"אחריות כערך מוסרי, משמעותה בראש ובראשונה שהאדם שחי בחברה, אינו יכול להתעלם מההשפעה של פעולותיו על בני אדם החיים בסביבתו". זאת היא ההגדרה של המילה אחריות באתר ויקיפדיה. במילון אבן שושן, מגדירים את המילה אחריות כ"מצב שבו אדם מקיים את חובותיו ונושא בתוצאות אם פעל שלא כדין, גרם נזק וכדומה". אז עם הגדרה כל כך פשוטה, איך יכול להיות שאף אחד בספורט הישראלי, ובעצם בחברה הישראלית כולה, לא לוקח יותר אחריות על שום דבר?
בואו נצא למסע בדמיון מודרך. בואו ננסה להיזכר בפעם האחרונה שבה עברנו שבוע בספורט הישראלי בלי לשמוע תלונה, בכי ונהי על החלטות שהתקבלו, ולעיתים רבות אפילו על דברים שעדיין לא קרו. מאחורי כל טעות שיפוט עומדת יד מכוונת, מאחורי כל כישלון יש אשם אחר, וכולם מחפשים להכין את האליבי מראש.
קחו לדוגמא את נושא השיפוט בליגת העל. כן, רמת השיפוט בישראל טעונת שיפור, כולם מסכימים על זה. כן, טעויות שיפוט מכריעות משחקים, ועבור קבוצות שמשקיעות מיליונים בהעמדת תקציב, קשה לקבל ולהבין טעויות שיכולות לעיתים להכריע עונה. אני גם מבין לחלוטין אוהדים שבטוחים שהשופטים נגדם, אני לא מצפה לרציונל מאוהדים. אבל האם זה מה שאנחנו מצפים גם מהקבוצות עצמן?
חיפוש קצר בגוגל ימצא מאגר עצום של כתבות וציטוטים של כמעט כל קבוצה בליגת העל, שהייתה בטוחה בשלב זה או אחר בשנה החולפת שלשופטים יש משהו נגדה, אבל אם בעבר היינו רגילים לתלונות של קבוצות קטנות, התופעה הזאת כבר לא פוסחת על אף אחד.
הפועל באר שבע היא קבוצה נפלאה העונה, בטח בחודשיים האחרונים. היא שיחקה לתקופה ארוכה את הכדורגל הטוב בארץ. בגמר גביע הטוטו, היא לא הייתה טובה, קורה. היא הייתה מפוזרת, לא מסוכנת, וכן, השחקנים שלה איבדו את הראש. אולי בגלל פרובוקציות של נתניה, אולי בגלל משחק אגרסיבי של עדן קארצב שצריך היה לקבל טיפול ראוי יותר מצד איתן שמואלביץ'. אבל כולנו ראינו את מה ששאפי עשה ומדוע הורחק, האם יש תירוץ להתנהגות כזאת?
בבאר שבע, במקום לקחת אחריות על ההופעה ועל ההפסד, מיהרו להיכנס לקרב ההאשמות עם איגוד השופטים, ולהזכיר כי איתן שמואלביץ', רחמנא ליצלן, סיפר בעבר כי זיכרון הילדות הראשון שלו היה לשחק בקבוצת הילדים של נתניה! כי זה השיח היום. אם החליטו נגדך, יש איזושהי סיבה נסתרת, יש קונספירציה שמסתתרת שם.
אבל בואו לא נטעה, זאת ממש לא בעיה של הפועל באר שבע בלבד. ערן זהבי אמר אחרי התיקו נגד בית"ר ירושלים, "יש הרגשה שקל לשרוק נגדנו", בהפועל חיפה כבר התלוננו כי "השופטים מחמירים איתנו כל העונה", וזאת באמת רק רשימה חלקית, ועוד לא הגענו לקבוצות הקטנות מהחלק התחתון של הטבלה, שם תלונות על שיפוט הן כבר מסורת. הבנתם את הנקודה.
ורגע, לא דיברנו על בית הדין של ההתאחדות, שם כל אחד הוא הקורבן וכל קבוצה משלמת מחיר גבוה יותר מהשנייה. וזה בכלל לא משנה אם לקבוצה אחת היה אולי עונש על תנאי לפני כן, ושלפעמים, כן לפעמים, מקרה אחד לא דומה למשנהו. מאחורי כל החלטה מסתתר איזשהו מניע, איזו דמות נסתרת שמושכת בחוטים, מישהו שיש לו אינטרס שדווקא הקבוצה שאנחנו חלק ממנה תיענש בחומרה.
