אחרי שנים ארוכות שבהן ההתאחדות לכדורגל הייתה האחראית הבלעדית על אכיפת סימום בקרב כדורגלני ישראל, הרשות למניעת סימום בספורט תפסה את המושכות בעונה שעברה ותמשיך לעשות זאת גם השנה. המטרה: לשמור על בידוק מקצועי ונטול אינטרסים. רגע לפני שהיא מתחילה לעבוד, וכשהנושא עולה על הפרק יותר מהרגיל, זמן טוב לנסות להבין איך עובדת מערכת אכיפת הסימום בספורט.
תחילה, היכרות: הרשות למניעת סימום בספורט היא גוף מוסמך על ידי WADA (הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט, א.א) שבודקיו מוסמכים ברמה עולמית. כלומר, הם עברו הכשרה בינלאומית ויכולים לבצע בדיקות גם באולימפיאדה ואליפויות עולם. המשמעות היא שבדיקה שתיעשה במגרשי הכדורגל בישראל היא בדיקה בסטנדרט עולמי מבחינת הליך הזימון, הליווי, איסוף השתן וכו'.
הרשות מתוקצבת על ידי מדינת ישראל והוועד האולימפי, ולא על ידי ההתאחדות, מהרצון לייצר סוכנות שהיא בלתי תלויה בגוף פרטי כזה או אחר. עם זאת, קיים ממשק עם ההתאחדות לכדורגל, שבינתיים מסתמן כחיובי ותחת שיתוף פעולה מלא. ההתאחדות, מצידה, גיבשה נהלים שמאוד תומכים בבדיקות סמים - כלומר, יש משגיח מטעם ההתאחדות שאחד מתפקידיו הוא לבדוק שיש תחנת בדיקת סמים מוכנה למקרה שאכן תהיה בדיקה.
בודקי הרשות, חלקם מתנדבים, נמצאים תחת פיקוח של WADA ומגיעים למשחקים על פי מספר קריטריונים: הגרלה, מידע מודיעיני או ביצועים משופרים הם חלק מהם. הם לא מגיעים לכל המשחקים מאחר והתקציב שניתן מהמדינה זעום ולא מאפשר זאת (ב-2016 התקציב היה 180 בגודלו בעולם). לכן, שיקול הדעת שמור להם ולא לאנשים מתוך הכדורגל.
התקציב, למעשה, הוא מינימלי ומוערך בכ-900 אלף ש"ח בשנה בלבד - שווה ערך לשכר השנתי של בכירים בכדורגל הישראלי - כאשר עלות בדיקה היא כ-2,100 ש"ח וברשות מבצעים כ-300 בדיקות בשנה. אם לא די בכך, מאחר ואין מעבדה של WADA בישראל, הבודקים מחוייבים לשלוח את הבדיקות לחו"ל, הליך יקר גם כן, ותוסיפו על כך את האנליזה שעולה כ-1,000 ש"ח לבדיקה.
בפועל, ההליך נראה כך: הבודקים מגיעים בהפתעה וללא הודעה מוקדמת, כמה שיותר סמוך לשריקת הפתיחה ולעיתים גם אחריה מאחר ואלמנט ההפתעה הוא קריטי במקרה הזה. התרעה לספורטאי, אפילו הקצרה ביותר, יכולה לגרום למניפולציות כאלה ואחרות. עם סיום המשחק, הבודקים מודיעים לשחקנים הנבחרים שעליהם להתלוות אליהם לבדיקת סמים. מאותו הרגע, לשחקן אסור להיכנס לחדר ההלבשה ובאחריותו להגיע לתחנת הבדיקה שהוקמה מראש.
אחד השינויים שביצעו ברשות למניעת סימום בספורט כאשר לקחו עליהם את האחריות מההתאחדות לכדורגל, זה הרחבת הבדיקות גם לבדיקות בבית השחקן ובאימוני הקבוצה. הסיבה: יש חומרים מסויימים שצריך להשתמש בהם למשך תקופה כדי להגיע לאפקט האנבולי שהשחקן מייחל לו, וספורטאים בדרך כלל יודעים שהסיכוי שייבדקו אותם במשחקים גדול יותר. לכן, פותחו כל מיני טכניקות "להתנקות" ימים ספורים לפני המשחק - והמטרה היא לבדוק כמה שיותר קרוב למועד השימוש בסם.
אם שחקן נתפס, כך על פי הקוד של WADA, הוא צריך לעמוד בפני הליך משפטי בבית הדין של הרשות למניעת סימום בספורט. מדובר בבית דין עצמאי, בדיוק כמו זה של ההתאחדות לכדורגל, כאשר מוקצים שלושה דיינים לכל משפט.
בנוסף, ברשות עומלים כדי לקיים במהלך העונה הקרובה הדרכה והסברה בנושא הסימום. אנשי הרשות פנו באופן ישיר לכל הקבוצות והציעו הדרכה חינמית בחדר ההלבשה עם נציג מטעמם, אך נתקלו לעיתים בחוסר שיתוף פעולה. עם זאת, ההתאחדות מקדמת הדרכה בנושא ויחד עם הרשות אמורה להיות מגובשת תכנית שתפעל בשנה או בשנתיים הקרובות. מטרת ההדרכות היא להבהיר לספורטאים דרכי הימנעות משימושים אסורים. למשל, ספורטאי שמצונן ורוצה לקנות תרופה לצינון צריך לדעת שחלק מהתרופות מכילות חומר אסור.
בשורה התחתונה, הליך בדיקות הסמים בספורט הישראלי בכלל ובכדורגל הישראלי בפרט הוא לא מורכב במיוחד - אך נעשה בתנאים מינימליים במיוחד, עם תקציב מהדלים בעולם. אולי זאת הסיבה שקשה להגיד שההליך אכן מצליח "לנקות" לחלוטין את הענף מסמים. האם זה הולך להשתנות? ימים יגידו.
תגובת ההתאחדות לכדורגל: "האחריות על ביצוע הבדיקות ומספר הבדיקות אכן הועברה לוועד האולימפי. עד למעבר, היו מתבצעות עשרות בדיקות סמים במהלך עונה על ידי ההתאחדות לכדורגל".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "המשרד נמצא בהליך מתקדם להגדלת התקציב לכ- 2 מליון ש"ח. הסכום כולל את הבדיקה על כלל משמעויותיה, תקציב שיופנה ישירות לסוכנות לבדיקת שימוש בחומרים אסורים. בשבועות הקרובים התקציב יגיע לייעודו".
בוועד האולימפי בחרו שלא להגיב
