אפתח בגילוי נאות מקיף: אני אוהד את הפועל באר שבע מבטן ומלידה, הכרוז של הקבוצה מאז כניסתה לטרנר (אך לא עובד מועדון) ובשנה האחרונה אני כותב ספר על אליניב ברדה. כל מה שאני כותב נכתב על דעתי בלבד ואיני מיצג את המועדון או מישהו מתוכו.
עכשיו, כשהכל על השולחן, אפשר להתחיל.
בימים האחרונים מתקיים שיח סביב הראיון שהעניק אליניב רגעים אחרי סיום משחק ההפסד בטרנר למכבי חיפה. יש המבקרים את אליניב על הדיבור החד, הישיר והכן שלו בזמן אמת, אבל זה ברדה - כן, אמיתי ומדבר בגובה העיניים. זה מה שהפך אותו לכל כך אהוב כשחקן בבלגיה, בבאר שבע וגם במכבי חיפה. גם שם הכירו את הצעיר העיקש הזה שלא ויתר והבקיע כמעט בכל פעם בה נכנס לשחק.
בנוף הפוליטקלי קורקט כיום, האמירה של ברדה חריגה. בטח בים הקלישאות של המאמנים הישראלים. לאנשים, מה לעשות, קשה עם ביקורת.
לשופטים החלשים (האדום של ספורי היה מוצדק, אבל השיפוט של פריד ופוקסמן היה חלש להחריד) קל להפנות את זה לכיוון אחר ולעשות מזה ספין. הרי אסור לומר מילה על שופטים, או על קבוצות שזוכות לפרגון ענק, על גבול המאולץ, בתקשורת. אלה שני בתי המקדש החדשים. אל תגידו עליהם מילה, אחרת תותקפו ברשתות.
אנחנו בבאר שבע יודעים מי זה ברדה. זה שחזר לעיר משש שנים בהן הפך לגיבור מקומי בגנק, זה שבכל ראיון אפשרי של קווין דה בריינה וטיבו קורטואה זוכה למחמאות ונטען כי הוא אחד האנשים הכי משמעותיים בהתפתחות הקריירה שלהם. מי שהביא שלוש אליפויות וחי את העיר והאוהדים ביום יום. אין כמעט אוהד שאין לו את הנייד של ברדה (גם את של אלונה, דרך אגב) כי ככה זה בבאר שבע. כולם קרובים לכולם, עיר ומועדון כמעט בלי פילטרים, עיר ומועדון שמדברים דוגרי, לא מהראש, מהבטן ומהלב.
אליניב הוא אחד משלנו. כשאליניב אומר דברים מהלב, הוא כנראה מדבר מהלב של כולנו. שבוע לפני ההפסד לחיפה היו 3 אירועים ברחבת אשדוד שלא זכו להילוך חוזר ולא נכנסו לתקצירים, ולא משנה הסיבה. תארו לכם מה היה קורה אם זה היה קורה למכבי חיפה או מכבי תל אביב. דמיינו את זה, אוהדי שאר הקבוצות ובעיקר התחרותיות יותר. האם זה היה עובר לכם בגרון?
אין לנו שום "רגשות קיפוח" כששחקן שלנו מבצע עבירה ששווה אדום, צהוב או פנדל. מגיע? תשרקו, וגם אתם שם בשידור: תראו את זה מאה פעם, אבל גם כשזה קורה נגד ב״ש.
לא זכור לנו קמפיין על כך שמכבי חיפה אלימה, למרות שגם היא סיימה את משחקי העונה מולנו עם אדומים וצהובים. אנחנו מבינים שזה חלק מהמשחק.
הפועל באר שבע של לפני עשור ויותר הייתה מועדון שמקבל את זה, שותק, ונותן לדברים לקרות. הפועל באר שבע של 2022 אחרת. חלק מהשינוי שהביא איתו אליניב עם חזרתו הביתה לבאר שבע הוא שינוי הגישה. באר שבע מסתכלת לכולם בלבן של העיניים ולא מפחדת לשאוף ליעדים או מטרות גבוהות. היא לא מפחדת להשיג אותן בלי להתנצל, כאילו לקחנו למישהו אחר משהו שהוא שלו כברירת מחדל.
מתחיל להרגיש כאילו ברדה מפריע לסביבה. שחקן שהוביל קבוצה ל-3 אליפויות מול הקבוצות העשירות והמתוקשרות בישראל, ואז כמאמן "העז" לזכות בגביע בעונתו הראשונה כמאמן ובאלוף האלופים. לכן, כמו שברדה (בערך) אמר, "תתמודדו. אנחנו לא ניפול ולא נעצור".
אז הגיע הראיון. אם מוריניו היה מתראיין ככה, הייתם רצים לצטט אותו בהערצה. אליניב עמד מול המצלמות, כמה דקות אחרי משחק דרמטי בו הרגיש שהוא נלחם נגד כל העולם, בעיקר נגד השופטים, חוסר האיזון שלהם וחוסר הכבוד לקבוצה שלו, מול התקשורת, הרשתות וסיפור שמנסים להמציא, ודיבר מהלב. מה קרה, חבר׳ה? אי אפשר לדבר בצורה רגשית, סטנדרטית ולא קלישאתית?
לפני כשנה התחלתי תהליך של כתיבת ספר על אליניב ברדה, כי אני חושב שהוא ראוי לכבוד הזה. אליניב הוא לא עוד דמות צבעונית ומגניבה, אלא משהו אחר בנוף הספורט הישראלי. תשאלו בכל מקום בכדורגל שלנו (גם את יענקל'ה שחר וברק בכר). אין לאף אחד מילה רעה אחת לומר עליו.
את מה שאליניב ברדה עשה, עושה, ועוד יעשה בשביל הקבוצה, המועדון והעיר באר שבע, אף אחד לא יוכל להקטין או להשחיר. גם אם התוצאות לא יהיו בשיאן. וגם אם הוא ייתן ראיונות חוצבי להבות בתקשורת.
אז כשאליניב ברדה שם את הדברים על השולחן, בלי פילטרים ובלי מסיכות, יש אנשים שזה מציק להם. הוא פשוט בא ואומר את האמת, ויש אנשים בתקשורת וברשתות שזה לא בא להם בטוב, כי אליניב מדבר "באר שבעית" בסטייל אחר ואולי מחוץ לבאר שבע לא יודעים איך לאכול את זה.
מילה לאוהדי הפועל באר שבע. אנחנו מועדון גדול ולקהל יש חלק בלתי נפרד מזה, וכן, לאליניב מגיע יותר קרדיט, סבלנות והכלה מכל מאמן אחר שיגיע או הגיע לכאן. חיים לוי ז"ל אמר פעם ש"אנחנו רק צריכים לפתוח את הראש, ולהאמין.." , בדיוק כמו במשחק מול הפועל תל אביב בבלומפילד. המשחק הזה הוא התגלמות דמותו של ברדה. נחוש ולא נכנע לשום קושי או מכשול. כי אם זה לא קשה, זה לא הפועל באר שבע
באנו מאהבה, לא גדלנו על תארים, אבל העשור האחרון הביא אותנו לשאוף תמיד הכי גבוה שאפשר. אז כן לפעמים זה הולך ולפעמים לא, אבל שלא יהיה לאף אחד ספק שבמועדון שואפים הכי גבוה. ואם יש מישהו ששואף לזה יותר מכולם וייתן את הלב והנשמה שלו להצלחת המועדון…
זה אליניב ברדה.
