אריק בנאדו היה אחד הבלמים הגדולים ביותר אי פעם בישראל, ומתחרה חזק על תואר גדול הבלמים הירוקים. הייתה לו יכולת כמעט מלאכית לשתק יריבים בשתיים ושלוש רמות מעליו. הוא הצליח לשתק את ראול, הפליא בליגת האלופות, היה עוגן מול פריז סן ז'רמן, בלם אינטליגנטי ואלגנטי עד מאוד. עם זאת, לאריק הייתה חולשה אחת ברורה וידועה: החלוץ הפולני של מכבי תל אביב וביתר, אנדז'יי קוביקה.
בכל פעם שהשניים האלו נפגשו, בנאדו היה נראה מבוהל, סבל קשות וקוביקה חגג עליו כאילו הוא משחק מול ילד שהרגע עלה לבוגרים. זה קרה בכמה וכמה מקרים, ובכמה וכמה קבוצות, יותר מדי פעמים מכדי שזו תהיה יד מקרה או יום חלש. היה משהו במאץ' אפ הזה - מנטלי, פיזי, מקצועי - לא משנה, שפשוט הוציא את בנאדו מהאיזון המפורסם שלו.
לאור המשחק אמש (ראשון), ולאור ההיסטוריה, נראה לי שברק בכר מצא את הקוביקה שלו. הפועל ירושלים של זיו אריה מצליחה שוב ושוב להוציא את בכר ומכבי חיפה מהאיזון שלה, מוציאה לה את הנשמה ומורטת את עצביה. בפעמיים הקודמות, זיו אריה לקח נקודה ושלוש בהתאמה. למרבה המזל, הפעם הוא יצא רק עם השק הבוגדני והמקולל, זה שאף אחד לא רוצה לקחת הביתה, שק המחמאות.
ובכל זאת, אם יורשה לי ליטול קצת מהשק הזה, הפועל ירושלים היא לא קוריוז, היא לא טרנד והיא לא סינדרלה מקרית. זו קבוצת כדורגל, וקבוצת כדורגל טובה. כמו שכתבתי בסיומו של הטור הקודם, זו קבוצה שיודעת לשחק מול מכבי חיפה, מודעת לכל חולשה ולוחצת על כל נקודה רגישה, עם מהירות, כוח וכושר גופני מצויינים. בהחלט הגיע לה לצאת אתמול עם נקודה מסמי עופר, אבל "מגיע" זה הגומי שאיתו קושרים את שק המחמאות. שווה את אותן אפס הנקודות.
ומה עם הקבוצה שלי? ובכן, דווקא דקות הפתיחה סימנו שמכבי חיפה הולכת להתפוצץ בענק. דאנק מרהיב של עבדולאי סק אחרי עוד תרגיל קרן והרמה מושלמת של, כמובן, עומר אצילי, מעלה אותנו על הלוח בדקה הראשונה, ובדקות שלאחר מכן, מכבי חיפה מציגה קצת מחמת הזעם המפורסמת שלה, זו שכבר כמעט ושכחנו איך היא נראית.
ואז, התחיל המופע של שלומי בן אברהם.
לא אלאה אתכם במחשבותיי ודעותיי בנוגע לעובדה שמאפשרים למי שבספר המחזור שלו נכתב על הקשר שלו למכבי ת"א לשפוט אותנו, זה די ברור מה אני חושב על העניין והרשת כולה מלאה בדיונים בעניין זה גם כך. אני לא אומר, מפורשות, שההחלטה שלו לתת פנדל להפועל ירושלים מאשכרה כלום מגיעה מאותה אהדה מדוברת, אבל בוא נגיד שההחלטה הזו, בשילוב עוד מספר החלטות במהלך הערב, בהחלט מזינה היטב את הקונספירטורים.
