בשנים האחרונות, היריבות בין הפועל באר שבע למכבי חיפה הפכה לאחת הסוערות בכדורגל שלנו. שני מועדונים עם קהלים חזקים, שחקנים איכותיים, תקציבים גדולים - ובעיקר מתח עצום באוויר. אבל לצד כל הקווים שמפרידים בין שתי הקבוצות, יש גם קו אחד משיק - קוראים לו ברק בכר. המאמן, בסך הכל בן 43 (גיל צעיר ביחס למאמנים בכדורגל שלנו - שהגדולים שבהם הגיעו גם לגילאי השישים והשבעים כשהם עמדו על הקווים), כבר הצליח להעמיד מאחוריו שתי קבוצות גדולות.
הראשונה היתה הפועל באר שבע - זו שהגיע אליה בקיץ 2015, אחרי אותו 6:2 מהדהד בגמר הגביע מול מכבי תל אביב, עשה את הטאצ'ים הנכונים - והפך אותה לקבוצה דורסנית, חזקה, ששלטה בליגה בשלוש השנים הבאות. והשנייה היתה, כמובן, מכבי חיפה - הקבוצה שאותה אהד בגיל צעיר, והיום היא אלופה שנתיים ברציפות (עם היד נטויה), וחברה של כבוד בליגת האלופות.
אבל איזו קבוצה היתה טובה יותר? כמובן שקשה לשפוט טווח של שנתיים או שלוש שנים במונחים של קבוצה אחת - היו הרבה שינויים בדרך, שחקנים שבאו והלכו. ובכל זאת, ניסינו לגבש את ההרכב של שתי הקבוצות במיטבו - ההרכב שמייצג את התקופה שבה הקבוצה רצה בשיאה בליגת העל. סידרנו אותן במערך זהה, העמדנו אותן אחת מול השנייה - והשאלה מי טובה יותר, תהיה לשיקולכם (הסקר בתחתית הכתבה).
שוער
הפועל ב"ש: גיא חיימוב - הגיע לבאר שבע אחרי שנים של נדודים והצלחה יחסית בקריית שמונה. גדל למעמד של שוער בכיר, שלאחר מכן שיחק בשנתיים האחרונות בקריירה שלו במכבי חיפה. אחד מעמודי התווך של ההגנה החזקה בטרנר, שעמדה בבסיס המבצר שבנה בכר במועדון.
דודו גורש - הגיע לב"ש אחרי 14 שנים בעכו הצנועה והיה שותף לשלוש האליפויות של המועדון. תמיד אפשר היה לסמוך עליו שיעשה את הפעולה הנכונה. מנהיג אמיתי.
מכבי חיפה: ג'וש כהן - השוער, שבכלל היה אמור להיות מחליף, נכנס לשער במקום... גיא חיימוב, שעבר פציעה קשה נגד מכבי תל אביב, ומאז לא יצא מבין הקורות של הירוקים מהכרמל. לא הכי מרשים, לא פעם גם טעה, אבל היה בסיס יציב שאפשר לסמוך עליו. אה, והוא גם היה שחקן העונה באליפות הראשונה, זו של 2020/21.
מגן ימני
הפועל ב"ש: בן ביטון - שחקן שגדל עם המועדון. ביטון אמנם גדל טכנית דווקא בהפועל תל אביב (שם הוא משחק היום), אבל היה אחד הסמלים של המעבר מבאר שבע שחוותה קשיי קליטה מחודשים בליגה הבכירה, אל העידן המקצועני - העידן של טרנר ושל בכר. מי שהתחיל בתור סימן שאלה, הפך לסימן קריאה מובהק - בעיקר באותו משחק בלתי נשכח בסאן סירו. הסמל המובהק מבאר שבע שהיתה, לבאר שבע הנוכחית.
מכבי חיפה: דניאל סונדגרן - היו עוד מגנים ימניים בתקופת בכר במכבי חיפה: רז מאיר, ומאבוקה, ואלפונס, ואפילו לייו או ריאן סטריין לתקופות קצרות; אבל סונדגרן זו הפעם הראשונה שמכבי חיפה מצאה "מאץ'" אמיתי בעמדה, ולכן הוא נבחר. ויקינג רעב וקשוח, שחתום לא רק על פיזיות הגנתית מרשימה, אלא גם על אחד השערים החשובים של העונה - השער המצמק בבלגרד, מול הכוכב האדום, רגע לפני ההתפרקות.
