עופרי ארד יוצא לדרך חדשה. הבלם שגדל מגיל צעיר במכבי חיפה, והיה חלק מרכזי באליפות שלה ב-2021, מצטרף בגיל 24 לקייראט אלמאטי הקזחית, ובראיון בלעדי לערוץ הספורט הוא מספר על ההחלטה: "זה עוד לא נקלט. במצב שנוצר, לא רציתי לשחק באף קבוצה אחרת בארץ, למרות שהגיעו הרבה הצעות מהארץ, וגם מחו"ל. אבל כדי לקבל את ההחלטה הזאת הייתי צריך לדעת שזאת קבוצה תחרותית שנאבקת על אליפות, זה ה-DNA שלי להתחרות על תארים והישגים".
ארד סיפר על הבחירה בקבוצה הקזחית, שאותה הוא כבר פגש בעבר: "זה מועדון גדול עם חשיפה גדולה ואני הולך לשם במטרה לחזור לשחק קודם כל, ולהנות. אני שמח שבסוף זו ההחלטה שקיבלתי. שיחקתי נגדם לפני שלוש שנים, ושנה אחרי היו עוד משחקים. הם הצליחו להדיח אותנו וכבר אז היה לי רושם חיובי מהם".
"בהתחלה לא הכרנו את הליגה והמדינה, אבל ראינו שמועדון ברמה גבוהה, המתקנים מודרניים, העיר יפה וכל הדברים היו חיוביים", סיפר ארד. "הרתיע אותנו שזו ליגה שאנחנו לא מספיק מכירים. אבל אנשים לא מכירים גם את הליגה היפנית או הסקוטית. בסוף ההצלחה היא הצלחה ואני מקווה שאוכל לחשוף את כולם לליגה הקזחית ולהצליח שם".
הבלם סיפר על הנסיבות שגרמו לו לעזוב: "קרה מה שקרה במכבי חיפה ואני לא מצטער על כלום. מאוד קשה לעזוב בית, היו לי שנה וחצי מאוד קשות מקצועית, אבל כן הייתי שמח לשמח יותר את הקהל הירוק. אבל אלה היו החלטות מקצועיות ואני לא מתערב בהחלטות. אני מקצוען ולקחתי החלטה שצריכה לתרום לקריירה שלי. המטרה הגדולה היא לחזור לנבחרת".
עם הגעתם של דילן בטובינסיקה ועבדולאי סק אחרי עזיבתו של בוגדן פלאניץ', ארד הבין שעליו לקבל החלטה: "קיבלתי בהפתעה, לא ידעתי ולא חשבתי שיביאו שני בלמים זרים. הייתי מאוד מאוכזב ואמרתי את זה. זה היה המצב הנתון ורציתי להילחם כמה שיותר. נתתי 100% בכל הזדמנות וברגע שזה לא השתנה, הבנתי שאני צריך לחפש אתגר חדש. אני מאוד מקבל את ההחלטות של ברק בכר, כבודו במקומו מונח ויש לו הצלחות. ברגע שקיבלתי את ההחלטה הוא איחל לי בהצלחה. ברגע שהבינו שאני רוצה לתת לחו"ל נתנו לי את ברכת הדרך, ואני רוצה להודות למועדון שלא הערים קשיים".
על הקשר שלו עם האוהדים, סיפר: "קשה לעזוב את סמי עופר ואת הקהל המדהים הזה. התחלתי כשהקהל כעס על המועדון, ובזמן הזה הצלחנו לצמוח ביחד איתו. מבחינתי זה קהל טופ 5 באירופה. זה שלום, אבל עוד לא להתראות ואני מאמין שאחזור לקהל הזה ואשמח אותו. אני זוכר את ההרגשה שהייתה להם באליפות הראשונה ואת זה אני לוקח איתי".
לפני שנה וחצי, עופרי ארד איבד את אביו לאחר מחלה קשה, והוא מספר: "זה קשה, לומדים לחיות עם זה. אני חושב שאם אבא היה, דברים היו נראים אחרת והוא היה גורם לי לעשות דברים אחרים. הוא היה מאוד גאה בי והיה מאושר שאני יוצא. הוא אמר לי שאם אני יוצא לאירופה, שזה יהיה לקבוצה שמתאימה לי ותעשה לי טוב. אני הולך אליו המון, כל פעם שיש משהו לספר לו אני מספר ומתייעץ איתו, מחפש תשובות. הוא שמח וגם אני".
בנוסף, ארד שיתף ברגע המאושר שלו בירוק: "במשחק הראשון שלי נגד אשדוד, ראיתי את עצמי ב-11 והבנתי שהגשמתי חלום ילדות שלי ושל המשפחה. לא הייתי אמור להיות בסגל בכלל, ובאותו בוקר אבא שלי אמר לי 'אני אסע, מקסימום אם לא תהיה בסגל, אני אחזור'. כשסיפרתי לו שאני ב-11, הוא צעק באוטו והגיע. זה היה הרגע הכי מרגש. מבחינתו זה היה הגשמת חלום, במיוחד כשלקחתי אליפות, הרגשתי שאני לא רואה כלום, רק מתרכז בו. ומבחינת המועדון זה היה וואו, ראו את כל הרגשות שהיו לאנשים. זה כמו בחתונה כשאתה שיכור, יש רגעים שאתה לא זוכר".
