(קרדיט כתבה: ניר אמינוב)
על כדורגלנים ישראליים שהשתלבו במחלקות נוער באירופה שמענו לא מעט בעבר. מגיא אסולין בברצלונה ובן שהר בצ'לסי בעבר, ועד תאי עבד, כוכב נבחרת הנוער ושחקן פ.ס.וו איינדהובן בהווה. ולמרות סיפורים רבים על שחקנים צעירים שרצו להגשים את החלום דרך האקדמיות שמעבר לים, ספק אם שמענו על סיפור כמו של דניאל ששון, הקשר ההתקפי של פואלנברדה הספרדית.
ששון, שמשחק היום בקבוצת ה-U18 של המועדון מאזור מדריד, נמצא העונה במקום הרבה יותר נוח. "חבל שלא הייתה מצלמה שתיעדה את מה שהוא עבר כאן, כי זה באמת חומר לסדרת טלוויזיה", אמרה שני, אמו של הכדורגלן הצעיר, שכיום מתגוררת עם בנה במדריד. ועל אף הנימה ההומוריסטית, מבינים שלא מדובר באמירה מופרכת כששומעים על המסע של ששון בכדורגל הספרדי.
הקשר ההתקפי (שנתון 2005) נולד אל תוך משפחת כדורגל; שאול, ישראל ושלמה ששון, דודיו של דניאל, היו מכוכביה הבולטים של הפועל יהוד המיתולוגית של שנות ה-80. דניאל החל את דרכו בגיל 9 בביה''ס לכדורגל אותו ניהל אביו, שרון, וכעבור מספר שנים עבר לקבוצת הנוער של הפועל עירוני קריית אונו, שם נפתח הצוהר עבורו לאירופה. ששון, שהתבלט בזכות הדריבל וטכניקת המסירה המצוינת שלו, נבחן במבדקים מול סקאוט ספרדי שהגיע לאתר כישרונות בישראל. למרות שהגיע ממועדון יחסית קטן, ששון הותיר רושם חיובי, וקיבל הזמנה לתקופת מבחנים בת חודש במחלקת הנוער של ויאדוליד.
"בגיל 13 כבר עליתי על מטוס לבד. נחתתי במדריד, ומשם לקחתי אוטובוס של שלוש שעות לאקדמיה, לבד", נזכר ששון, "אני זוכר שהגעתי לחדר שינה מאוחר בלילה, ואני נכנס לחדר כשהכול חשוך כבר. שיכנו איתי עם שני ילדים ברזילאים בני 18, ואני כולי ילד קטן, חטפתי שוק". ששון המשיך לתאר את התקופה, "לא ידעתי ספרדית, וגם שיחקתי עם ילדים גדולים ממני, אז לא ממש הצלחתי לבוא לידי ביטוי. זה הגיע למצב שהסקאוט כבר דיבר עם אבא שלי ואמר שהוא מופתע לרעה, שזה לא הילד שהוא ראה בישראל, אבל אחרי השיחה הזאת השתנתי, עשיתי סוויץ' בראש והבנתי שאני חייב לעשות הכול כדי להוכיח את עצמי. חזרתי לארץ, ואחרי כמה שבועות הסקאוט יצר איתנו קשר ואמר שויאדוליד רוצים אותי. אמרתי להורים שלי שאני רוצה ללכת על זה".
"השגרה שלי הייתה סיוט"
למרות המעבר המרגש, החיים בספרד בתור נער ישראלי צעיר היו רחוקים מלהרגיש נוצצים. דניאל אמנם קיבל שיעורי ספרדית, אך זה לא הספיק בשביל להצליח להשתלב כתלמיד בית ספר. "אני למדתי בבית ספר ציבורי רגיל בספרד. תחשוב על ילד מספרד שלא יודע מילה בעברית ומגיע ללמוד בישראל, ככה זה היה. הייתי בא לכיתה, ופשוט לא מבין כלום. זאת הייתה השגרה שלי, אף אחד מהילדים לא מדבר איתי, ואני מסיים ימים שלמים כשכל מה שעשיתי זה פשוט לשבת ולא להבין את החומר. זה היה סיוט".
אמו של דניאל, שני ששון, הרחיבה: "צריך להבין שיש הבדל משמעותי בתפיסה הישראלית לעומת האירופאית. הגישה בספרד זה שמי שמגיע לכאן, צריך להתאים את עצמו לפה, לא באים לקראתך. אז כן, דניאל קיבל שיעורי תגבור בספרדית, אבל זה לא באמת הספיק לו".
"בגיל 15 גרתי בדירה לבד, באזור עם נרקמונים"
על המגרש, הנער שבזמנו היה בן 14 הצליח אט אט לבוא לידי ביטוי, אך בתחילת 2020, וירוס מסתורי שהחל להתפשט בסין עצר את הכול. "אני נמצא בספרד כשאין לי אמא או אבא, והחלו לצאת שמועות על הקורונה", שיתף ששון, "ממש לפני שהחלו הסגרים השחקנים הזרים התחילו לטוס חזרה למדינות שלהם, ואמא שלי אמרה לי לחזור לארץ במיידי. עליתי על אחת הטיסות האחרונות שיצאו מספרד לישראל, וכשהתחיל הסגר כל הסיפור שלי בספרד גם היה על הולד".