בלם 1
הפועל ב"ש: מיגל ויטור - בלם שהפך עם השנים לסמל. מי זוכר שהוא בכלל הגיע לארץ כזר? שחקן העונה 2016/17 לא רק הפגין יכולות הגנתיות עילאיות (למרות הפציעות הלא פשוטות שהיו בין לבין), אלא גם התחבר למועדון שבו שיחק - והיום נחשב, אולי, לסמל הגדול ביותר שלו (מלבד זה שעומד על הקווים, כמובן). בא לארץ כפורטוגלי, והשתרש כישראלי. סיפור של הצלחה מקומית.
מכבי חיפה: בוגדן פלאניץ' - נכון, הבלם הנוכחי הוא דילן בטובינסיקה, אבל פלאניץ' מסמל את ההצלחה הירוקה תחת בכר; הבלם שהגיע ב-2020, בתור הדובדבן שבקצפת מבחינה הגנתית, והוכיח את עצמו: לא רק הביא את היכולות שלו למרכז ההגנה, אלא גם החזיר את חיפה למסלול של הצלחות - עם שתי אליפויות, וצ'מפיונס. את הכסף בחוזה שלו היום, הוא הרוויח ביושר - עם לא מעט מאמץ.
בלם 2
הפועל ב"ש: שיר צדק - שחקן שהגיע עם בכר מקריית שמונה בקיץ הגורלי של 2015, והפך לאיש שלו על המגרש ובמרכז ההגנה בטרנר. רגע התקפי אחד זכור, כאשר כבש שער ניצחון מול אולימפיאקוס, במוקדמות שכמעט ונגמרו בהעפלה היסטורית לשלב הבתים. נכס אמיתי, עד שהסופה סחפה גם אותו למקומות אחרים.
מכבי חיפה: שון גולדברג - עוד הוכחה ליכולות האימון של בכר; מי בכלל זוכר שהוא הגיע למכבי חיפה בתור מגן ימני מחליף? בכר הוא זה שהסב אותו להיות בלם, והפך אותו (לדעת רבים) לא רק לאחד עם מקום של קבע בהרכב נבחרת ישראל, אלא גם לבלם הישראלי הטוב מכולם. שחקן שכיף לראות, גם במקצוע פחות כיפי כמו הגנה.
מגן שמאלי
הפועל ב"ש: מיחאי קורהוט - ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי עם הונגריה בדרך כלל התמצתה בשחקנים התקפיים, אבל הנה דוגמא לשחקן הגנתי שהצליח מאוד. קורהוט הגיע בעונת 2016/17 כשדרוג לעמדת המגן השמאלי, והיה חלק חשוב בקמפיין האירופי, כמו גם באליפות השנייה ברציפות של אותה עונה.
מכבי חיפה: סאן מנחם - גדל עם המועדון בצורה מרשימה, והפך לא רק לשחקן חשוב במערך של בכר, אלא גם לאחד השחקנים הכי אהובים על הקהל. הגיע למכבי חיפה בשנות היובש, ונשאר בה גם כשהקבוצה הגיעה לשיאים חדשים - עם האליפויות, ובליגת האלופות.
פייר קורנו - למרות הזמן הקצר יחסית, ראוי לציון כאן בתור אחד המגנים השמאליים הכי איכותיים שהיו בישראל. מהופעות נהדרות בשלבי המוקדמות, עד לתצוגה בלתי נשכחת מול יובנטוס - מקומו בהיסטוריה לא יישכח במהרה.
קשר 1
הפועל ב"ש: ג'ון אוגו - אחד הקשרים הזרים הטובים שהיו כאן. שחקן עם עוצמות אדירות, שלא פעם השתמש בהן בצורה קצת פחות חכמה; אבל תמיד היה משמעותי ומנהיגותי בלב הקישור של בכר בב"ש. היה גם בתקופת אלישע לוי, וגדל בהתאם עם באר שבע, בדרך לתקופה היפה בתולדות המועדון.
