תגידו, אשכרה חשבתם שאתם באים לראות הצגה בדרבי הזה? האמנתם שנשייט לאיזה ניצחון קליל ושרז מאיר יעשה פדלדות ברחבה של הפועל? אם כן, באמת שהכחשת המציאות שלכם היא ברמה בלתי ניתנת לריפוי.
נתחיל בזה שהפועל חיפה קיבלה זה מכבר את רוני לוי. לאלו מאיתנו שמכירים מקרוב את הדינמיקה שלו, די ברור שהשבועות הראשונים בתפקיד הם המוצלחים יותר שלו. אלו השבועות שבהם הקבוצה הרעועה והמבולגנת מתייצבת הגנתית, פתאום יש תחושת סדר בכל הכאוס שאפף את המועדון מלפני בואו, והמוטיבציה בשמיים. הקבוצה שחיפשה את עצמה ללא הצלחה זמן רב כל כך, פתאום מוצאת הגדרה בדמות הפייטרית, מה שמחבר את כל השחקנים ומייצר לכידות והתלהבות. זה היה ברור שהם יבואו לתת הכל באטרף. ודרבי, בתכלס, הוא כל מה שמעסיק את הפועל חיפה בין כה וכה, והיא מתכוננת אליו בטירוף גם ללא היד המכוונת והמתסכלת של רוני לוי.
תוסיפו לזה את מצבה הנוכחי של מכבי חיפה, ותקבלו הסבר יותר ממניח את הדעת למשחק הזוועתי למדי שנצפה בסמי עופר. הקבוצה שחוטה, סחוטה, נראית מרוקנת מכוחות ורעיונות חדשים. יש מצב שהמשחק בטדי קצת בילבל את האוהדים שלנו, וגם חלק מן הפרשנים המקומיים, וגרם להם להאמין שזה הסטנדרט שבו מכבי חיפה צריכה לשחק במצבה הנוכחי לאורך כל המשחק שלה. הם רק קצת מתעלמים מכמה נתונים, כמו זהות היריבה ורמתה, העלייה של שרי ואצילי מהספסל וגם - העובדה שהדרבי משוחק פחות מ-72 שעות לאחר מסע ומשחק בבולען החשק ששמו טדי, ושהקבוצה שיחקה אתמול משחק רביעי בשבועיים, כשגם לפני כן לא בדיוק נהנתה מאובר ריווח בין משחקים.
זה מעבר לעייפות. עבור השחקנים, כל משחק שמכבי חיפה משחקת במרווחים כל כך קצרים נראה כמו אירוע סף מוות. עזבו כדורגל, אין לי מושג איך יש לחבר'ה שלנו כוח ללכת. זה קצב משחקים של עונת NBA, השחקנים של מכבי חיפה מסתכלים על המשבצת של יום שני הבא בלוח השנה באותו אופן שאני מסתכל על השיפוד המסתובב ב"שווארמה האחים" ב-12 בצהריים.
העייפות הזו לא מתבטאת רק בקושי לתת ספרינטים בחזרה להגנה, אלא גם ואולי בעיקר בקבלת החלטות - לא זכור לי משחק עם כמות כזאת של החלטות לא נכונות - כשצריך למסור בועטים, כשצריך לבעוט מוסרים, דריבלים חסרי תכלית אל קו החוץ, אשכרה שום דבר לא הלך.
ובכל זאת, בדרך לא דרך, מן הגורן, מן היקב ומן התחת, מכבי חיפה מצליחה לשלוף איזה כוח נסתר, לסחוט בכוח עוד כמה טיפות מהלימון החרב שלה בכדי לסיים עם לפחות שער אחד יותר מהיריבה שלה, והניצחון אתמול הבטיח באופן רשמי את אליפות עונה א' (קשה לקרוא לכמות משחקים כזו "סיבוב").
טוב, אם נאמר את האמת - אתמול לא ממש סחטנו את הלימון בעצמנו, הוא יותר נסחט בעבורנו. בתחילת העונה, כתבתי על הצורך להביא בלם, ונקבתי בשם המפורש חאתם אלחמיד. ובכן, המשחק אתמול הוכיח, באופן חד משמעי, עד כמה צדקתי: הוא גם כבש את שער הניצחון וגם גרם להפועל חיפה לסיים בעשרה שחקנים, ובכך הבטיח שלוש נקודות גורליות פוטנציאלית למכבי חיפה. היה שווה כל שקל.
ועכשיו, ברצינות רגע - ראיתי המון משחקים בלייב בחיי, רק מתחילת העונה הזו זה משהו כמו 150 פלוס מינוס (לפחות מרגיש ככה), אני לא זוכר שראיתי אי פעם פעולה כל כך הרסנית כמו הנגיחה של אלחמיד בצ'יבוטה.