לאחר תקופת הסגר הראשונה, וכאשר הטיסות הבינלאומיות חזרו לפעילות, דניאל קיבל את ההצעה לשוב לספרד. סוכן שעבד עם חטאפה והכיר את הישראלי, הציע לששון להצטרף למחלקת הנוער של חטאפה, והקשר נענה בחיוב. אך אם התקופה בויאדוליד הייתה כרוכה בלא מעט קשיים, זה עדיין לא השתווה למה שהיה לו בפרק השני בטור האירופי שלו.
"שיחקתי שנתיים בחטאפה, וזאת הייתה תקופה ממש לא פשוטה, במילים יפות". ששון המשיך לתאר את התקופה שלו בחטאפה, שנשמעת תלושה כשמבינים שהיה מדובר סך הכול בנער בן 15: "מלגור בפנימייה, עברתי לגור בדירה, לבד, עם עוד שחקן זר ממחלקת הנוער. שיכנו אותנו במקום ממש מגעיל בפרבר של מדריד שנקרא מוסטולס. אזור לא נעים בכלל, היו לנו מתחת לדירה נרקמונים, והייתי מגיע הביתה מאוחר מאוד אחרי ימים של ארוכים ביה''ס וכדורגל. כל יום אני קם ב-07:00 ומסיים בלילה. ככה הייתה השגרה שלי, כשאני צריך לבשל לבד, לכבס לבד".
ששון המשיך וסיפר: "גם בקבוצה עצמה הייתי הזר היחיד, והיחסים שלי עם המאמן היו ממש לא טובים. אני יחסית קטן פיזית, והמאמן החליט לשחק איתי כבלם למרות שהתעקשתי שזה לא מתאים לי, ככה שדי דרסו אותי על המגרש. אני כבר קלטתי שמתחילים להריץ עליי דאחקות בקבוצה". דניאל, שלא רצה להדאיג את הוריו היה מספר שהכול "בסדר גמור", גם כשזה היה רחוק מכך, "זאת הייתה תקופה פשוט שחורה. באיזשהו שלב, כבר התחלתי לחשוב על חזרה לישראל, אבל בתוך כל המצב שהייתי בו דאגתי לומר לעצמי "בואנה, אני חתיכת בן אדם מטורף", כדי לעבור את כל מה שאני עובר. השתדלתי לחשוב שבסוף יהיה טוב, ואם כמה שבזמנו זה הרגיש כאילו הזמן לא זז, היום אני מרגיש שהשנתיים האלה חלפו מהר".
ובסוף דברים השתנו לטובה. ששון החליט לעזוב את חטאפה, והצטרף לקבוצת הנוער של פואלנברדה. השינוי הנוסף, והחשוב לא פחות, היה שאמו של דניאל הצטרפה אליו בספרד, והכדורגלן מתגורר איתה כיום במרכז העיר. "אני מודה על כל רגע שאמא כאן איתי. היא לא כאן רק כדי לבשל ולכבס לי, היא מלווה אותי בהכול, מגיעה למשחקים, מגיעה לאימונים. ברור שגם בשביל המשפחה שלנו זאת הייתה החלטה קשה, אבא שלי ושני האחים הקטנים שלי נשארו בארץ, אז ממש התפצלנו, אבל הייתי צריך את זה".
אחרי מספר שנים לא פשוטות בספרד, הליגיונר הצעיר מעיד שחזרה לו שמחת החיים. ששון חזר לתפקד כמרכז השדה, כשעד כה העונה הוא עומד על 4 כיבושים, ואומר ש: "זה לא מספיק, אני חייב להתחיל להגדיל את הסטטיסטיקות". אחרי שנים מעבר לים ששון כבר החל להתאקלם לספרד, מספר כי הוא מדבר את השפה המקומית באופן שוטף, וכשהוא מדבר על מודלים לחיקוי הוא מציין את מסי, אינייסטה ופדרו.
כיום, כשהקורונה (יחסית) מאחור, ומעמדו בקבוצה יציב, ששון כבר נשמע הרבה יותר מפוקס. "מבחינת יעדים לטווח להמשך אז אני כן חולם להצטרף לקבוצת הנוער של אחת הקבוצות הגדולות בספרד, זה לא משהו שאני מפחד ממנו, שיחקתי כבר נגד המועדונים הגדולים". ולגבי חזרה לארץ ענה: "אני לא פוסל כלום. כשמכבי חיפה היו בליגת האלופות אז סיפרתי לחברים שלי לקבוצה על הקבוצה, והתלהבתי מהם ממש. אני לא יכול להבטיח איפה אני אשחק בהמשך, כי חשוב לי להשאיר את האופציות שלי פתוחות".
אז העתיד אמנם עדיין לא ברור לדניאל, אך אין ספק שהוא יכול לקחת המון מהעבר. סיפור המקרה של הנער מיהוד מהווה דוגמא לפער בין איך שאנחנו יכולים לתפוס את החיים של ילדים באקדמיות נוער באירופה, לבין מה שקורה בפועל. ואם וכאשר נראה את הדור הבא למשפחת ששון עושה זאת גם על מגרשים ברמה המקצוענית, אין ספק שהרבה מהקרדיט לכך יינתן למסע הבלתי רגיל שעבר.