החינוך שקיבל ארד השפיע על כך שלא נשבר בתקופות הקשות: "גדלתי בבית שלא מוותרים בקלות. נלחמים ולא עוצרים, לא משנה איזה קשיים יהיו. אני שמח שזה נדבק בי וראו את זה בקבוצה. בכל הזדמנות שאקבל, אתן 100%. כל החיים רדפו אותי זלזול וחוסר הערכה כשחקן, אף פעם לא האמינו בי ותמיד הצלחתי להראות לאנשים שאני כן יכול וכן מסוגל. אחרי שהוכחתי מה אני שווה, אני אחזור להוכיח שוב. לא זלזלו בי, אבל אף פעם לא ניבאו לי גדולות והוכחתי להם אחרת באליפות הראשונה ובנבחרת. אמשיך להוכיח וזה האופי שלי".
המשפחה התומכת היא חלק בלתי נפרד מחייו של ארד, וזו כנראה הסיבה שהוא טס לשחק בחו"ל גם כשאשתו בהריון: "לא חשבתי יותר מדי, חשבתי שאני הולך לשחק ומה שיהיה יהיה. ידעתי שבשלושת חודשים הקרובים לא תהיה לי הזדמנות אמיתית לקבל דקות, ואמרתי לעצמי שאני מעדיף ללכת לשחק. אשתי ידעה שזה לא יהיה קל אבל תמכה בי מאוד. התברכתי באישה מאוד חזקה ולא מפונקת. כמובן שאנחנו עדיין בודקים את הכל ונלך לבקר שם בכל בתי החולים. דיברנו עם המועדון והם מאוד תמכו. הקהילה היהודית מחכה ותקבל אותנו יפה. הרגשות מעורבים, מצד אחד אני רוצה להצליח, מצד שני לעזוב בית זה לא קל. דיברתי עם הרבה שחקנים שהיו בחו"ל וחזרו או נשארו. יש הרבה שחקנים קרובים אליי שהתייעצתי איתם, נתנו לי את ברכת הדרך, את הטיפים שאני צריך לקבל ועודדו אותי".
על הדחיפות לצאת לחו"ל סיפר: "אני לא שחקן שמסוגל לשבת כל כך הרבה זמן על הספסל. זה עשה לי רע. הייתי רואה משחקים מהספסל ומתבאס. להיות בסמי עופר ולא על הדשא, זה בשבילי אחד הדברים הכי קשים שעברתי. כשהגיעה ההצעה אמרתי שנלך על זה בכל הכוח. לפעמים כשלא נכנסתי לשחק, לקחתי את זה קשה, אבל השתדלתי להישאר בחוק 24 השעות. כי זה הכדורגל, דברים עוברים מהר. כן היו רגעי בכי ורצון לא להמשיך, יש אנשים שיכולים להעיד שהיו רגעי משבר. אבל אם לא היו, זה אומר שאתה לא אוהב את המשחק. אני לא יכול להצביע נקודתית, אבל היו לא מעט נקודות כאלה. במיוחד כשאתה יודע שאתה נותן הכל ודברים לא לא תלויים בך".
לצד התקופות הלא פשוטות, היו כמובן גם רגעים מיוחדים, כמו הקמפיין בליגת האלופות העונה: "זו הייתה חוויה להיות באצטדיונים הכי טובים, גם לראות מהצד זו הגשמת חלום, כי לא שיחקתי הרבה. היה מיוחד להיפגש עם השחקנים שאתה הכי אוהב בעולם. יש לי חולצה של סרחיו ראמוס, וכשביקשתי ממנו הוא ביקש את שלי בחזרה. זה היה הרגע הכי מרגש. הוא המודל שלי לחיקוי".
בנוסף, הוא משוכנע שגם מהתקופה הנוכחית מכבי חיפה תצא ובגדול: "מכבי חיפה מועדון חזק, שייצא מזה. מועדון יציב. זה אומנם רק תקופה לא טובה, אבל המועדון הזה חזק מהכל ולא משנה יבוא, הוא חזק מהכל. אני האוהד מספר 1, מאוד אוהב את המועדון הזה, ואם לא הייתי אוהב אותו, דברים היו נראים אחרת מבחינתי. יש לי DNA ירוק, גדלתי מגיל 0 במועדון ואני מקווה שהוא ימשיך בדרך שלו ויצליח".
לסיום, ארד סיפר איזה מספר חולצה הוא ילבש בקבוצתו החדשה: "אני אהיה מספר 15 שם, זה המספר שהתחלתי איתו במכבי חיפה. רצתי איתו וזה הצליח לי עד עכשיו. נמשיך איתו גם שם. הלוואי שיתאפשר לי להיות כל הקריירה 15".
