בין אם זה תוך מבט על המספרים, או על הדשא, לכל מי שרואה את מכבי תל אביב העונה אין ספק: ג'ורג'ה יובאנוביץ' הוא משהו מיוחד. החלוץ הסרבי, שהגיע רק לפני שנה למועדון הצהוב, אמנם לא הספיק לזכות בתארים - אבל בהחלט מרשים מאוד את כל מי שרואה אותו. כמה גדול יובאנוביץ'? את זה קשה לנחש. אבל אפשר בהחלט להשוות אותו בין האנשים שאיישו את העמדה שלו בעבר, במכבי תל אביב. לנסות ולבחון - מיהו החלוץ הזר הכי גדול שהמועדון הזה ידע?
לאורך השנים, מכבי ת"א ידעה לא מעט חלוצים זרים - ביניהם שמות כמו יבגני קשנצב, יורי שוקאנוב, פרנץ הורבאט, ישמעאל אדו, יאניק קמאנן, אנדראס פרוחננקובס ואלכסנדר פשיץ'. כולם בהחלט היו ראויים לשעתם, חלקם גם הביאו למכבי ת"א תארים, אבל אני ניסיתי לשלב בין המספרים, מבחן העין וההישגיות - ובודדתי חמישיית חלוצים מכל היתר. הנה הדירוג שלי:
(הנתונים - בכל המסגרות)
במקום החמישי: רודריגו גולדברג (צ'ילה)
נתונים יבשים: 130 הופעות, 47 שערים (0.36 שערים למשחק)
הישגים: זכה עם מכבי באליפות אחת (2003) ושני גביעים (2001 ו-2002)
מבחן העין: גולדברג היה במכבי בשתי קדנציות - העונה הראשונה שלו היתה ב-97/98, עונה שבה מכבי ת"א היתה רחוקה מהפסגה - וגם הוא כבש חמישה שערים בלבד. אבל הקדנציה השנייה שלו זכורה הרבה יותר - גולדברג חזר בגיל 30, והיה חלק בשנים לא רעות של הצהובים.
הוא היה שותף לשתי הזכיות הרצופות בגביע (כולל שער בגמר 2001 נגד מכבי פ"ת), והגיע לשיאו בקבוצה של 2002/03, עם ניר קלינגר על הקווים, שגם זכתה באליפות. גולדברג כבש תשעה שערי ליגה באותה עונה, והחשוב מכולם היה בדרבי - כשהעניק למכבי 0:1 קטן על הפועל באצטדיון רמת גן העמוס, וסלל את הדרך לתואר.
הנימוק: באיזון בין האפקט הכמותי לבין ההישגיות, גולדברג בסופו של דבר לא זכור יותר מדי. הוא בהחלט ראוי למקום בחמישייה, אבל לא יותר מזה.
במקום הרביעי: וידאר קיארטנסון (איסלנד)
נתונים יבשים: 98 הופעות, 48 שערים (0.48 שערים למשחק)
הישגים: שני גביעי טוטו (2018 ו-2019). סיים כמלך השערים בעונת 2016/17
מבחן העין: המפציץ הסקנדינבי הגיע למכבי תל אביב כ"פיצוי" - מישהו שינסה למלא את החלל הענק שנפער בעקבות עזיבתו של ערן זהבי לגוואנגז'ו R&F. ולפחות מבחינת היכולות על הדשא, זה אכן קרה - קיארטנסון הביא מספרים כמו שמעטים כמוהו הביאו לפניו. האם ברמה ההישגית הוא השיג את זה? קשה לומר. השנים שבהן קיארטנסון היה שחקן הרכב אולי התאפיינו בגולים רבים שלו (בעונת 2016/17 הוא אפילו היה הכובש המצטיין עם 19 שערים, כולל צמד בדרבי ה-0:5 בנתניה), אבל מכבי ת"א בעיקר ראתה את הגב של הפועל באר שבע.
טכנית הוא היה שותף לקבוצה של מכבי ת"א בעונת 2018/19, זו שזכתה באליפות הראשונה עם ולדימיר איביץ', אבל אין לו הופעת ליגה אחת בעונה הזו. היו לו תשע הופעות באותה עונה - שמונה מתוכן במפעלים האירופיים ועוד אחת, כשנכנס כמחליף בגביע הטוטו. בסוף אוגוסט, רוסטוב הרוסית כבר שילמה עליו 2.5 מיליון יורו.
הנימוק: מבחינת כמות השערים פר משחק, הממוצע שלו פנטסטי - אבל היעדר התארים משאיר אותו רק במקום הרביעי.
במקום השלישי: אנדז'יי קוביקה (פולין)
נתונים יבשים: 102 הופעות, 44 שערים (0.43 שערים למשחק)
הישגים: גביע הטוטו ב-1999. סיים כמלך השערים בעונת 1998/99
מבחן העין: כל אוהד כדורגל בגיל הנכון, לא יוכל לשכוח את קוביקה. החלוץ גבה הקומה שהגיע למכבי ת"א בקיץ 1998, בעיצומן של שנות גרנט המבאסות, ואחריו שנתיים די מדכדכות הצליח להוביל אותה לעונה טובה (בסטנדרטים האלה) - כזו שנגמרה עם מקום שני וכרטיס לגביע אופ"א, בתוספת ניצחון בגמר גביע הטוטו על בית"ר ירושלים. באותה עונה, הוא גם היה הכובש המצטיין עם 21 שערים.
