ליגת העל מגיעה סופית לסיבוב האחרון שלה: עוד מעט, ייפתח שלב הפלייאוף - ואיתו ההכרעות על האלופה, אירופה והירידה. אבל בינתיים, לאחר סיום העונה הסדירה, החלטנו לעצור ולספק סיכום ביניים של עונת 2022/23, שתיגמר ביום שני הקרוב. אז מי שחקן העונה עד עכשיו? המאמן? התופעה? המשחק הבלתי נשכח? ומי הפלופ שייזכר לעד? המועמדים - והסקרים - לפניכם.
שחקן העונה הסדירה:
עומר אצילי (מכבי חיפה) - עונה שהיא לא קו ישר, אבל בהחלט מוצלחת - עם 15 שערים, 9 בישולים ודומיננטיות שאי אפשר להכחיש. שחקן העונה שעברה היה, ונשאר, הפייבוריט הגדול לזכות גם העונה. וזה עוד בלי שדיברנו על מה שהוא עשה ליובנטוס.
ערן זהבי (מכבי תל אביב) - שובו של הכוכב הגדול לצהובים גם הוא לא החל חלק, עם פציעה ויכולת מאכזבת בחלק הראשון, אבל העלייה המטאורית שלו מאז המונדיאל היא בלתי ניתנת לספק. בגיל 35, הוא חזר לקצב הכיבושים הרגיל שלו, ובמידה רבה מחזיק את הצהובים בתמונת המאבק.
ירדן שועה (בית"ר ירושלים) - עונת שיא בקריירה של מי שנחשב כבר לפספוס. מלך הבישולים של הליגה (עם לא פחות מ-12 - יותר ממלך האסיסטים בכל העונה שעברה), ובעיקר הברומטר ההתקפי של בית"ר בעונת הקימה לתחייה.
רותם חטואל (הפועל באר שבע) - ה-גולר בהא הידיעה. האיש שלא הפסיק לכבוש, ממצבים וחצאי מצבים, פרץ בעונה שעברה והעונה התקדם למעמד של כובש על בליגה שלנו. 11 שערים בליגה, וכוכבות שאי אפשר לפספס בטרנר.
גיא בדש (הפועל ירושלים) - עונה אדירה לשחקן הכנף של הירושלמים, שיחד איתה המריא לגבהים חדשים. תשעה שערים ועוד שני בישולים, בקבוצה שלא מרבה לכבוש; ההישג הגדול ביותר של המועדון מאז שנות השבעים הגיע, והרבה בזכותו.
מאמן העונה הסדירה:
ברק בכר (מכבי חיפה) - כל מילה מיותרת. למאמן הטוב בישראל יש חמש אליפויות על החגורה, והוא בדרכו הבטוחה לאליפות מספר שש (שתשווה אותו לגדולים ביותר - דרור קשטן יבדל"א ודוביד שוייצר ז"ל). בדרך להיות הראשון שזוכה באליפות אחרי עונת ליגת אלופות - הישג אדיר נוסף, שרק ממחיש את מיקומו בכדורגל שלנו.
אליניב ברדה (הפועל באר שבע) - ממשיך בהפיכה שלו לאחד המאמנים הבכירים בענף. אחרי שבעונה שעברה סיים במקום השני והביא גביע לבירת הנגב, גם העונה הוא צמוד צמוד למכבי חיפה, מנהל היטב את הסגל שלו (גם את מי שלא משחק) ולא פעם מביא את ב"ש לשיאי כדורגל שלא ראו שם כבר חמש שנים.
רן בן שמעון (מ.ס. אשדוד) - הרומן של בן שמעון עם אצטדיון הי"א הוא ארוך שנים, וידע עליות ומורדות, אבל בן שמעון תמיד נשאר על הגלגל. והעונה, בתקציב הרבה יותר נמוך משל לא מעט ממתחריו, הוא הצליח לעשות קסמים - להרים את מוחמד כנעאן לעונה גדולה, לגרום למיכאל אוחנה לחזור ולהלהיב, ולקחת את חבורת הצעירים של אשדוד לפלייאוף העליון. עוד הישג בקריירה נהדרת ולא שגרתית.
זיו אריה (הפועל ירושלים) - לא תמיד הכי קל לעיכול, אבל הלך בדרך שלו. גם אם בעונה שעברה הדברים לא ממש הסתדרו, המאמן קיבל גב מההנהלה והעונה הביא את הירושלמים להישג הכי גדול שלהם מאז הגביע. מועמד טוב לחמישייה.
