אני ממליץ לשחקני מכבי חיפה, כמטאפורה בלבד, להיות הוגנים ולבקש את החולצות של נועם מלמוד, אופק ביטון וגיא בדש. זה הדבר הנכון לעשות אחרי ההצגה הנהדרת של הפועל ירושלים אמש (ראשון) שהסתיימה "רק" ב-0:3.
לפני המחמאות הגדולות לזיו אריה, שחקניו ואוהדיו, חשוב לדבר על מה שקרה אמש (ראשון) למכבי חיפה. שמעתי בסיום המשחק את ברק בכר אומר שייתכן שהוא טעה, מבחינת הכנת הקבוצה למשחק וההרכב הפותח עצמו. הטעות, לדעתי, הייתה במקום אחר.
לא הייתה זחיחות אצל שחקניו של בכר וההרכב היה טוב. הטעות הייתה בחוסר האמון בשחקני הספסל. הוא לא סומך עליהם ולא מאמין באף אחד ממי שישב מאחוריו שיכול לשנות את המשחק.
זאת אולי הטעות הגדולה ביותר של בכר בבניית הסגל. אני לא מכיר מאמן שמגיע למשחק בו הקבוצה שלו נחשבת לטובה בהרבה מהיריבה, משחקת כדורגל קטסטרופלי במחצית הראשונה, ולא עושה שום חילוף במחצית השנייה.
לשם כך נועדו החילופים. מאמני כדורגל יכולים להעלות מהספסל שחקנים טריים ורעבים שיכולים להוכיח למאמן שהם ראויים, אבל ברק בכר לא סומך עליהם.
נשאלתי בתחילת העונה מי תהיה האלופה, ועניתי שזאת מכבי חיפה או מכבי תל אביב. זה ניחוש, אבל יש יתרון מובהק אחד למכבי ת"א - הסגל ושחקני הספסל, מה שיכול לקבוע בסופו של דבר את זהות האלופה.
אם יהיה משחק בין 11 המחליפים של מכבי תל אביב ל-11 המחליפים של מכבי חיפה, מכבי תל אביב תנצח. בוודאות. תראו מה קרה לקישור של חיפה במשחקים האחרונים. עלי מוחמד נפצע והצטרף למחמוד ג'אבר, שפצוע הרבה זמן.
נשארו בחיפה רק נטע לביא ומוחמד אבו פאני בלב המגרש. האחריות מוטלת עליהם בכל משחק, וזה גדול עליהם. השחקנים של ברק בכר יודעים מי יהיה הרכב הפותח, אולי עם שינוי אחד ממשחק למשחק, בעוד במכבי תל אביב זה שונה.
יש לוולדימיר איביץ' יותר מ-20 שחקנים שנמצאים במתח, לא רק מי יפתח בהרכב, אלא מי יהיה בסגל. זה ההבדל הגדול בין הקבוצות. אני לא יודע מה יהיה ההרכב של איביץ' במשחק העונה הראשון, בעוד 12 ימים, וגם שחקני מכבי ת"א לא יודעים.
בהרכב של מכבי חיפה יש מקסימום שינוי אחד או שניים, עם עלי מוחמד ודין דוד. הכל ידוע ללא שום הפתעות ושחקני ההרכב הראשון יכולים להיות בטוחים במקומם.
שחקנים נהדרים כמו גבי קניקובסקי, דן גלזר, דור פרץ, אייל גולסה, אוסקר גלוך ופארפה גויאגון לא יודעים אם הם יפתחו במשחק העונה הראשון, שלא לדבר על שחקני ההגנה.
המשחק האחרון של שחקני מכבי חיפה, אותם 11 שפתחו מול פ.ס.ז' ומול הפועל ירושלים, מדגים את הפתגם "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". הם שיחקו ברביעי נגד אחת הקבוצות הטובות בעולם עם ליאו מסי, קיליאן אמבפה וניימאר.
4 ימים לאחר מכן הם הגיעו לטדי, שרובו ריק, והפער משמעותי. איפה ה"מאמנים המנטליים" שמתגאים בהם במכבי חיפה? מה הם עשו מאז המשחק מול פ.ס.ז' ועד המשחק אתמול? הרי ברור שהכל בראש של השחקנים. שום מאמן מנטלי לא היה יכול לעזור לשחקנים שמשחקים בליגה הישראלית.