מכבי חיפה: נטע לביא - הקפטן, שחקן הבית האולטימטיבי. לא תמיד זה נראה מעל פני השטח, ולביא גם עבר כמה פציעות קשות; אבל בסופו של דבר, היה ונשאר הלב הפועם של מכבי חיפה הנוכחית. מי שגדל ב"דור המדבר" של העשור האבוד, הוא היום המנהיג של מכבי חיפה החדשה.
קשר 2
הפועל ב"ש: אובידיו הובאן - אחד הזרים שהכי מתגעגעים אליו בבאר שבע, ומי שעד היום (גם כשהוא ברומניה) נותר מחובר למועדון. דוגמא לשחקן מהקישור שמצליח גם לתמוך היטב בהתקפה; כמו אוגו, גם הוא היה שם לפני בכר, אבל עלה לגדולה עוד יותר תחתיו.
מהרן ראדי - הווינר הגדול של הכדורגל הישראלי בעשור הקודם. קבלן התארים לא רק הצליח לקחת שש אליפויות; הוא גם היה קשר נפלא, נמרץ ואחראי, שהצליח גם לחפות על זה בגולים. אחד הסמלים המובהקים של ה-2:6 המפלצתי בגמר הגביע של 2015, עבר לבירת הנגב - והיה שותף מרכזי לשושלת האדומה.
מכבי חיפה: מוחמד אבו פאני - עוד סמל למכבי חיפה המודרנית והמתפתחת; בעונת 2019/20, של בלבול, הוא היה מושאל להפועל חדרה; אבל בקיץ 2020 הוא חזר לסגל, והפך לכוח משמעותי במרכז השדה העוצמתי שבנה בכר בכרמל. תרגיל הקרן ההוא נגד מכבי תל אביב לא יישכח במהרה, זה שסימל את "המהפך" של אותו משחק בלתי נשכח באמצע העונה הקודמת.
עלי מוחמד - מכבי חיפה ידעה לנצל את המצב אליו נקלעה בית"ר כדי לאסוף לחיקה את אחד הקשרים הגדולים ביותר ששיחקו בישראל. אין הרבה חוטפי כדורים טובים ממנו, והיתרון הגדול הוא שהוא גם יודע לדחוף את הקבוצה קדימה. ההצגות מול אולימפיאקוס ואפולון לימאסול במוקדמות האלופות לא יישכחו הרבה זמן.
קשר התקפי
הפועל ב"ש: מאור מליקסון - אם דיברנו על סמליות? הנה הסמליות במיטבה. הגורל של מאור מליקסון והפועל ב"ש נקשר יחד, כמו בשיר של ריהאנה, במקום חסר תקווה; באר שבע היתה בליגה הלאומית ושיוועה לסופר גיבור, הקריירה של מליקסון היתה בנסיגה - כמעט בהזדמנות אחרונה. ואז מליקסון הגיע לבירת הנגב, עזר לה לחזור לליגת העל, והיה עמוד תווך שלה בהפיכתה לקבוצה גדולה. היום הוא נשאר במערכת, כעוזר מאמן של ברדה, ולמרות שאינו באר שבעי - הוא היום אחד השמות הנרדפים למועדון הזה.
מכבי חיפה: צ'ארון שרי - ברגע אחד, הכל יכול היה להשתנות; החלטה אחת לפעמים יכולה להפוך קבוצה מטובה להיסטורית, וזו כנראה ההחלטה להביא את שרי למכבי חיפה. שחקן שהוא לא רק קוסם כדורגל, ושחקן טכני ברמות שכמעט ולא ראינו כאן, אלא גם מישהו שהתחבר למועדון - ואולי גם יפרוש במדיו. כוכב אמיתי, גם בגיל מבוגר, וכזה שלקח את מכבי חיפה למחוזות אחרים.
כנף 1
הפועל ב"ש: מאור בוזגלו - כן, זה נגמר אולי פחות טוב בין הצדדים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבבאר שבע, בוזגלו זכה לשיא הקריירה שלו. לא רק זכה בתארים והיה לאלוף, אלא גם הגיע לרגעי שיא באירופה - כמו הגול ההוא בסאן סירו, או השער ההוא נגד ואן דייק וטאדיץ' בסאות'המפטון. השפיץ של בוזגלו היה בבירת הנגב, והמקום שבו הפוטנציאל העצום שהיה לו זהר לעיני כל.