רן קוז'וק (מכבי נתניה) - גביע הטוטו, חצי גמר גביע, פלייאוף עליון. מה אפשר לבקש יותר? קוז'וק הגיע לנתניה אחרי פתיחת העונה הלא טובה תחת בני לם, אבל הצליח לשקם, ואף לשפר את מה שהיה אצל היהלומים. בהחלט ראוי לכבוד.
זר העונה הסדירה:
צ'ארון שרי (מכבי חיפה) - ממשיך להיות הכי דומיננטי שיש בקישור הירוק. הלב הפועם של משחק ההתקפה בסמי עופר, עם 8 שערים, 6 בישולים וגם סרט הקפטן שעבר לזרוע שלו (לאחר עזיבת נטע לביא). כוח חשוב של חיפה, בדרך (אולי) לאליפות שלישית ברציפות.
הלדר לופס (הפועל באר שבע) - אחד הכוחות המרכזיים של האדומים מבירת הנגב העונה. האיש שמשחק הכי הרבה בהפועל ב"ש פרט לשוער, ובצדק - כי לבאר שבע מאוד קשה בלעדיו. לופס כבר עונה שנייה בארץ, וממשיך להיות אחד הזרים הטובים שיש לנו להציע.
אנריק סאבוריט (מכבי תל אביב) - בעונה מאכזבת, היה ונותר העוגן של הצהובים. בין אם הוא מגן, או בלם, הוא ממשיך להיות כוח בהגנה - ואפילו בהתקפה, עם 3 שערים, 6 בישולים וכמות המסירות המדויקות הגבוהה ביותר לשחקן הגנה בליגה. כבר חמש שנים שסאבוריט איתנו, ובמכבי ת"א לא ייתנו לו ללכת כל כך מהר.
פטריק טוומאסי (מכבי נתניה) - כוכב כדורגל אמיתי, ואחת הרכישות הכי נבונות שהיו כאן בשנים האחרונות. נכנס אל העונה קצת לאט, אבל ברגע שהוא נכנס - השערים החלו לבוא, וכל אחד בצבע. אחראי ראשי לעונה הכי הישגית של מכבי נתניה מאז שנות השמונים.
יאון ניקולאסקו (בית"ר ירושלים) - עונה מטאורית לחלוץ של בית"ר, שהתחבר אליה כמו כפפה ליד. 14 שערים העונה בליגה, כולל רביעייה בלתי נשכחת נגד מכבי נתניה, והתפוצצות בלתי נתפסת בחיבור עם הקהל והמועדון הסוער. הרוויח את מקומו ברשימה.
פריצת העונה:
אוסקר גלוך (מכבי תל אביב) - המועמד הטבעי, ללא ספק. ההתגלות שלו אמנם היתה בעונה שעברה, ובקיץ עם נבחרת הנוער, אבל העונה הוא עלה עוד מדרגה במדי מכבי ת"א עם 4 שערים, 7 בישולים וכדורגל מעולם אחר. מהר מאוד הגיע למקומו הטבעי באירופה, ולנו רק נותר להחזיק אצבעות שימשיך את מה שהתחיל בארץ.
לירן רוטמן (מכבי נתניה) - כבר כמה שנים שהוא מסתובב בליגה שלנו, אבל רק העונה משהו פרץ אצל השחקן שגדל במכבי פ"ת. נתניה היתה החממה שבה הוא הצליח לזרוח (כמו לא מעט שחקנים אחרים בעבר), והוא אחד המרכיבים המשמעותיים אצל היהלומים המתחדשים של רן קוז'וק.
הישאם לאיוס (הפועל תל אביב) - אמנם שיחק מעט מדי בגלל פציעה קשה שעבר במהלך העונה, אבל קשה שלא להתרשם מהבחור הזה, בעונה הראשונה שלו בליגת העל, שמצליח להיות השחקן הכי טוב שלבש אדום העונה. השער שלו בטדי, שחתם את הניצחון הכי גדול של הפועל העונה, בהחלט היה הדובדבן שבקצפת.
יוני סטויאנוב (סקציה נס ציונה) - אמנם משחק בקבוצה שמשתרכת בתחתית, אבל גם בתוך הקבוצה הלא טובה הזו, הצליח להתבלט. סטויאנוב שנרכש ע"י הפועל ב"ש והושאל לסקציה חווה לא מעט רגעים יפים, ושערים יפים, העונה - ומבטיח לא מעט בעתיד. אפשר להמר בזהירות שהוא יישאר בליגת העל, עם נס ציונה או בלעדיה.