עזבו את השער העצמי, אלו דברים שיכולים לקרות. אבל בזמן שבו חאתם היקר מחליט לסגור חשבון עם צ'יבוטה, הכדור כבר רץ קדימה, הפועל חיפה עם משהו כמו דקה על השעון במתפרצת של חרבות, מצב מסוכן מאוד, מכבי חיפה מבולבלת וחנוקה ואני עם הידיים על הפנים כמו מקולי קאלקין בפוסטר של "שכחו אותי בבית".
לא זו בלבד שחאתם השאיר את הקבוצה שלו בעשרה שחקנים, הוא גם עצר את המתפרצת וגם רצח את כל הזמן שנשאר על השעון - ואת הרצון הטוב של השופט להוסיף אקסטרה על התוספת שקבע. זה ווינר שוט ברמה של מייקל ג'ורדן מול יוטה בריקוד האחרון. תודה, צדיק!
אגב, פעולה טיפשית של צ'יבוטה, ממש לא מעודד את ההתנהגות הזו. לא מתאים לנו ולשחקנים של מכבי חיפה להתנהג באופן הזה, בייחוד כשהשחקנים הוזהרו שלא לאבד את הראש. מזל גדול שלא שילמנו על כך, ושזה איכשהו הפך ל"בישול" לכרטיס אדום, אבל אני לא רוצה לראות פעולות והתנהגות כזו מאף שחקן ירוק באף נסיבה.
אין כל כך טעם, מבחינתי, לדון במי היה טוב או לא, גם כי זה לא יהיה הוגן כלפי השחקנים - וגם כי כולם, פלוס מינוס, היו גרועים ממש. אולי להוציא את אבו פאני ולביא, אבל בכל מקרה, לא היה באמת מישהו ראוי לציון.
ובכל זאת, אני עומד ומצדיע לחבורה המופלאה הזו בירוק. כל החודשים האחרונים היו קסם, גאווה עצומה בקבוצה שנופלת וקמה, שנלחמת עד טיפת הזיעה האחרונה שלה על כל כר דשא, בייחוד אחרי הזפטה בראש מריינה. בתחילת העונה, עם העלייה לליגת האלופות, דיברנו על הצורך להגיע לסוף הסיבוב במרחק סביר מהמוליכה, כנראה מכבי תל אביב. אז המרחק אכן סביר, רק שבניגוד למה שסברנו, אנחנו אלו שנמצאים למעלה.
אז קומו, ירוקים, ותנו כפיים לקבוצה שלכם. כן, כן, הם לא שיחקו אתמול כמו ברזיל, מה אתם אומרים. וואלק, תשעים אחוז מכם מתנשפים אחרי עלייה של שתי קומות במדרגות, ואתם באים בטענות לשחקנים שמתקרבים למשחק ה-30 שלהם, בערך, באמצע נובמבר, כשכל משחק אירופי בקמפיין שוחק בעצימות גבוהה עד בלתי אפשרית.
אז לא צריך להיות בוקים וללכת עם ראש בקיר, צריך להסתכל על המציאות ומכלול הנסיבות. יש משחקים שבהם פשוט צריך לקחת את הנקודות, יש עיתות שבהן צריך לשים בצד את המכחול ולעבוד עם הטורייה. ומכבי חיפה עשתה ועושה בדיוק את זה. כל שרשרת נמדדת בחוזקה על פי החוליה החלשה שלה, ובדומה לכך - כל עונה נמדדת בהצלחתה על פי המתרחש במשחקים החלשים והלא מוצלחים שלה. ואם מצליחים לקחת את הנקודות בכזה יום נפט, זה בהחלט מעיד על החוזק, מקצועי ומנטלי, של הקבוצה.
אך בטרם נברך על המוגמר ונצא לפגרה שכולנו צריכים, יש לנו את הפועל תל אביב ביום ראשון. רק עוד פוש אחד אחרון במעלה ההר הזה, ואז נוכל להתפנות ולהתפנן על מסי, ניימאר ואמבפה מלהטטים במונדיאל ולא על הראש העייף שלנו.
תשאירו את הציפיות להצגת כדורגל בצד, סביר להניח שנראה את אותו הדרעק של אתמול פלוס מינוס. דראפיץ' הוא יוצא חלציו של רוני לוי, במונחי כדורגל, והוא מודע היטב לדלילות האוויר שלנו. כל המנורות על הדש בורד דלוקות, כל האנרגיות מרוקנות, נצטרך לאסוף את כל מה שיש, להוציא את הבטריה מהשלט ולהכניס שוב, כדי לתת את הקליק האחרון - ואז נתמוטט כולנו בשמחה אל הנחלה, ובעיקר אל המנוחה.
יאללה מכבי מלחמה.
שבוע טוב וירוק לכולם.
נ.ב. טוב מאוד שבית הדין הפך את ההחלטה השערורייתית שלו לסגור את הצפוני על השלכת הכדור. אף משחק בישראל לא צריך להתנהל ללא קהל או מול יציע סגור, לא משנה מי הקבוצה ומה הנסיבות.
