במונחים של מכבי תל אביב, אלה היו שנתיים מאכזבות. הצהובים הסתבכו עם מאמנים לא מוצלחים, חוו כמה הפסדים מביכים - ובעיקר, לא זכו בתואר האליפות וראו את היריבה הגדולה, מכבי חיפה, חוגגת פעמיים. אחרי ששלושה מאמנים שונים עברו בסך (דוניס, ואן לוון וקרסטאיץ'), נראה שלקראת העונה הבאה מכבי מנסה לחזור לדברים שהצליחו בעבר: המינוי המסתמן של ולדימיר איביץ' נועד לנסות ולחזור לתקופה שהיתה עד שעזב - מכבי אמנם לא הצליחה באירופה, אבל בארץ דרסה כל מה שזז בדרך לשתי אליפויות בפער גדול.
המפתח של מכבי תל אביב לקבוצה הגדולה ההיא - בעיקר בעונה השנייה, שהיתה המרשימה מבין השניים, היתה חוליית הקישור. השילוב בין דן גלזר, דור פרץ ואייל גולסה במרכז המגרש היה קטלני עבור היריבות - ועשה את העבודה הרבה יותר קלה לחולייה האחורית ולשוער. אלא שהשלישייה הזו התפרקה: דור פרץ הלך לאיטליה (וכנראה יישאר בחו"ל גם בעונה הקרובה), אייל גולסה היה פצוע יותר מאשר בריא וגם דן גלזר איבד קצת מהיכולות האדירות שהפכו אותו לשחקן העונה.
ולכן, נדרש ריענון. והשם שמכבי תל אביב הביאה בתור המרענן של הקישור הוא יוריס ואן אובריים. הולנדי בן 27, שיתרונו המרכזי - מעבר ליכולות שעוד ניגע בהן - הוא תעודת הזהות. ואן אובריים הוא בן לאם שהיתה כבר אזרחית ישראלית (עד שהיגרה להולנד), מה שאומר שהוא לא יירשם כזר, ויאפשר למכבי לשמור על הזרים החשובים בעמדות אחרות במגרש.
ואן אובריים הוא "דרופ אאוט" קלאסי - שחקן שסומן מגילאים צעירים ככישרון, אחד ששיחק בכל הנבחרות הצעירות של הולנד (עד הנבחרת עד גיל 21, שם הוא רשם 11 הופעות) - אבל לא ממש מצא את המקום שלו. הסיפור שלו מתחיל כשהיה בן חמש בלבד, אז החל לשחק בקבוצת אבוקודה - שם גם גדל הבלם מאתיס דה ליכט (היום ביובנטוס). הוא הגיע לאקדמיה של אלקמאר בגיל 12, שם הוא זוהה בתור כישרון בולט, ואף היה שותף לזכייה של נבחרת הולנד עד גיל 17 באליפות אירופה.
בקיץ 2014 אלקמאר השאילה אותו לדורדרכט, קבוצה קטנה בדרום הולנד, שם הוא סיפק כדורגל לא רע, כבש שני שערים ובישל עוד ארבעה. קבוצת האם התרשמה והחזירה אותו, אבל בקבוצה הבוגרת החיים היו יותר קשים. הוא שיחק פחות, ישב על הספסל ובשלב מסוים - גם הביע את אכזבתו בקול רם. בראיון ל"טלחראף" בסוף 2016 הוא אמר "בהתחשב ביכולת הטובה שלי בעונה שעברה, חשבתי שמגיע לי יותר קרדיט". אפילו העזיבה של מרקוס הנריקסן לטובת האל סיטי מאנגליה, לא אפשרה לו לקבל אמון מהמאמן דאז, ג'ון ואן דה ברום.
ואן אובריים שילם את המחיר על הביקורת המופגנת, והמאמן בחר להוציא אותו מהסגל במשחק לאחר פרסום הראיון, בליגה האירופית מול דאנדוק (כן, בקמפיין שבו שובצו באותו בית עם מכבי תל אביב). ובכלל, בלא מעט נקודות ואן אובריים לא פחד להתבטא, ולדבר בקול רם גם נגד המאמנים שלו, כאשר חשב שהוא לא זוכה למספיק קרדיט. מעניין איך זה יעבוד עם מאמן קפדן כמו איביץ'.
השלב השני של הקריירה שלו היה בקיץ 2018, אז עבר לאוטרכט - שם הוא שיחק עד העונה האחרונה, בסיומה הפך לשחקן חופשי, בדרך לקרית שלום. ברמת הכדורגל, ואן אובריים רוב הזמן משחק בתפקידים יותר הגנתיים, אבל לא בוחל גם בכישורים התקפיים כשצריך. יש לו מהירות וטאץ' טוב בכדור, ולמרות שהמספרים שלו אינם גבוהים - בעונה שעברה, למשל, היה לו רק שער אחד ושני בישולים, הוא בהחלט יוכל לתמוך בהתקפה במידת הצורך.
מכבי ת"א, לפיכך, מקבלת שחקן עם המון כישרון, אבל גם כזה שעדיין רעב להוכיח את מקומו. והיא, הרי, מועדון שנמצא בדיוק במקום הזה בשרשרת המזון של הכדורגל: מקום שנועד להביא שחקנים שמחפשים לפרוץ, בדרך לתחנה הבאה. ואן אובריים הוא לא פרוספקט צעיר, אבל הוא כן יוכל להשתמש במכבי כדי להראות שכוחו עדיין במותניו.
ואן אובריים יכול לשחק במספר עמדות בקישור, יוכל להשתלב היטב במשחק הלחץ של ולדימיר איביץ' והתכונה הבולטת ביותר שלו היא מסירות עומק, והעונה הוא דייק ב-82% מהמסירות שלו. גם הגנתית יש להולנדי מה לתרום, עם 4.1 חילוצי כדור למשחק בממוצע, ו-1.5 חילוצים בחצי המגרש של היריב. בנוסף, הוא ניצח ב-53% מהמאבקים שלו על הכדור.