אבל האמת היא, שהטריגר לטור הזה דווקא לא היה ההתנהלות של קבוצות הכדורגל שלנו, בעייתית ככל שתהיה. הטריגר היה הסיפור והסאגה שהפכו לבלתי נסבלים בעייני, סביב חצי גמר גביע המדינה בכדורסל, בהובלת הפועל חיפה, וביממה האחרונה גם מכבי תל אביב.
בתחילת חודש ינואר, עוד לפני הגרלת רבעי הגמר, פורסם כי חצאי הגמר והגמר יחזרו לארנה בירושלים, לראשונה מאז 2019. בואו נגיד שכבר אז אפשר היה לשער באחוז די גבוה שכן, הפועל ירושלים תהיה שם ותארח באולם הביתי שלה. היא כבר אירחה שלוש פעמים בעבר את גמר גביע המדינה, היא הפסידה בכל שלושת הפעמים.
הסאגה האמיתית החלה לפני כ-10 ימים, כאשר בעקבות פערים כלכליים מול האולם, הוחלט כי שבוע הגביע יועבר לחולון. יממה לאחר מכן, ההחלטה שונתה והאירוח חזר לירושלים. ומאז? מלחמת חורמה של הפועל חיפה, ראיונות תחת כל עץ רענן, ואפילו התערבות של ראשת העיר עינת קליש!
האם הפועל חיפה כל כך לא מאמינה בעצמה שהיא יכולה לנצח את הפועל ירושלים בארנה? הרי אותה הפועל חיפה, גררה רק לפני כשבועיים את מכבי תל אביב בהיכל מנורה מבטחים לשתי הארכות. רק ברבע הגמר ראינו את הפועל ירושלים מנצחת בדרייב אין, אולי האולם הכי ביתי בישראל, את הפועל תל אביב, מוליכת הטבלה.
האם הארנה בירושלים הוא ה'פיוניר' בבלגרד? האם הוא האואקה באתונה בימיו הגדולים? אני יכול להבין שבעולם מושלם, אפשר היה לקיים את שבוע חצאי הגמר והגמר באולם נייטרלי, אבל כשיש לך מצד אחד את ה'פיס ארנה' עם 11,000 מקומות, ומצד שני את האולם בחולון עם בערך חצי מהכמות, לא ברור מה עדיף לענף? לא ברורים ההבדלים הכספיים וההכנסות? תתכבד הפועל חיפה, קבוצת כדורסל נהדרת העונה עם מאמן מנוסה כמו שרון דרוקר, תגיע להיכל הפיס ארנה עם הקהל שלה ותנצח. זה לא בשמיים.
בסופו של דבר, הספורט הוא המראה של השיח כולו בחברה הישראלית, אותו מובילים הפוליטיקאים שלנו. כי אם לא רצו שתהיי מנכ"לית של משרד המדע, זה אך ורק בגלל שאת "אשה מזרחית מאופקים" (זה בכלל משנה שבתפקיד עד היום כיהנה אשה מזרחית? ברור שלא, לאף אחד לא אכפת מעובדות), ואם בית המשפט קבע שאתה לא כשיר לכהן כשר, זה כי קוראים לך מכלוף דרעי. אה, אתה גם מורשע בפלילים, אבל זה פרט שולי.
לנו, כתקשורת, יש חלק בהאדרת השיח הקורבני הזה. אנחנו מפמפמים אותנו, אנחנו אוהבים לראות עימותים בתכניות רדיו בצהריים וכותרות זועמות תמיד יעניינו את הקוראים יותר. הבמה שמקבלים פה איגודי השופטים, העסקנים, בתי הדין ויושבי ראש שונים, היא חריגה וחסרת פרופרוציות ביחס לכל תקשורת ספורט בעולם. תבדקו אותי. היא יוצרת שיח מתקרבן ומתלהם. זאת האחריות שלנו, ולראשי הקבוצות והספורטאים, יש את האחריות שלהם.