מעבר להחלטות הגדולות, זה היה משחק שבו בן אברהם, כפי שאומרים אצלנו בברנז'ה, "דפק אותנו בקטנות" . זאת אומרת, שכל השריקות המינוריות, עבירה (אני מנכה את פיירו, שלא ישרקו לטובתו עבירה בליגה הזו גם אם מישהו ישתמש נגדו בנשק חם), כדור חוץ, קרנות. אחת ועוד אחת, בסופו של דבר החלטות מסוג זה משנות מומנטום ומגמה של משחק. אין לדעת גם איך היה מתפתח המשחק אם לא היה נשרק פנדל. לתחושתי, אחר לגמרי. תצוגה ברמה נמוכה מאוד. לא שזו הסיבה שבגללה נראינו רע במשחק הזה, אבל בטח שזה לא תרם.
ואף על פי כן, ולמרות הכל, כמה דקות לאחר מכן, עוד מהלך אווירי, והפעם, מי אם לא, עומר אצילי טו דה רסקיו. הקשתה עדינה ויפה של נגיחת אסיסט מעולה מסאן מנחם, והיתרון ירוק שוב!
ומכאן, ולאור היכרותי המעמיקה עם קבוצתי האהובה וחיבתה להוצאת נשמתי, התפצלו להם נתיבי המשחק האפשריים לשניים מרכזיים:
א. שטיפה של הדשא, דריסה והצגת כדורגל בטעם של פעם (זאת אומרת, לפני חודשיים)
ב. הליכה אובדנית אחורה, מריטת עצבים רבתי ומבוא למפח נפש בדקה מתקדמת של המשחק.
מה רבה הייתה הפתעתי, שוו בנפשכם, שמכבי חיפה התיישבה לה בנוחות בנתיב השני. איך שראיתי את הביצוע המידלדל של הכדור החופשי של שרי עם תחילת המחצית השנייה, ידעתי שאנחנו הולכים להתקף לב מתמשך עד השנייה האחרונה. עם כל הכבוד להפועל ירושלים ולמשחק הטוב שלה, מכבי חיפה היא זו שצריכה להכתיב את הקצב ולשחק הרבה יותר טוב מול כל יריבה בליגה הזו, בטח ובטח בסמי עופר, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה.
בפועל, נראינו ברוב שלבי המשחק מפונצ'רים, מדוכאים אפילו. אבו פאני ושרי לא כשירים במאה אחוז, וזה בהחלט ניכר על שניהם, דין דוד לא מקבל כדורים במקומות המסוכנים, מדלגים באופן קליל על הקישור שלנו והלחץ נשבר כאילו כלום, נטע לביא כבר משחק עם שיחון עברי-יפני בגרביים, פיירו לא פוגע ודניאל עוד לא אפוי מאה אחוז. אה, כן. וסאן. אוי, סאן.
תשמעו, אני מת על סאן מנחם. לוחם ירוק, גבר עולם, דוגמא ומופת של התנהלות והוקרת תודה למועדון. אתמול הוא גם סיפק בישול מופלא. אבל הוא כבר זמן מה לא משחק ברמה של שחקן במכבי חיפה. מול רוב הליגה שלנו זה אולי יכול להספיק, עם חריקות. הפועל ירושלים היא לא רוב הליגה, ואתמול זה לא נראה טוב בכלל. אני לא רוצה לדמיין איך זה ייראה מול הקבוצה הבאה שאנחנו אמורים לפגוש... עזבו את הפנדל שלא היה, עצם הגלישה שם היא מעשה חפוז וטיפשי, ויש יותר מדי מאלו כשסאן מאייש את עמדת מגן שמאל.
למעשה, כל המרקחה של אתמול עם שלושת הבלמים נוצרה על מנת לחפות על החולשה של סאן כמגן ברביעייה אחורית. אני יודע, לא נעים לומר את זה, אבל צריך לומר את זה באופן מפורש. בסופו של דבר, למרות האהבה האדירה של הקהל לסאן, טובת המועדון גדולה יותר.