אור ישראלוב (הפועל תל אביב) - מי שבקיץ היה שם יחסית אלמוני, והעונה בהחלט קנה את מקומו ב-11 של האדומים. יחד עם סתיו למקין, עוד שחקן שפרץ בנבחרת הנוער ומסמן את העתיד שיש להפועל, תחת הבעלות החדשה.
פלופ העונה:
יונתן כהן (מכבי תל אביב) - אחד השמות הכי גדולים שחזרו העונה לכדורגל הישראלי, הבטיח לחזור ליכולת הישנה שלו (זו שבגללה יצא לאיטליה). בפועל? כהן האמביציוזי נותר רחוק מההרכב, של איביץ' או של קראנקה, עלה רק מדי פעם ולא הותיר חותם אמיתי על העונה הזאת. כדורגל עדיין יש לו, וגם העתיד עוד לפניו, אבל זו לא היתה עונה טובה לאיש עם החולצה מספר 24.
פרנטזדי פיירו (מכבי חיפה) - כן, החלוץ הגדול מהאיטי בהחלט הביא לירוקים את שלב הבתים עם קמפיין מוקדמות בלתי נתפס. אבל מאז, וספציפית בליגה, קשה להגיד שהוא מממש את ההבטחה שניפק בתחילה. בסך הכל שישה שערים יש לו העונה, באחת הקבוצות הכי התקפיות שיש בליגה שלנו. עושה לא מעט עבודה מעבר לכיבוש שערים, אבל בסוף - בכסף הזה - גם המספרים צריכים לדבר. ואצל פיירו, הם בעיקר שותקים.
אדוארדו גררו (בית"ר ירושלים) - מי זוכר שרק לפני שנתיים, הוא נראה כמו הסנסציה הגדולה של הכדורגל הישראלי? אלא שמאז הוא הספיק לאבד מעמד במכבי תל אביב, להיות חלש בהפועל ירושלים וגם בבית"ר להיות רחוק מהסגל. עכשיו, הוא מנסה למצוא את עצמו מחדש באוקראינה. בישראל, אין ספק, זה פשוט לא הלך.
סטפן מרינוביץ' (הפועל תל אביב) - מי שהגיע לשער של האדומים במקומו של ארנסטאס שטקוס (בהחלטה שנראית תמוהה מאוד), לא עמד בלחץ. השוער הניו זילנדי הפך, לעתים בעל כורחו, להיות הסמל לעונה המאכזבת הזאת של הפועל; וכעת נשאר לראות האם הוא יצליח לשקם את מה שלא הלך בעונה הזאת.
רארש אילייה (מכבי תל אביב) - חשוב לציין שלא ממש ראינו אותו העונה, אבל זה בדיוק העניין; אילייה, שלכל הדעות מוסכם שהוא כישרון נדיר, הגיע למכבי ת"א במהלך תמוה במיוחד - בקבוצה שהיתה זקוקה לחיזוק אחרי האובדן המשמעותי של גלוך, אבל הגיע לא בכושר, ונכון לסוף העונה הסדירה עוד לא ממש שיחק. אם מדובר בהחתמה ארוכת טווח, למה לחצי שנה? ואם הוא הגיע בתור חיזוק מיידי, איך זה שאנחנו לא רואים אותו על המגרש?
אכזבת העונה:
מכבי תל אביב - כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה. הצהובים בנו השנה את אחת הקבוצות השאפתניות של המועדון בעידן גולדהאר - כשהחזירה לקווים את איביץ', השיבה מחו"ל את ערן זהבי, דור פרץ, יונתן כהן וניר ביטון, הביאה זרים ובעיקר כל כך רצתה להחזיר "עטרה ליושנה". בפועל? זה ייגמר, ככל הנראה, בעוד עונה בלי אליפות, ובתחושה שבדק בית יסודי חייב להיות בקריית שלום לקראת השנים הבאות.
הפועל חיפה - במה שהיתה אמורה להיות הכנה לשנת המאה, נבנתה אחת הקבוצות היקרות של המועדון, עם שורה של שחקנים מוכחים בליגה שלנו. אבל כל זה נגמר, בסופו של דבר, בהתרסקות די כואבת, בעוד עונה של פלייאוף תחתון ובעיקר רצון משווע לחזור לימים הגדולים.