מכבי חיפה: עומר אצילי - עוד החתמה שבדיעבד, שינתה מועדון (ברמה המקצועית). הקליטה של אצילי בחיפה היתה לא פשוטה, אבל בסופו של דבר הוא הפך לכוח הדומיננטי המוביל בירוק. כדורגלן ברמה הגבוהה ביותר, שבחיפה רק הלך וגדל. שחקן העונה שעברה.
כנף 2
הפועל ב"ש: טוני וואקמה - אולי למעט ויטור, הזר הגדול בתולדות באר שבע. מי שהגיע מהפועל רעננה, וחתם כבר בינואר 2015 (עוד בתקופת אלישע לוי), אבל עם ברק בכר על הקווים הפך לשחקן שפשוט אי אפשר לעצור. כובש, מבשל, ומי שהשתלט על אגף שמאל בטרנר עד כדי כך ששמו צריך להיחרט שם על הדשא. זר שנוחת כאן פעם בדור, ובבאר שבע הוכיח בדיוק למה.
מכבי חיפה: דולב חזיזה - מי בכלל זוכר שבעסקה ההיא, יובל אשכנזי נחשב לשחקן הבכיר יותר? חזיזה הוא סיפור מפותל, של שחקן שעבר כל מיני אירועים, וכל מיני קבוצות, עד שהפך לאחד הכוכבים של מכבי חיפה בדרך לליגת האלופות. סיפור סינדרלה של שחקן בלתי נשכח.
חלוץ
הפועל ב"ש: בן שהר - עוד שחקן שהקריירה שלו הלכה קצת לאיבוד, עד שמצא בית בבאר שבע. היה שותף משמעותי לאליפות הראשונה מבין השלוש, ובבאר שבע הפך לשחקן שמביא מספרים - כזה שלא מפסיק לתת תוצרת כחלוץ מרכזי. פעמיים מלך השערים של הפועל ב"ש, ועוד פעם אחת מלך השערים של ליגת העל במדי באר שבע. סופר סטרייקר.
אליניב ברדה - הסמל הגדול ביותר של ב"ש בעידן המודרני. סיפורו של הבן האובד שחזר הביתה, על חשבון הצעות ממועדונים גדולים יותר, והחזיר את באר שבע למעמד של קבוצת צמרת בכדורגל שלנו. לא פחות מאלונה, לא פחות מבכר, ברדה היה הציר שסביבו כל העסק הסתובב. היה שותף מלא לאליפות הראשונה וההיסטורית (כולל השער שבמידה רבה סלל את הדרך לשם, ב-0:2 על בית"ר בטרנר), ולאחר מכן גם כשעלה מהספסל היה משפיע ומשמעותי. היום הוא חלק מהמערכת המקצועית, ואת השילוב הזה בינו לבין המועדון יהיה קשה לשבור.
מכבי חיפה: ניקיטה רוקאביצה - בסוף, קשה להתווכח עם מספרים. כשאתה זוכה פעמיים ברציפות בתואר מלך השערים, ומחזיר את מכבי חיפה גם לזכייה באליפות היסטורית עם שערים מכריעים ברגע האמת, אתה המייצג הגדול של התקופה ההיא. החלוץ האוסטרלי אמנם נמצא עכשיו בדמדומים, אבל דווקא בגלל זה חשוב לזכור: העלייה החדה ביכולת שלו, היא העלייה החדה ביכולת של כל מכבי חיפה. וגם היא סמן ליכולות של ברק בכר.
דין דוד - טענו שיהיה לו קשה לעשות את המעבר מאשדוד למכבי חיפה, שהוא לא חלוץ 9 אמיתי. אז טענו. זו שנה שניה שהשחקן המופנם מוכיח כמה כישרון יש לו ברגליים, כולל צמד נהדר מול מכבי ת"א ושער עם המון קור רוח בטורינו נגד יובנטוס. סיפור סינדרלה אמיתי.