השותפות עם אבי נמני המשיכה עונה אחת נוספת, כזו שהיתה הרבה פחות טובה (12 שערים בלבד ב-34 הופעות); וקוביקה גם חזר למכבי ת"א לסיבוב שני, בעונת 2003/04 האפורה, לקראת סוף הקריירה. הוא חתום על לא מעט רגעים יפים (גם על שמו רשום ניצחון מרגש בדרבי, עם שער מול הפועל ת"א ב-0:2 בר"ג בעונת 1999/2000), אבל גם הוא מקושר בעיקר לשנות היובש.
הנימוק: קוביקה הוא התשובה של הכדורגל למקרנה או לקוקו ג'מבו - זיכרון מתוק מהניינטיז, אבל לא משהו ערכי במיוחד. מדליית הארד שלו בזכות.
במקום השני: ג'ורג'ה יובאנוביץ' (סרביה)
נתונים יבשים: 45 הופעות, 26 שערים (0.57 שערים למשחק)
הישגים: עדיין אין
מבחן העין: סוד הקסם של יובאנוביץ' הוא שהסיפור שלו נכתב ברגעים אלה ממש. את 26 השערים שלו במדי מכבי ת"א בכל המסגרות הוא כבש תוך פחות משנה - הבכורה שלו במדי הצהובים היתה ב-5 בפברואר 2022, ובפרק הזמן של 11 חודשים - הוא כבש 26 שערים בכל המסגרות. העונה כבר יש לו 16, ואנחנו רק בינואר.
מבחינת הממוצע למשחק, הוא במקום הראשון מתוך החמישייה. חלוץ על, אולי הטוב שבין החלוצים הזרים בליגה שלנו. כזה שיודע לטרוף ולכבוש במאני טיים - ראו הדרבי שאותו ניצח עם שער בדקה ה-93, או שער הניצחון מול הפועל חיפה העונה בדקה ה-98. בגיל 23, יובאנוביץ' כבר קיבע את עצמו כאחד החלוצים הזרים הכי טובים שהיו בישראל - והסיפור הזה, כאמור, רק מתחיל.
הנימוק: אז מה חסר? כנראה שרק תארים. בסופו של דבר, בעונה שעברה יובאנוביץ' היה רחוק מהאליפות - והעונה זה עוד מוטל על הכף. יש בליבי תחושה לא קטנה שעוד כמה שנים, הוא גם יהיה ראשון. אבל יש מישהו לפניו.
במקום הראשון: ראדה פריצה (שבדיה)
נתונים יבשים: 87 הופעות, 31 שערים (0.35 שערים למשחק)
הישגים: זכה בשלוש אליפויות, 2013, 2014 ו-2015. זכה גם בגביע ובגביע הטוטו ב-2015
מבחן העין: בסופו של דבר, כשבוחנים את עמדת החלוץ הזר - אין גדול ממנו. נכון, הוא רחוק ברמה הכמותית מקיארטנסון או קוביקה או יובאנוביץ' - אבל כאן, מבחן העין מנצח. ופריצה היה כנראה החלוץ הזר הכי משמעותי ששיחק במכבי תל אביב. שחקן שלא רק היה כובש מצטיין, אלא גם דמות שסימלה את "המהפך" - החזרה של מכבי ת"א מעשר שנים שחונות.
כי לא רבים זוכרים, אבל בינואר 2013 המכונה של מכבי ת"א, עם אוסקר גרסיה ואלירן עטר, קצת קרטעה - מכבי חיפה של בנאדו צמצמה פערים, ואפילו ניצחה את מכבי ת"א במפגש ביניהן בקריית אליעזר. אבל אז הגיע חלון החורף עם שתי החתמות פגזיות - ערן זהבי, שעד אז היה בכלל סמל אדום (מי זוכר?) וראדה פריצה.
מאז? אלירן עטר שבק מכיבוש, אבל זהבי ופריצה היו שם כדי "לסחוב" את הקבוצה בקילומטר האחרון. מכאן, פריצה (לצד הנתונים המשוגעים של זהבי) היה חלק חשוב בקבוצה שדרסה את הליגה במשך שלוש שנים. ולשיא הגיע הלילה ההוא בסמי עופר - השלושער המדהים בגמר גביע המדינה נגד הפועל ב"ש ("המופע של ראדה פריצה!"), שהסתיים ב-2:6 וב"טרבל" - אליפות, גביע וגביע הטוטו - הישג שספק אם ישוחזר.
הנימוק: כמה חלוצים זרים אתם מכירים שחתומים, במו רגליהם, על תואר? ולא סתם תואר - אלא גביע, בסמי עופר, מול היריבה שהתחרתה עם מכבי ת"א כמעט עשור שלם? באיזון שבין תארים, הישגים ומבחן העין - אין גדול מראדה פריצה.
*חלק מהנתונים בכתבה נלקחו ממכביפדיה