מכבי חיפה
באחד הנאומים החשובים שנשא כראש ממשלה, הגדיר יצחק רבין ז"ל בדיוק אופייני את הבעיה הגדולה שלנו: "יהיה בסדר". "צירוף המילים האלה", הוא אמר בטקס סיום המחזור של בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל, "שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום-יום של מדינת ישראל, הוא בלתי-נסבל. מאחורי שתי המילים האלה חבוי בדרך-כלל כל מה שלא 'בסדר': יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום".
רבין המנוח התייחס לדברים שברומו של עולם, אבל גם אם ניקח אותם אל תוך עולמות הכדורגל - הרי שמכבי חיפה, לפחות לדעתי, נופלת בדיוק באותו המקום. היא באמת חשבה ש"יהיה בסדר"; שאפשר יהיה לסחוב עד סוף העונה עם גרעין שרובו עייף ופצוע, לרוץ עם אותם שחקנים מאז סוף יולי (גם הרכש שהיא הביאה - גוני נאור ישב תשעים דקות על הספסל, זרגרי אפילו לא בסגל), ושכל מה שצריך זה קוסמטיקה - פה דיא סבע, שם שחקנים שחוזרים, ואפשר יהיה לסחוב את העגלה. הכל בסדר והאליפות בכיס.
ואולי היא היתה בכיס, כשהפער היה דו ספרתי. אבל הדברים השתנו - ואם הפועל באר שבע תנצח ביום שני בבלומפילד, הפער הגדול שלכאורה היה ביד של מכבי חיפה יירד לנקודה אחת בלבד. וזה עוד לפני פלייאוף עליון רצוף מוקשים, שיכלול לא רק מפגשים ישירים נגד מכבי ת"א והפועל ב"ש, אלא גם שלל מפגשים מול קבוצות מסוכנות מהדרג השני - מכבי נתניה, בית"ר ירושלים, הפועל ירושלים ועוד יריבות שיוכלו לעשות לה חיים קשים.
ההפסד אתמול באשדוד אמור להוות מכת חשמל בגוף של מכבי חיפה: בניגוד לתחושה הרגועה שהסביבה שלה מנסה לשדר, האפשרות לאבד את תואר האליפות היא ממשית. ואם הירוקים לא יתעוררו, עונה שהיתה פוטנציאל להיסטוריה, עלולה להיגמר בצורה כואבת מאוד.
מ.ס. אשדוד
התצוגה שלה אמש באצטדיון הי"א, יותר מכל הרגישה כמו "פלאשבק" לעונת 2020/21. זו שהתרחשה בצל האצטדיונים הסגורים והחששות מהקורונה, אבל בעיקר הציגו את אשדוד בתור "האלטרנטיבה" לדואופול של הכדורגל הישראלי - זה של מכבי תל אביב ומכבי חיפה. הקבוצה שבה שיחקו יחד שגיב יחזקאל, דין דוד, רועי גורדנה וגם יעקב בריהון, וסיימה במקום השלישי - אחרי לא מעט ניצחונות מרשימים על כל הגדולות.
וזה, הרי, אמור להיות התפקיד של אשדוד - להיות זו שמזנבת בגדולות ובעשירות; שמחזיקה במגרש ביתי מיושן אמנם, אבל כזה שהיא לא מאבדת בו נקודות; להיות הקבוצה המסוכנת והמאתגרת, שמסוגלת לעמוד מול כל יריב. בשנים האחרונות, הדבר הזה קצת אבד לאשדוד - היא איבדה לא מעט שחקנים מהקבוצה ההיא (תהליך טבעי למועדון דרג משנה בכדורגל שלנו), ולא הצליחה למצוא מחליפים ראויים.
ואז, בערב אחד כמו אתמול, היא מצליחה להתעלות - לכבוש שלושה שערים נגד מכבי חיפה, לשחק כדורגל נמרץ ותמיד מסוכן, להיות חדה כמו אשדוד הגדולה. עכשיו נותר רק לקוות שהאנרגיות האלה יאותתו למי שצריך, שאנחנו צריכים כוח כזה בכדורגל שלנו. חבל שהוא יילך לאיבוד.
הפועל ת"א
המפגש שפתח את המחזור היה, אין דרך אחרת לתאר את זה, בין שתי קבוצות גרועות. שתי קבוצות שהתעסקו בחילופי מאמנים סיטוניים, בלי לשים לב שמדובר בקבוצות שנבנו עקום, כאלה שגם לשמות גדולים יותר היה קשה להצליח איתם. ובסופו של דבר, גם הניצחון של הפועל תל אביב הוא - בסופו של דבר - מקרי. 0:1 קטן, שבקלות יכול היה להפוך לתיקו. אבל לדעתי, יש סיבה שבסופו של דבר הפועל ת"א ניצחה.
כי הפועל ת"א היא אולי לא קבוצת כדורגל טובה, נכון לפברואר 2023, אבל יש משהו אחד שאין בקריית שמונה - וזה את הברזל. השחקנים שאין להם המון טכניקה, אבל יש להם את היכולת לשרוט, לבעוט ולקחת נקודות בכוח. אמיליוש זובאס, אדי גוטליב, דן איינבינדר, קייס גאנם וחלוץ שמביא מספרים דוגמת אלן אוז'בולט - זה אולי לא מספיק כדי לתת פייט בדרבי, או נגד מכבי חיפה (המקומות שבהן הפועל ת"א שואפת להיות, ואולי גם עוד תהיה), אבל זה בהחלט מספיק כדי להישאר בליגת העל.