הפועל תל אביב - מי שחגגה מאה שנה להיווסדה, חטפה עונה כואבת. חילופי מאמנים סיטוניים, הימורים שכשלו (הן בזרים והן בישראלים) וכמה תבוסות עצובות במיוחד (כולל המשחק ששבר את השיא - ה-6:0 מול הפועל ב"ש). תתנחם בניצוץ שעולה באופק, עם הבעלות האמריקאית.
בני סכנין - אחרי שבעונה שעברה היא סיימה בפלייאוף העליון, סכנין דווקא התיימרה להתחזק השנה, עם שמות כמו בירם כיאל וגיא מלמד. אבל איכשהו, היא הצליחה לפספס את זה, ותצטרך לחשוב איך היא חוזרת מחדש לאתגר את הצמרת של הכדורגל הישראלי.
סיפור העונה:
מכבי חיפה בליגת האלופות - שבע שנים עברו מאז הפעם האחרונה, וכבר חשבנו שזה לא יקרה; אבל החבורה של ברק בכר, ששודרגה מהעונה שעברה, הצליחה להגיע (בפעם השלישית בתולדות המועדון) אל פסגת הפסגות, הרוויחה לא מעט כסף וגם מוניטין ברחבי היבשת. הקמפיין עצמו אמנם נגמר ברגשות מעורבים, אבל אין ספק שזו היתה חוויה לכל מי שלקח בה חלק - גם מי שצפה מהצד.
הנפילה של מכבי תל אביב - זו היתה אמורה להיות העונה שבה הצהובים יחזרו להכתיב את הטון, אבל בפועל? זה נגמר בנפילה כואבת. מכבי ת"א איבדה נקודות, בעיקר בבית שלה, נפלה מול היריבות לצמרת, ונאלצה להתמודד עם שתי עזיבות מדהימות בחורף - גם של המאמן ולדימיר איביץ', וגם של אוסקר גלוך, בלי שהיא באמת התאוששה. האם מכבי ת"א תהיה גם הסיפור של הקיץ הבא?
בית"ר ירושלים קמה לתחייה - אחרי שבקיץ לא ידעה באיזה ליגה תשחק, ונסעה למחנה אימונים ללא שחקנים, העלייה הגדולה היתה של הקבוצה מטדי. זו שפתחה את העונה בצניחה חופשית ובתבוסות קשות, המשיכה לשיאי כדורגל מלהיבים תחת יוסי אבוקסיס, ואמנם לא תגיע לפלייאוף העליון, אבל חזרה לחצי גמר הגביע לראשונה אחרי חמש שנים. בית"ר עוד כאן, וזה הישג משמעותי.
השריפה במתחם חודורוב - כנראה האירוע הבודד הדרמטי ביותר שחווינו העונה, כאשר מתחם האימונים של הפועל תל אביב הוצת באישון לילה ונזק רב נגרם לארגון. האירוע המכוער, שהיה אמור לפגוע גם בהפועל תל אביב, התברר רק כזרז להתאוששות - ולניצחון גדול של האדומים באותו יום ממש, בטדי. אבל את הנזקים ארוכי הטווח, יהיה קשה לשפץ.
זהבי, חזן, בניון והחדר - הפרשה המטרחנת, ועם זאת המעניינת, של העונה. דרמה אנושית בין שני כוכבי כדורגל - בעבר ובהווה, חילופי דורות בנבחרת ישראל שקמים ברעש גדול, ובעיקר לא מעט סיפורי משנה בין הצדדים. סיפור גדול, שילווה אותנו עוד הרבה זמן.
תופעת העונה:
משחקי השעה 15:00 - המנהג אמנם לא התחיל בעונה הזו, אבל הגיע לשיא מסוים העונה. הכדורגל הישראלי ששנים התבצר במוצאי שבת, בשעות הזרקורים, נפתח גם לאור יום, וברוב המקרים גם התקבל ע"י הקהל באהבה. שיאי האוהדים שהגיעו למשחקים של בית"ר בשעה המוקדמת, בלומפילד שהתמלא לא פעם במשפחות עם ילדים - כל מה שרצינו להשיג בכדורגל שלנו, הושג בזכות ההחלטה הזו. שלא ייגמר לעולם.