ומי היה טוב אתמול? עבדולאי סק, הסקורר, עומר אצילי, המגה סקורר ומעל כולם - משפתי. השם ירחם ויעזור, איזה כדורים שהוא לקח אתמול. חתום על שלושת הנקודות בידיים וברגליים, איזה מזל שמישהו במכבי חיפה נזכר להדליק את המוח אי שם בקיץ לפני שנה וחצי, והביא אותו לכאן. ההצלה אתמול בדקה 89, מה אגיד לכם. עוד סימן ואות לכך שאני לא אזכה כנראה לאריכות ימים, והכל בגלל הכדורגל. בכל מקרה, לג'וש לא יהיה פשוט לחזור לשער, לכשיחלים.
אז כן, נראים רע, מקרטעים, תקועים כמו פקק הבירה שאבישי קליין פותח עם השיניים כל משחק עבורי, מתקשים ונסמכים יותר מדי על המזל ועל המשפתי. ובשורה התחתונה? אחד עשר נצחונות רצופים, שש נקודות יתרון בפסגה (סורי בית"ר, לא בונה עליכם), רצף מדהים ומטורף לגמרי, בטח בהתחשב בנסיבות ובמה שעברנו טרום הפגרה. אי אפשר שלא להעריך ולהעריץ את הקבוצה הזו, את תעצומות הנפש שלה ואת המסע המופלא שהיא עוברת איתנו השנה. זה כמעט בלתי נתפס, לייצר כזה רצף בכאלו נסיבות.
למרות שליגת האלופות רחוקה, העומס המנטלי נראה עצום, ומכבי חיפה חייבת, חייבת, חייבת! להתחזק בשני שחקנים לפחות, אחד במקום נטע והשני כמחליף לשרי הסחוט. חלון ההעברות פתוח, זה הזמן לחתוך עניינים ולהנחית את עדן קארצב, מה לעשות, ועוד שחקן התקפי. למרות הפער, הדרך מאוד ארוכה, וכל איבוד נקודות ייצור היסטריה ומבוא לסקנדל רבתי. בעונה כזו היסטורית ונהדרת, אין לנו פריבילגיה לאבד נקודות לשווא.
זהו, הפנים לבלומפילד. משחק החוץ הקשה ביותר בליגה, מול יריבה שמתכוננת למשחק נגדנו כבר קרוב לחודש. מכבי חיפה מגיעה כאנדרדוג מובהק להתמודדות הזו, וזה לא מס שפתיים, זו לגמרי המציאות. בטח בהתחשב בחוסרים האקוטיים באגפים, בנטע שלבו בסוף מזרח וראשו בצלחת סושי, ובכושר המעפן שלנו. למרות הרצף, כרגע, כמאמר השיר, זה נראה לא טוב. מצד שני, כפי שלמדנו ממכבי חיפה של העונה, דווקא הרגעים הקשים והלוחצים ביותר הם אלו שמייצרים את היהלומים הבוהקים והיפים ביותר עבורנו.
אז אולי, רק אולי, אחרי כל השיאים הנהדרים, הגיע הזמן לנתץ עוד מנחוס שחור אחד במיוחד, ולמרות כל הדרעק, מי יודע, בעונה מופלאה כזו, לשחזר גם את המסורת מפעם עם ניצחון חוץ בבלומפילד. לקוות לא עולה כסף...
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ.ב. הייתי בטוח שהפארסות בסיום העונה שעברה יביאו לפירוקו המהיר של בית הדין המיותר של ההתאחדות. טעיתי, ואנחנו ממשיכים לאכול את המרורים עם החלטות מטופשות. איסור ציוד עידוד שכל כולו נקמנות מיותרת, עוד סגירת יציע, הכל בגלל תצוגת פירוטכניקה נהדרת, יפהפייה, שלא פגעה באף אחד וגם לא במהלך המשחק התקין. מספיק כבר עם השטויות האלו! פירוטכניקה היא לא פשע! שבו ותסדירו את הנושא אחת ולתמיד, די להעניש את האוהדים והכדורגל.