וזה בדיוק ההבדל שעמד בין שתי הקבוצות. כי מה שהיה להפועל ת"א, אין לקריית שמונה. אתה מסתכל על הסגל הזה ומחפש דמות אחת על הדשא שאפשר לשאת אליה עיניים. מישהו אחד שיסחב את הקבוצה ברגע קשה, שינהיג, שיוביל. קריית שמונה מלאה בשחקנים שיוכלו להצליח בקבוצת אמצע טבלה, הרבה פוטנציאל יש שם, אולי גם כזה שימומש בעתיד. אבל בקבוצה שנאבקת על חייה, אתה זקוק לאיינבינדרים - ולא לסמואל בראונים (עם כל הכבוד). זה עשוי להיות ההבדל בין הישרדות לבין חזרה ללאומית אחרי שנים ארוכות.
המנצח: רן בן שמעון
למי ששכח, אחד המאמנים הגדולים בישראל. שכחנו כי הוא באיזשהו מקום, הוא נותר "מחוץ לרדאר" - כלומר, לא אימן במועדונים הגדולים והמסוקרים. אבל הידע והניסיון של בן שמעון הם דבר שאין לו תחליף, והוא המחיש את זה בצורה המיטבית במשחק הערב. הוא לקח חבורת שחקנים שעל הנייר נחותה מהיריבה שממול, והצליח לגרום לה להתעלות מעל לרמתה הרגילה. בתוך ג'ונגל המאמנים של הכדורגל הישראלי, בן שמעון מחזיק כבר שלוש שנים באותה הקבוצה - ועושה רושם שהוא מצא את מקומו. החיבור בינו לבין אשדוד גורם לשניהם להיות טובים יותר, וזה דבר שלפעמים שווה ערך יותר מאשר עוד תואר מזדמן.
המפסיד: איגוד השופטים
אם חשבנו שהעונה שעברה היתה שפל גדול עבור האיגוד, העונה הם איכשהו מצליחים להתעלות על זה - כשלשיא, המצב הגיע אתמול, כאשר בדיוק ברגע שבו היה צריך את ה-VAR - הוא פשוט לא עבד, ושער לא חוקי של דיא סבע אושר לטובת מכבי חיפה. אנחנו חיים בתקופה של קונספירציות, וקשה מאוד לשלוט על תיאוריות הקשר שאנשים מנפקים. אבל דווקא בגלל אווירת חוסר האמון הכוללת, מערכות השיפוט צריכות להיות שם ולהיות שקופות לקהל הרחב. אם נחזור לנאום ה"יהיה בסדר" של רבין, גם באיגוד השופטים חשבו ש"יהיה בסדר". ובסוף, שום דבר לא היה בסדר.
המספר החזק: 2
שני שערים בלבד ספגה הפועל ת"א בששת המשחקים שאותם ניהל חיים סילבס (רק אחד מהם קיבל השוער הנוכחי, אמיליוש זובאס). זה אחרי שעד המאמן הזה, היא ספגה 36 שערים ב-17 משחקים (ממוצע של מעל לשני שערים למשחק). זה לא הכי יפה לעין, אבל סילבס הוא כנראה המאמן הראשון העונה שהכניס בהפועל ת"א את המודעות (כמאמר עמיתי, אוהד הקבוצה אסף אבולעפיה) - את ההבנה שמדובר בקבוצה שתצטרך לשרוד, וכדי לשרוד אתה צריך קודם כל הגנה. השיפור המטורף ביכולת ההגנתית היא פרי העבודה של סילבס, ואם הפועל ת"א אכן תשרוד העונה (ואתמול היא עשתה צעד משמעותי בדרך לשם), זה יהיה בזכותו.
השם החם: פטריק טוומאסי
עוד שם שקצת נעלם מהרדאר, אבל בשבועות האחרונים חוזר ומוכיח למה מדובר באחד הזרים הכי טובים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות. מכבי נתניה לא חוותה חלון העברות קל - היא נאלצה להחליף לא מעט זרים, וגם הישראלים שהיא הביאה לא ממש תפסו מקום. אבל טוומאסי זה מסוג הבינגואים שיכולים לעשות את ההבדל בין עוד עונה אפרורית לעונה של פלייאוף עליון. ואתמול, עם עוד שער יפהפה, הוא עזר לנתניה להגיע למקום שהיא עצמה לא חשבה שתגיע אליו בתחילת העונה - מקום רביעי.
אל תשכחו את: שני המשחקים שנותרו לסוף המחזור
כי הייתה שבת רוויית סיפורים, אבל בסופו של דבר היא רק "הפרומו" לשני המשחקים המסקרנים של ימים ראשון ושני. הערב, בית"ר ירושלים תעלה לשחק נגד הפועל חיפה - כאשר כל הקבוצות שרוצות פלייאוף עליון ניצחו. נתניה, הפועל ירושלים, אשדוד, סכנין - כולן מצמצמות פערים. למעשה, לראשונה אחרי המון זמן היא עולה למשחק עם לחץ אמיתי - מצב שבו היא מאבדת נקודות בסמי עופר, עלול להוציא אותה מחוץ לשישייה - כשנשארו רק שלושה מחזורים לסיום העונה.
וזה עוד לפני שדיברנו על יום שני, ועל המשחק הגדול בבלומפילד בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע. קרב בין שתי קבוצות שלא הצליחו, עד כה, לנצל את הירידה ביכולת של מכבי חיפה. שתמיד קיבלו את הצ'אנס, אבל פספסו בעצמן. ההפסד של מכבי חיפה באשדוד אמור להיות הזרז שיביא את שתי הקבוצות להבין: רק ניצחון יוכל לפתוח מחדש את המאבק. תיקו, בהזדמנות הנדירה שנוצרה, הוא הפסד עם יחסי ציבור. הכרעה בבלומפילד, ומצפה לנו חתיכת ליגה עד השריקה האחרונה.
