לכל דבר בחיים שלנו יש פסקול. שירים שמלווים אותנו ברגעים גדולים, ומחזירים אותנו אחורה לרגע שבו הם התחברו. מלידה ועד בר מצווה, מגיוס ועד טיול אחרי צבא, כל אחד מהדברים האלה מחווט אצלנו במוח לצלילים שהם חלק בלתי נפרד. וכדורגל הוא חלק מהחיים, וגם הוא מלווה כל הזמן במוזיקה - בין אם אלה השירים שהאוהדים שרים, או שירים שנכתבים למען הקבוצה.
והכוח בשירים כאלה - הוא היכולת להחזיק מעמד. לשרוד דורות על דורות ולהישאר בחיים. לליברפול יש את "You'll Never Walk Alone", שיר שנכתב ב-1945 אבל גם אוהדים שנולדו הרבה אחריו ממשיכים לשיר אותו באצטדיון אנפילד; למכבי חיפה יש את "ירוק בעיניים" - השיר שכתב עוזי חיטמן לחיים משה לפני 28 שנה, אבל מתנגן גם ביציעי אצטדיון סמי עופר החדיש. ולהפועל ת"א יש את "השדים האדומים" - שיר האליפות של עונת 1980/81, שלמרות שעברו מאז ארבעים שנה (ואינספור תהפוכות) - הוא מנוגן עד היום בבלומפילד.
הפועל תל אביב הגיעה לקיץ 1980, אחרי לא פחות מ-11 שנים בלי אליפות. שנות ה-70 היו עשור שחון עבור המועדון, שבעיקר התמקד במאבקי תחתית. אבל אז, דור חדש נולד - משה סיני ושבתאי לוי היו שני הגיבורים המרכזיים שלו, וב-1981 הפועל ת"א שוב אלופה. לרגל המצב, הוחלט גם להקים מנהג חדש - שהיה יחסית טרי באותן השנים. לכתוב שיר לכבוד הקבוצה שזכתה באליפות. ולרגל המעמד, הפועל תל אביב גייסה לעצמה "נבחרת חלומות של ממש", המורכבת מאוהדי הקבוצה - עלי מוהר כתב מילים, חנן יובל ויגאל בשן (שניים מהזמרים הבולטים של התקופה) היו על הביצוע, ויצחק קלפטר על הלחן.
האזינו לקונצרט - פודקאסט המוזיקה והספורט של ערוץ הספורט >>>
"הייתי חבר טוב של עלי מוהר", סיפר חנן יובל לפודקאסט "צבע אדום" ב-27 במרץ, 2021 (שחגג את שירי התארים של המועדון). "הם חיפשו אוהדי הפועל בשביל השיר. הקפיצו אותי לאולפני 'טריטון'" (אז האולפנים שהקליטו את רוב יצירות הרוק והפופ בישראל - א.ס), עד אז לא שיתפנו פעולה. זה היה הרכב שהוקם רק לכבוד השיר הזה". ובאמת, קשה לדמיין שיר אליפות שבו הוחתמו כל כך הרבה כוכבים.
יגאל בשן ז"ל היה כוכב עוד מסוף שנות השישים, אז שירת בלהקת פיקוד צפון והתפרסם עם להיטים כמו "מתוק מתוק" ו"לצפון באהבה"; בשנת 1981 לבדה הוציא את השיר "סיוון", אחד מלהיטיו הגדולים ביותר. חנן יובל (יבדל"א) כבר היה אחרי מספר אלבומי סולו, כולל שירים גדולים דוגמת "אתם זוכרים את השירים" ו"פגישה, חצי פגישה"; וגם קלפטר הגיע לאולפן אז אחרי ההצלחה הגדולה עם "כוורת" ו"אחרית הימים", בשנה שבה הוציא את אלבום הבכורה שלו. בקיצור, 'גלאקטיקוס' של ממש. השיר היה שיר רוקנרול קלאסי של אותן שנים; הוא מכיל בתוכו סולו גיטרה ארוך (קלאסי לקלפטר), שירה של כל הזמרים ולחן קליל וקליט, שהפך אותו להמנון.
וגם מי שכתב את השיר היה דמות מזוהה מאוד - עלי מוהר ז"ל היה אז בעל טור ב"העיר" ששמו היה "בשער". בטור הזה, לא הסתיר את אהדתו לקבוצה באדום - אליה היה מחובר משחר ילדותו. מה שאירוני הוא שבניגוד לתדמית ה'לוזרית' שדבקה בהפועל לאורך השנים, בשיר הזה הוא דווקא חוגג את הנצחונות של הקבוצה המצליחה. "כשהפועל תל אביב עולה על הדשא", כותב מוהר, "אז יש בעל הבית על המגרש. רועש הקהל ורועדת הרשת, מה שקורה זה קונצרט ממש". השיר התחבר לקבוצה הגדולה של הפועל - שהמשיכה קדימה, וזכתה בשנות השמונים בשני תארי אליפות נוספים, ב-1986 וב-1988.
הפועל תל אביב עברה מהשנים היפות ההן הרבה. היא הספיקה לרדת ליגה ולזכות באליפות, לנצח ולהפסיד דרבים ולרשום קמפיינים מרשימים באירופה. הפועל תל אביב של 2022 לא דומה בשום צורה של 1981, אבל דבר אחד נשאר: במשחקי הבית באצטדיון בלומפילד, השיר הישן שנכתב לאליפות בשחור לבן ממשיך להיות ההמנון המרכזי. הוא מנוגן בכל משחק, רגע לפני שהשריקה מגיעה. הנה הם באים, השדים האדומים.
בנובמבר 2006, עלי מוהר הלך לעולמו. יגאל בשן נאסף אל אבותיו בדצמבר 2018, ועכשיו - גם יצחק קלפטר, המלחין של השיר ואוהד הפועל שרוף, אחד מגיבורי המוזיקה הישראלית, איננו. אבל השיר עדיין מחזיק מעמד. כמו הרוח של קלפטר, שעדיין תישאר איתנו.
