נגמרו הדליים, אזל החלב. הפרה הריחה סימני בצורת ויצאה לנבצרות. עטיניה הצטמקו, היא לא נותנת תפוקה. חלבו ממנה את טיפת החלב האחרונה. כמעט כמו ההתקפה של באר שבע שנעלמה לנו מאז השישייה להפועל תל אביב.
בלי גולרים אמיתיים, מחוררי רשתות מלידה, ועם שמיכת פיקה קצרצרה על הספסל בלילה קפוא, אפשר לחטוף הצטננות קשה. ואפשר לחלום על צלחת האליפות. בפעם השנייה ברציפות' מכבי חיפה נתנה צ׳אנס להתקרב אליה, למשש אותה, ובאר שבע לא הצליחה לקחת.
כגודל הציפיות, כך גם גודל האכזבה. האדומים נורא רוצים. כולם מתאמצים, מחויבים, מתים להצליח. ותמיד, ברגע הכי חשוב, העסק מתפקשש. קבוצה שמתיימרת לזכות באליפות, חייבת לייצר גולים. כמה פשוט, כמה מסובך.
מכל החוד המפואר שפתח את העונה, נשאר רק יוג׳ין אנסה, שמנסה ומנסה. אם הוחלט שרותם חטואל יעלה מהספסל עד קץ הדורות, אז רצוי לשלוף שפן חדש. מחפשים מישהו שיפר את בדידותו של החלוץ הגנאי? שגיב יחזקאל עשוי להתאים בול.
האמת היא שבאר שבע פחות מאובזרת משתי יריבותיה למירוץ. עם חומר השחקנים הקיים, אליניב ברדה עושה את המקסימום. תנו לו את הספסל של קראנקה ותראו למה הוא מסוגל. למי ששכח, הספרדי ירש קבוצה של מיליונרים.
תקציב אינסופי במושגים של אגן הים התיכון, בוס שלא יושב על הווריד ועורף לוגיסטי משובח. אין צורך ברפורמות כשאתה יכול להעיף מבט לאחור ולראות את דור פרץ, גבי קניקובסקי, אבי ריקן, דן ביטון, ואילייה הרומני. כולם חמים אש. כל כלי - כלי. והם רק המחליפים.
וכמה מפתיע שיש עוד אנשים עם צעיפים צהובים שמעקמים פרצוף. מלאי טענות לבעל הבית הגיעו כמה מהם לא מזמן למתקן האימונים ופתחו את הממטרות. ״אין קליטה בקנדה״, נכתב על אחד משלטי המחאה. נו באמת. אתם קולטים, הבנאדם שופך טונות של כסף ועוד יורדים עליו.
צרות של עשירים.
