. מאז, שלושה שבועות לא הצלחתי לעלות על המגרש. בכל פעם שהייתי דורך, היו כאבי תופת. 13 מחזורים ראשונים הייתי עולה עם זריקת הרדמה בברך. הייתי מוציא נוזלים לפני היציאה לחימום למשחק. זה כאבי תופת. היו מכניסים לידוקאין. לילה טוב לברך ונדבר בדקה ה-90. ואז יומיים אתה 'מת'. לקח לי חודשיים-שלושה להתאמן כמו שצריך. הייתי עולה לאימונים עם כאבים ולוקח כדורים. הברך היתה מתנפחת ויורדת. אתה מוצא את עצמך בסיוט שלא נגמר. התחלתי להרגיש טוב רק בנובמבר, במחנה האימונים בטורקיה. אתה כל הזמן מוצא את עצמך מנהל את הפציעה הזו ואתה סביבה 24 שעות, עד עכשיו".
"כבר חתמתי על החוזה במכבי תל אביב, הייתי יכול להגיד שאני צריך עוד שבועיים-שלושה וזה היה התכנון. באתי בטירוף עם הקהל ואמרתי שאני רוצה לשחק. איביץ' אמר לי שאקח את הזמן כמה שאני צריך. הוא אמר לי שהוא צריך אותי בריא. האימון הראשון שלי במכבי ת"א היה משחק מול הנוער. אמרתי, 'כוסעומו', אני קופץ למים. מה יהיה יהיה. היה בסדר, כבשתי גם. היה לחץ מטורף. בגלל זה אני עומד התנאים שלי והדברים שלי. אנשים לא מסוגלים להבין את רמת המקצוענות. הקדמתי את זמני איפשהו. הם לא מצליחים להבין את רמת הציפייה שלי מעצמי ומה אני צריך לתת לאדם שקונה כרטיס לאצטדיון. הקבוצה היתה מנצחת והקבוצה לא היתה טובה. אם לא הייתי מבקיע, היו אומרים שאני לא כמו פעם. הם לא יודעים שלפני שעה וחצי שאבתי נוזלים ועם ברך רדומה. זה גם לא מעניין. לא תירצתי. לקחתי אחריות מלאה. ברגע שאני עולה למגרש, אני צריך לתת את המאה אחוז שלי".
הריכוז לפני משחק
"אף אחד לא יכול לדבר איתי בחדר ההלבשה לפני משחק. המאמן נותן הוראות, אני אפילו לא מקשיב. אני יודע בדיוק מה הוא דורש. אני לא יוצר דו שיח, כי אני בשלי. בפוקוס של המשחק. יש לי זמן קצוב לעשות כל דבר. אם הוא לוקח לי שלוש דקות, הוא פגע לי בהכנה. אז הוא לא מעניין אותי. מנטלית זה מעייף, אבל נותן סיפוק מאוד גדול. בסוף בוחנים כל צעד שלך. אני נהנה ממה שאני עושה, כיף לי. אני משמח אנשים שזה משהו שלא כל אחד זוכה לו".
אחרי הפרישה
"ההרגשה הראשונית תהיה... (מוציא אוויר), וואו. מצד שני, לעולם לא יהיה משהו שיספק אותי כמו הכדורגל. מה אתה יכול למצוא? מה אתה יכול לעשות? אנשים לא יודעים איך מרגיש לכבוש גול ולעשות 30 אלף אנשים שמחים על הגדרות. אתה עושה את העבודה שלך... דרך ההודעות שאני מקבל, איך השפעת על החיים לילד בדרכים שלא התכוונת אליהם. אתה משפיע על מצבי רוח של אנשים. זה פסיכי".
ערן זהבי הדמות מול ערן זהבי השחקן
"אתה לא יכול להיות אף פעם עצמך. אתה כמו מוצר. כל אחד רוצה חתיכה ממך. אתה צריך לרצות את כולם ואתה מרגיש שאתה המרצה. אתה מקבל מזה הרבה דברים, אבל אולי אתה לא רוצה אותם בכלל. אתה כל הזמן במלחמות עם עצמך. עצרו רגע. יש פה בנאדם, קוראים לו ערן. תורידו את הזהבי. אולי יש לי מה לתת מעבר. אולי כיף איתי, אולי אני מצחיק, אולי אני עושה טוב לאנשים. לטוב ולרע, אתה מתויג. אתה כ"כ נכנס לדמות, שכשאתה לא במצב הזה, קשה לך ואתה צריך ללמוד להכיר את עצמך. בסוף כולנו רוצים משהו שאין לנו. אם היו אומרים לי לפני 20 שנה שלא אוכל ללכת ברחוב וכל הזמן יזהו אותי וצריך להיזהר במה שאני עושה, הייתי משלם בשביל זה. כשיש לך את זה, אתה מחפש את השקט שלך. גם פציעות בנפש משפיעות מאוד על הצד הגופני".
