מאמן כדורגל. מה בעצם תפקידו? האם הוא קודם כל צריך להיות בעל ידע טקטי עילאי ויכולות ניהול משחק מבריקות? האם הפן המנטלי חשוב לא פחות ואולי אפילו יותר מהמערך שבו הוא משחק והמיקומים של שחקנים על המגרש? האם הוא צריך להיות אבא מחבק או רס"ר משמעת קשוח? האם כמו כל הורה טוב, הוא צריך להיות גם אוהב וגם מחנך?
מכבי תל אביב, הקבוצה הכי מרתקת בחלון ההעברות הנוכחי (שעדיין לא נגמר כמובן), תפגוש הערב (20:00) את מכבי נתניה ב"משחק האירופאיות". ערן זהבי עדיין לא בסגל של הצהובים, אבל על הקווים תחכה דמות לא פחות מרתקת. ולדימיר איביץ', אולי המאמן הזר שהותיר את החותם הכי גדול על הכדורגל שלנו, אבל מגיע הפעם ממקום אחר בקריירה שלו, ונכנס לתוך ליגה שונה מזאת שהכיר.
על יכולות האימון של איביץ' אי אפשר לערער, בטח לא בכל מה שנוגע לכדורגל שלנו. הוא המאמן שהפך את ליגת העל למגרש המשחקים הפרטי שלו, עם שתי אליפויות בדומיננטיות שלא נתקלנו בה מעולם. גם את הכישלון שלו בווטפורד בוודאי שאי אפשר לייחס ליכולות הטקטיות שלו או להבנת הכדורגל שלו. שם, עניין האופי שלו והגישה באו לידי ביטוי.
במדינה כמו ישראל שמקדשת שימוש בסלנג צבאי, המונח שמיד הודבק לאיביץ' היה רס"ר. אותו נגד משמעת מיתולוגי שכולם מכירים מהשירות הצבאי, שאחראי על סדר ומשמעת ביחידה. זה שכולם חוששים ממנו כשהם רואים אותו, שלא מחייך ושומרת על ארשת פנים רצינית. מי שאין אצלו משחקים והכל חייב להיות מקצועי.
תופעת מאמן הרס"ר בכדורגל העולמי המודרני היא תופעה שבאופן כללי די חלפה מהעולם, בטח ברמות הגבוהות. מאמנים כמו יורגן קלופ ופפ גווארדיולה, אולי שני המאמנים שמייצגים בצורה המובהקת ביותר את תדמית המאמן היום, הם אנשים מלאים בקסם אישי, הומור, יודעים לכעוס אבל גם מפזרים חיוכים. הם אשפי תקשורת, הם מחבקים ומראים אהבה. לא פחות מהגאונות הטקטית שלהם, הם בנו את תדמיתם גם על היחס יוצא הדופן שהם מפתחים עם חדר ההלבשה שלהם.
במקרה של איביץ', היחס והכבוד שהוא מקבל בחדר ההלבשה מגיע ממקום אחר, מקום של יראת כבוד, אולי אפילו סוג של פחד. מרתק לראות את ההבדלים בדברים שאמרו עליו כוכבים בווטפורד, בראשם כמובן טרוי דיני, לבין מה ששמענו מכוכבים במכבי תל אביב שהתאמנו תחתיו בשנות האליפות.
"אפילו כשניצחנו, הוא הדגיש את הדברים השליליים. ניצחנו 1:4 והוא היה אומר לנו 'לא הייתם צריכים לספוג את השער הזה, הייתם צריכים לעמוד שם'. הוא היה מאוד שגרתי. באתי ואמרתי לו שהשחקנים צריכים גישה יותר חיובית יותר, למרות שאני יודע שזו האישיות שלך, והוא אמר 'כן, אין בעיה', והמשיך בשלו. הוא אהב לעשות אסיפות, היו לנו ארבע כאלה במשך השבוע על משחק אחד", סיפר הכוכב הגדול של ווטפורד בזמנו, טרוי דיני, בפודקאסט בו דיבר כמספר חודשים לאחר שהמאמן פוטר.
"במהלך המשחק הוא לחץ לכולם את היד ודילג על שלי, ולא הייתי יכול לעצור את עצמי ואמרתי לו בפנים 'אתה דביל'. הוא שאל 'מה'? וחזרתי על זה שוב. לאחר מכן החלפתי בגדים וצעדתי לעבר המכונית ושמעתי שהוא אומר שזו אשמתי שהוא פוטר. אמרתי לעצמי: 'אתה לא שמת אותי בהרכב, הוצאת אותי מסיבה מטומטמת, וזו אשמתי שהפסדנו?' אמרתי לעצמי שזה לא ייתכן ודיברתי עם הסוכן שלי שידבר עם המועדון או שאעלה ללייב באינסטגרם ואסביר את הצד שלי".
