קשה להתווכח עם כך שמכבי נתניה הפכה כבר מזמן לאחד המועדונים המסודרים והמנוהלים בישראל. הבעלים אייל סגל, שגדל ביציע ולקח את המועדון מפירוק, משלם משכורות בזמן, בנה מחלקת נוער שנותנת פייט למועדונים הגדולים וידע לבחור את האנשים הנכונים שימכרו את השחקנים ברווח.
היכולת הספיקה ליכולת אחת בלבד בעידן סגל, זכייה בגביע הטוטו, אך הגעתו החזירה את האוהדים הרדומים של נתניה לאצטדיון ועזר למועדון להפוך לכזה ששחקנים בכירים רוצים להגיע אליו. נתניה הפכה למועדון בלי סימני שאלה, כזה שיודע להתנהל כלכלית עם מודל בו התקציב נמוך מ-30 מיליון ש"ח ובהשקעת בעלים ממוצעת של 4-5 מיליון ש"ח.
כיום שחקנים רוצים להגיע ליהלומים גם אם זה אומר שירוויחו פחות מקבוצות אחרות. שחקנים כמו דיא סבע, ערן לוי, עדן קארצב, אימר ניצן, עלי מוחמד, גבי קניקובסקי או מיכאל אוחנה ועוז בילו היו מעדיפים ללכת לקבוצות אחרות בעבר, וההצלחה של נתניה מתבטאת גם במישור הכלכלי ובמכירות של חלקם.
בשבע השנים בהן סגל בקבוצה, היהלומים הכניסו 11.3 מיליון יורו. יונס מלדה נמכר ב-2 מיליון לגנט, דיא סבע בסכום זהה להפועל ב"ש, עלי מוחמד ב-1.4 מיליון לבית"ר ירושלים וגבי קניקובסקי בעסקה משולבת למכבי ת"א תמורת חצי מיליון יורו.
מלבדם יש את זלאטן שחוביץ' (שנמכר לפרטיזן בלגרד ב-350 אלף יורו), את פרננד גורי (שנמכר ב-275 אלף) והאחרון כרגע, עדן קארצב, שנמכר לאיסטנבול באשקשהיר תמורת 2.3 מיליון יורו אחרי הפחתת האחוזים שיגיעו למכבי ת"א. הסכום יכול לגדול אם איגור זלטאנוביץ' ימכר.
סגל המשיך להשקיע, גם במחלקת הנוער בה נרכשו שחקנים ביותר ממיליון וחצי ש"ח. דיא סבע למשל עלה למועדון 1.4 מיליון ש"ח ונמכר ברווח, גבי קניקובסקי עלה מיליון ש"ח, יובל שדה ורון אשכנזי הגיעו ביחד תמורת סכום זהה. עלי מוחמד ודידייה קוגבניה עלו חצי מיליון דולר כ"א, רז שלמה מיליון ש"ח, פלאמן גלאבוב 150 אלף יורו, רומן גולובארט 175 ואיתן אזולאי 2.2 מיליון ש"ח.
בתקופה זו, במקביל, עלה משמעותית מרכיב שכר השחקנים בתקציב ובפרט בכל מה שנוגע לשחקנים הזרים.