מכבי חיפה לא השתתפה בליגת האלופות שנים. המשחקים הגיעו כמעין בונוס למועדון ולשחקנים ולכן בכל תא בראש של השחקנים יושב המשחק מול פ.ס.ז', הטירוף סביבו והטירוף באצטידון סמי עופר. קבוצות אירופאיות שמשתתפות כל שנה באלופות יודעות איך להכין את הקבוצה למשחק נגד קבוצה קטנה בליגה וכמה ימים לאחר מכן למשחק מול קבוצה גדולה בצ'מפיונס.
במכבי חיפה אף אחד לא שם. אף אחד לא בליגה הזאת. זה ישתנה אם תהיה מסורת של קבוצה ישראלית כמה שנים רצופות בליגה הטובה בעולם, אבל אני לא חושב שזה יקרה בקרוב.
מה שכן יכול לקרות בקרוב, ומה שמכבי חיפה צריכה לעשות, זה לשחרר שחקנים שברק בכר לא מחזיק מהם כמו ניקיטה רוקאביצה, מאוויס צ'יבוטה ובן שהר. הקבוצה צריכה להביא במקומם שחקנם שבכר יסמוך עליהם, כי יהיו לא מעט בעיות עם פרנטזדי פיירו ודין דוד בהמשך.
שניהם רחוקים ממיטבם, לא עקביים ועם הרבה עליות וירידות. לרמות האלה הם לא מספיק טובים, ובקשר לחיזוק לקישור אין על מה לדבר.
בצד המנצח חשוב לתת קרדיט גדול למאמן זיו אריה. אריה, מאמן כדורגל, חייב ללמוד מטעויות העבר ולהפיק לקחים. בטח כשהוא מתחיל עם אותה הקבוצה שנה שנייה ברציפות בליגת העל.
עד עכשיו זה נראה מצוין בתום 5 משחקים והטבלה לא משקרת, הפועל ירושלים השלישית בטיבה בארץ נכון לעכשיו. בשנה שעברה משחקיה היו מזעזעים ובלתי ניתנים לצפייה, מה שהוביל לכך שהיא הייתה בתחתית עד לסיום העונה וניצלה רק בזכות זה שמכבי פתח תקווה והפועל נוף הגליל היו חלשות ממנה.
נראה היה שאין שום תוכנית משחק. אדביו אדליי השוער היה בועט כדורים למעלה בתקווה שהחלוץ וויליאם אגאדה ישתלט עליו, זה לא כדורגל וכך לא נראית קבוצת כדורגל. השנה זיו אריה בה מאוד מוכן, ועד עכשיו ראינו קבוצה טובה ומאומנת, בטח בהשוואה לקבוצות אחרות.
אתמול ראינו את השיא עם 0:3 על האלופה, משחק גדול שהאוהדים השרופים יזכרו במשך שנים. יש לקבוצה זרים טובים ומשדרגים, כולל אדליי השוער שהולך ומשתפר, וכך גם הגנה בטוחה ברשות הבלם המצוין נועם מלמוד. אופק ביטון, גוני נאור ונדב נידם מוסיפים לקישור עוצמתי ואחראי ומעל כולם גיא בדש, כוכב כדורגל שמוסיף המון ברק.
התקשורת אוהבת את הראיונות עם זיו אריה, מאמן ששונה מכולם ונכנס ברוב גאון ל"בובה של לילה", אך מעבר לכך אריה הוכיח שהוא מקצוען והכין את הקבוצה בצורה מושלמת למשחק. בזמן שאריה לא ישן והתכונן למשחק, הירוקים היו בחלומות על מסי. הפועל ירושלים ניצלה זאת עד תום עם תצוגת כדורגל נהדרת.
אנחנו רק במחזור החמישי. כל קבוצה בליגה תחווה עוד נפילות והפסדים, אבל נכון לעכשיו הפועל ירושלים עושה רושם מצוין. לשמוע את אוהדיה השרופים שרים לאלופה "איך זה לקבל שלוש" או "יאללה הביתה" פשוט בלתי נתפס, הכדורגל שלנו מפתיע כל פעם מחדש.
הקבוצה הזאת קמה כהפועל קטמון בליגות הנמוכות ותראו לאן היא הגיעה. כבוד גדול. אורי אלון, אחד מנתוני החסות המרכזיים של הקבוצה, ניצל את החגיגה ואמר בסיום המשחק ש"זו רק ההתחלה". יכול להיות שהוא עשה טוב ללב, אבל זו רק ההתחלה ולא הסיום.
הפועל ירושלים, בשונה מקבוצת הכדורסל של אלון, לא תהיה אלופה. היא תשמח, היא תרענן, אבל היא תתפתח עד גבול מסוים. מי כמו אלון יודע שרק כסף, והרבה מאוד כסף, מביא אליפות.
