גם אם יפסיד הערב (שלישי, 20:30, 5SPORT) בגמר גביע המדינה בטדי, אליניב ברדה לנצח ייחשב לאגדה בהפועל באר שבע. החזרה שלו לקבוצה בה גדל, אחרי קריירה מפוארת בבלגיה, שינתה לחלוטין את המועדון, בדיוק כמו שהגעתה של אלונה ברקת הפכה את ב"ש לקבוצת צמרת בכדורגל הישראלי.
לא מעט סמלים נכשלו, שלא לומר התרסקו, כשירדו לקווים. מאמן ב"ש קצת שונה. גם אם הקבוצה לא תניף את הגביע, אף אחד לא יוכל לכעוס עליו. הוא מגיע כאנדרדוג מול המאמן הטוב בישראל, אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של ברדה, לא חלם שהילד שהחל את דרכו במתנ"ס "טאובל" בשכונה ג' בגיל 5 יגיע לאן שהוא הגיע. אז גביע זו עוד מטרה שהושגה בדרך.
גם לפני המשחק הכי חשוב שלו הרוטינה של ברדה לא תשתנה. הוא קם בבוקר מוקדם לבית האדום, מסיים אימון, עולה למגרש, מגיע הביתה בשעות הערב המאוחרות. "אני לא מרגיש שום שינוי אצלנו מאז שעבר לקווים" אומר אחיו ינון, "גם בשיא שלו כשחקן וגם היום הוא מתנהג אותו דבר, עם צניעות, ענווה וכבוד. אולי עכשיו הוא יותר מרוכז ועם לא מעט מחשבות, כי כשחקן אתה תלוי בעצמך וכשאתה מאמן אתה יכול להיות תלוי גם בשחקנים".
אמו פלורה עד היום במתח לפני משחקים. אירוע הלב שעבר הבן שלה לא נותן לה מנוח כשהוא רץ על הקווים והדופק עולה. "דאגה של אמא היא תמיד גדולה יותר", אומר אחיו הקטן, שמתקשה לנבא אם בעונה הבאה הוא יחזור לתפקיד המנהל המקצועי, "תפקיד המאמן נפל עליו, זה לא סוד. הוא לא אמר 'אני רוצה להיות מאמן', אבל הוא אוטוריטה במערכת וגם אם אלונה היתה אומרת לו לאמן את קבוצת הנוער הוא היה עושה את זה בחיוך, למען הסמל. למעט אלי אוחנה בבית"ר ירושלים אני לא חושב שיש עוד סמלים בכדורגל שלנו. הוא מוכיח שהוא מאמן טוב, אבל אם רוצה להיות שם גם בעונה הבאה? אני לא בטוח. אמרתי לו שמה שהוא יחליט, אנחנו מאחוריו".
בניגוד לפלורה, אבא חיים, שליווה אותו לכל אימון ולכל משחק, ממשיך כך גם היום. בזמנו הפנוי הוא הולך לראות את קבוצות הילדים, הנערים והנוער. "אם לא אדווה אשתו, אליניב לא היה עומד על הקווים", הוא קובע, "אחרי שהוא התייעץ עם רופאים ומומחים וקיבל את האישור, לא הייתי יכול להגיד לו משהו אחר. לפעמים אין מקום חניה כשאנחנו נוסעים לכל מיני מקומות ואשתי אומרת לי 'בוא נמצא מקום אחר'. אני אומר לה 'אלוהים איתנו' ואחרי כמה שניות יוצא רכב מחניה קרובה. אותו דבר עם אליניב. אלוהים איתו. צריך להיות אופטימיים. לחשוב חיובי".
ליום שישי האחרון, בארוחת הערב בבית ההורים בב"ש, הגיע אליניב ואשתו והילדים כמדי שבוע. מילה על הגביע לא נאמרה. כולם התרכזו במשחק נגד בני סכנין שאמור היה להבטיח את המקום השני. "אליניב יודע שכדורגל זה לא שחמט, אתה לא תלוי רק בעצמך. אני לא שואל אותו על ההרכב, אבל אנחנו כן מדברים ומנתחים את המשחק שהיה. אם מנצחים, זה באווירה טובה. אם מפסידים, הוא יותר סגור, אבל גם מבין שתמיד יש מחר עוד משחק", מוסיף האב.
למקורביו ברדה מספר כי היה רוצה לחזור לתפקיד המנהל המקצועי. לראות מישהו אחר על הקווים. הוא מודע לעובדה שאם ירצה בכך, ימשיך לאמן, אבל כשהחליף את רוני לוי ואת יוסי אבוקסיס עוד לפני כן, אמר לאלונה ברקת בשיחה בינהם שהתפקיד הוא זמני. ברדה מודע לעובדה ששחקני עבר בולטים שנחשבו לסמלים ולקחו את התפקיד התובעני מצאו את עצמם זמן לא רב מחוץ למערכת ודוגמאות לא חסרות - אבי נמני במכבי ת"א, ראובן עטר במכבי חיפה ומשה סיני בהפועל ת"א הם רק חלק.
ברדה יכול היה להמשיך בבלגיה עוד כמה שנים לפני החזרה לארץ, אבל החליט שדי, שאולי עונה אחת נוספת תהרוס את כל מה שבנה שם. גם כאן זה אותו סיפור, אבל בישראל קשה לברוח. לפני שריקת הפתיחה, 12 אלף אוהדי ב"ש ישירו את שיר העידוד שמבוסס על השיר של אתניקס "תותים" לאיש על הקווים. ניצחון, וברדה יתקשה לעזוב את תפקיד המאמן אליו הגיע בעל כורחו. וגם אם זה יקרה, המאמן הבא יידע תמיד, שאם הוא לא יצליח, יש לברקת אלטרנטיבה נהדרת בתוך המערכת.