עליית הנוער - אחרי הקמפיין המוצלח של נבחרת הנוער בקיץ, לא מעט עיניים הופנו לעבר השחקנים שמילאו אותנו גאווה, וחזרו למציאות של הכדורגל הישראלי. ואכן, ראינו אותם לא מעט; אוסקר גלוך, כמובן, בראש, אבל גם סתיו למקין ואור ישראלוב מצאו את מקומם, אל ים קנצפולסקי לאט לאט תופס מקום בהרכב ועידן טוקלומטי מלהיב במדי מכבי פ"ת בליגה הלאומית. אולי לא מספיק, אבל בהחלט משהו ששווה לשים עליו עין גם בהמשך.
האלימות המשטרתית - תופעה שהיינו מעדיפים לא להתייחס אליה, אבל עדיין ממשיכה לקרות. יותר מדי מקרים שבהם אוהדים נאלצים לחזור ממשחקי כדורגל באמבולנסים, ולא תמיד בגלל אוהדים אחרים. תופעה שמחייבת חשיבה מחדש מצד כל הגורמים, כדי שלא נכתוב אותה בסיכום העונה הבאה.
המאמנים המתחלפים - מתוך 14 קבוצות בליגת העל, תשעה החליפו העונה לפחות מאמן אחד. וגם אם נוציא מהכלל הזה את מכבי ת"א, שהשינוי נכפה עליה בגלל העזיבה המפתיעה של איביץ', יותר מדי קבוצות התייחסו להחלפת המאמנים בתור הפיתרון הקל (שניים מהם אפילו העמידו על הקווים שלושה מאמנים שונים). כשזו התרבות, קשה מאוד לפתח ולהתפתח.
משחק העונה:
הפועל באר שבע - מכבי חיפה 2:1 (מחזור 2). משחק גדולות אמיתי, שהגיע כבר במחזור השני של העונה. טרנר מלא, שער יתרון מוקדם של ב"ש, מהפך של הירוקים ושער בתוספת הזמן של פיירו שנתן לחיפה שלוש נקודות חשובות מול יריבה לצמרת. משחק ברמה אירופית.
בית"ר ירושלים - מכבי נתניה 3:6 (מחזור 14). ללא עוררין, המשחק המשוגע של העונה - לא פחות מתשעה שערים! מה שהתחיל עם רביעייה של בית"ר תוך חצי שעה, נמשך עם כמעט מהפך בלתי נתפס של נתניה שחזרה ל-3:4 וכמעט הצליחה להשוות, ונגמר עם ניקולסקו שהשלים רביעייה אדירה. היו כאן פנדלים וכרטיסים אדומים ושערים בלתי נתפסים, כל מה שאפשר לבקש ממשחק.
הפועל ב"ש - בית"ר ירושלים 2:3 (מחזור 15). שני פקטורים שהרכיבו העונה לא מעט משחקים גדולים - בית"ר, וטרנר. עימות גדול בין באר שבע לבית"ר, שהחל עם יתרון כפול של המארחת (כולל שער מרהיב של פאון), קאמבק בית"רי שבמסגרתו היא חזרה ל-2:2 (כולל שער א-לה די מריה של טראזי תומא) ובסופו של דבר אקורד סיום עם שער מרהיב של דור מיכה. עוד משחק שהותיר אותנו המומים, ומאוהבים בכדורגל.
בית"ר ירושלים - מכבי ת"א 2:2 (מחזור 18). בית"ר תככב כאן לא מעט - והפעם היא מגיעה בדו קרב המרהיב בין צהובים לצהובים. תצוגת על של שני מספרי שבע - ירדן שועה מצד אחד, ערן זהבי בצד השני, כששניהם לא מפסיקים לשלוף קסמים מהשרוול. זה נגמר בחלוקת נקודות צודקת, ובעוד רגע מעודד של הבית"רים בעונה הזו.
מכבי ת"א - מכבי חיפה 0:3 (מחזור 19). אמנם במעמד צד אחד, אבל ללא ספק - משחק שבליבו סיפור בלתי נשכח. הצהובים, עם אייטור קראנקה על הקווים, פירקו את האלופה ללא רחם, אוסקר גלוך במשחק עצום רגע לפני אירופה, פארפה גויאגון בתצוגת שיא וכמובן ערן זהבי שעם צמד בלתי נשכח קרע את הרשתות של בלומפילד. האם זה השפיע על מאבק האליפות? כנראה שלא ממש, אבל זה משחק שכל אוהד - משני הצדדים - לא יוכל לשכוח לעולם.
הצביעו בסקר>>>
