מכבי חיפה סיימה את הסיבוב הראשון של רוקדים עם כוכבים. מהבמות הגדולות באירופה דרך הבמה הקטנה, אבל החשובה ביותר בליגת העל. שילוב בין פריז, ליסבון וטורינו, אבל האלופה לא שכחה לבקר גם בק"ש, ב"ש וסכנין. ברק בכר והשחקנים שלו נהנו מכל ריקוד והם פיזזו להם להנאתם עד טיפת האוויר האחרונה.
במונחי ריקוד, מכבי חיפה שילבה בסיבוב ליגה אחד, פסדובלה, ולס, סמבה ומרנגה. סלואו לא היה שם. הקצב היה רצחני, 26 משחקים מתחילת יולי אבל כל המטרות הושגו- שלב בתים בליגת האלופות ומקום ראשון בליגה בפער סביר ממכבי ת"א והפועל ב"ש. עומר אצילי הצטיין בתקופה הזו. 9 שערים ו-7 שערים סיבוב ליגה אחד, צמד בליגת האלופות מול יובנטוס, מרגיש כאילו הוא לא זכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה ועוד שתיים קודם לכן במכבי ת"א.
ברמה האנושית, אצילי הוא תופעה בלתי מוסברת. שחקן כדורגל ללא תחושת שובע או מיצוי הוא דבר שרואים רק באירופה. ערן זהבי הוא דוגמה מקומית, אבל אצילי מצליח להדביק איתו גם את השחקנים שסביבו. הרגיש כאילו שיתוף הפעולה שלו עם צ'ארון שרי קרוב הרבה יותר מהעובדה שאחד מהם נולד בסורינאם והשני בחולון. גם דולב חזיזה, דין דוד ופרנזי פיירו פרחו לצידו.
מכבי חיפה חיברה בתקופה של ארבעה חודשים שרשרת אירועים ארוכה יותר מ-19 אלף הקילומטרים שטסה ברחבי אירופה. גל אלברמן ניהל את זה בצורה יוצאת דופן. צירוף 5 זרים, שכל אחד מהם בינגו, עזיבה של בוגדן פלאניץ' דווקא אחרי העלייה לשלב הבתים בצ'מפיונס ויציאות בשוק הישראלי, כמו צירוף של סוף פודגוראנו (פציעה מצערת וחסרת מזל).
ברק בכר חיבר את השרשרת על המגרש וכשהיא נעה, זה נראה כמו גלגל שיניים שאף מקל בגלגלים לא יכול לעצור. עכשיו צריך לחשוב על ליהוק של עוד כמה רקדנים ללהקה במקום שחקנים כמו עפרי ארד, מאור לוי, ינון אליהו ובן שהר, שצפויים לעזוב.
איתמר שבירו, חמודי כנעאן, דיא סבע או אפילו אושר דוידה, יכולים להוסיף גיוון בתנועות, כאלה שהצופים ממול לא מכירים. להקה טובה היא כזאת שיודעת להמציא את עצמה כל הזמן מחדש.
אלברמן ובכר הוכיחו שזה אפשרי גם תוך כדי תנועה, אז פלייה לימין, פונדו לשמאל, יענקל'ה שחר בתנועה חדה כדי לסגור את כל הקצוות ומכבי חיפה תוכל להמשיך לגרום לקהל שלה לשיר מדי שבוע את מה שהפך ללהיט ביציע: "איך היא רוקדת, זה הלילה שלה, כוכבים מאירים לה, איך היא רוקדת".