"I got told it was for disciplinary, but no one knows. I don't know why. I've asked the club if I have been fined, they said no.”
— TheWatfordWay (@thewatfordway) December 21, 2020
- Troy Deeney on Vladimir Ivić #watfordfc pic.twitter.com/zJRuyPxwrB
בקדנציה הקודמת שלו במכבי ת"א, הקשיחות הזאת של איביץ' והדרישות יוצאות הדופן שלו, הצליחו להוציא מהשחקנים שלו תגובה שונה לגמרי. בראיון שערך לשי האוזמן בערוץ הספורט סיפור יונתן כהן: "לדעתי הוא יותר מרמה אחת מעל הליגה, אם זה ברמת האימון או ברמת הדרישות. הוא מביא לך הרבה מאוד תכנים, גם לאימון גם למשחקים, מניתוחים ועד להתכונן לקבוצה היריבה. היינו יודעים מ-0 עד 100 את הקבוצה השנייה. היינו מנתחים קבוצה כמו ניתוח לב ועושים את הדברים נכון כל כך על המגרש".
גם איתי שכטר, מישהו שעבר כבר כמה מאמנים בכדורגל שלנו, פרח תחת איביץ' ואפילו פיתח עם המאמן מערכת יחסים מיוחדת. הוא סיפר בזמנו על הדרך שבה ההחלטות של המאמן נקיות מאינטרסים זרים, ועל הקצב הגבוה בצורה יוצאת דופן באימונים. וחשוב לזכור, גם שכטר וגם יונתן כהן הם לא שחקנים שתמיד ליקקו דבר בתקופת איביץ', כאשר כהן, שהיה אחד השחקנים הטובים בקבוצה, מצא עצמו לא מעט על הספסל. בניגוד למה שאיביץ' חווה באנגליה, זה לא פגע בהערכה כלפיו. אולי להפך.
כעת, איביץ' מגיע למכבי תל אביב שונה מזאת שקיבל בפעם שעברה. אנחנו זוכרים את האימפריה שהיא הייתה בסיום השנתיים, אבל צריך לזכור שהסרבי הגיע בזמנו לסגל צעיר, תחת מגבלות פייר פליי, ובאופן יחסי בלי הרבה אגו. כיום, הוא מקבל לידיו סגל גלאקטיקוס מודרני, עם שחקנים דוגמאת סטיפה פריצה, ג'ורג'ה יובאנוביץ', ניר ביטון שמגיע עם ההרגלים שלו אחרי עשור הכדורגל הבריטי, וכמובן ערן זהבי.
היחסים בין ערן זהבי לוולדימיר איביץ' יהיו הדבר המרתק ביותר לעקוב אחריו בעונה הזאת. אם תרצו, זהבי הוא הטרוי דיני של מכבי ת"א הנוכחית, כוכב שכולם יתמקדו בו, דמות גדולה הרבה יותר מהכדורגל. בניגוד לדיני, התדמית של זהבי ביחסים שלו עם מאמנים לא בעייתית לאורך השנים, ועל המקצוענות שלו אין חולק.
אישית, אני לא חושב שיש סיבה שהיחסים בין השניים יסתיימו בפיצוץ, אבל יהיה בהחלט מעניין לראות כיצד איביץ' יתמודד עם כוכב על אמיתי במכבי תל אביב. האם זהבי יוחלף כאשר הוא לא יעבוד מספיק קשה בהגנה? האם הוא יסופסל אחרי שבוע אימונים פחות טוב? האם איביץ' יצליח להשלים עם העובדה שיש שחקן על המגרש שהוא הדמות הבולטת ביותר והפנים של המועדון בשנה הקרובה?
בהנחה שוולדימיר איביץ' לא רוצה לסיים את הקריירה שלו כמאמן בליגת העל או בליגה היוונית, הוא יצטרך לדעת לפתח צדדים נוספים בדרך שבה הוא מנהל סגלים וקבוצות. יכול להיות שמכבי תל אביב והסגל הנוצץ שהיא בנתה ועדיין בונה, הם בדיוק הפלטפורמה הנכונה עבורו לעשות את זה. עבורנו, כחובבי הכדורגל הישראלי, שמשוועים לסיפורים ודמויות מרתקות, החזרה שלו היא ברכה גדולה. זה מתחיל הערב.
