הפועל ירושלים עשתה השנה עונה מדהימה, הפתיעה את כולם, מכרה שחקנים בסכומים יפים תוך כדי העונה וקיבלה בשורה נהדרת אחרי: הבטחת הפלייאוף העליון.
להבטחת הפלייאוף העליון יש משמעות אדירה להפועל ירושלים, שכן הפירוש הוא מכירת המון כרטיסים. למי? לאוהדי הקבוצות הגדולות. אם בית״ר י-ם תעשה את זה במקביל, היא תקבל דרבי ירושלמי שם היא תמכור גם כרטיסים יקרים וצפויה לפגוש הכנסה של 1.5 מליון שקל, אבל גם מול מכבי חיפה, מכבי ת״א ובאר שבע היא תהנה מהכנסות מרשימות. הפלייאוף העליון משורטט כדי להבטיח ל-6 קבוצות - 5 משחקי בית גדולים, שבהם לפחות 3 יהיו בלוקבאסטר.
האם זה רע? לא, האם אפשר יותר טוב? כן.
את הליגה צריך להרחיב פיננסית, לאפשר לה להכניס עוד ועוד כסף כדי לצמוח ולשפר את האטרקטיביות שלה. לכן, מה שנכון בעיני זה להפוך את הפלייאוף העליון לטופ 8 עם מפגש כפול - מה שיוסיף לכל קבוצה 4 משחקים בעונה (בליגות לא מעטות משחקים 38-40 משחקים) ואת הפלייאוף התחתון יש להוריד ל-6 קבוצות, אבל לדרוש מפגש כפול. גם פה מדובר על תוספת משחקים מ-33 בעונה ל-36 והבטחה של תחרות ועניין בתחתית עד הרגע האחרון.
פלייאוף של טופ 8 יכול להוביל לשורה של משחקי ענק, הוא יכול לאפשר שינוי מהותי ביחס בין פתיחת העונה לסיומה, במיוחד לקבוצות שמשחקות באירופה. שיווק נכון ובנייה של לוח משחקים מעניין יכול להוביל לחגיגת ענק באפריל-מאי שבהם בישראל יש שמש וחגים, אולי זה הזמן גם למחזור יום עצמאות שיכול להיות חוויה אמיתית. אולי זה יכול להפוך את פסח לחגיגה משפחתית יוצאת דופן, דרבי ירושלמי בחופשת פסח יכול להביא 30,000 איש? יכול בעיני.
זה שינוי שיהפוך את הליגה למשהו אדיר - טופ 8 יבטיח כי הקבוצות שמתחת למדרגת הטופ 3 יעשו הכל כדי להיות שם ונקבל כנראה את המשחקים הכי גדולים בישראל, עתירי הרייטינג, במנות כפולות ובתכנון נכון.
זה שינוי שניתן לבצע מיידית ויכול להיות מנוף אדיר לכדורגל הישראלי. למה מחכים?
