בפעם הקודמת שמכבי חיפה וסכנין נפגשו בליגה, זה נגמר בשישייה. בואו נגיד שאם מסתכלים על המשחק ועל דף הסטטיסטיקות של המשחק אתמול (שבת), אפשר לומר שגם הפעם, שישייה לא הייתה מקפחת את בני סכנין.
קאבר טו קאבר, זה היה משחק של קבוצה שמגיעה לעבוד ולקחת עוד שלוש נקודות בדרך אל התואר. בסכנין דיברו לפני המשחק על השישייה ועל נקמה אפשרית. אז דיברו. על הדשא, לא באמת היו שם יומרות התקפיות או יומרות כלשהן, בעיקר אחיזה נואשת באלילת המזל ותקווה שייגמר מינימלי.
אבל לא על סכנין לדבר ידעתי, אלא בעיקר על הקבוצה שלי. ומה אומר לכם, ממש מרוצה. סוף סוף, משחק שוטף, מהרגע הראשון, מלא בכדורגל התקפי ושובה עין. עד הרחבה - קונצרט, אבל, אללי לי, מול השער - שיעור חלילית ראשון בקונסרבטוריון קרית ים.
כמה אפשר להחמיץ, כמה?? גד עמוס אולי נתן משחק טוב בסך הכל (מינוס היציאה אל הבלקון בשער שנכבש), אבל באמת שהוצאנו אותו גדול בבעיטות אימון ודרדלות. אצילי, שרי, דין דוד, שוב אצילי, שוב שרי. אף אחד לא רוצה להבקיע?
רגע, הנה זה שוב שרי. שוב שרי!!!! אמאל'ה... שבוע שני ברציפות, צ'ארון שרי נותן לנו עוד רגע של טירוף וקסם. מכשף הוודו מהולנד/סורינאם, עם צ'יפ של פלייסטיישן, ועוד פעם אנחנו תופסים את הראש כלא מאמינים. בשבוע השני ברציפות, צ'ארון שרי גורם לנו לחפש כל זווית מכל פלאפון פועל כדי לטחון שוב עד דק את הרגע המופלא הזה. איך זה שכוכב אחד מעז, לא ברור - אבל איזה כיף זה שהוא ממשיך להעיז...
אין ספק, עומר אצילי היה מצטיין העונה הסדירה, בקלי קלות. אבל בשנה השנייה ברציפות, זה שרי שמגיע לקחת את מכבי חיפה על כפיים, אל עבר הארץ המובטחת, עם רגעי קלאץ' מטורפים ושערים מעולם של אגדות, של הגדולים באמת. בשנה שבה נטע לביא היה פצוע ולא באמת התאושש (נכנס למשחק ממש טוב, אגב) שרי לא רק לקח מקצועית עליו מעל ומעבר, אלא גם מנהיגותית - היום, זו הקבוצה שלו. מנהיגות על ומחוץ לדשא, פיגורה אמיתית, וכוכב כדורגל, יברך השם את החרוזים של הקוקו הלא ברור שלו.
אגב אצילי, אחרי שני משחקי נפל רעים במיוחד, הגיע ונתן משחק מצויין. אמנם רווי החמצות, אבל מלא בלחימה, חטיפות במיקום גבוה ואגרסיביות, מסירות פז ופעילות התקפית באוקטן גבוה. החמצות זה עניין סטטיסטי וזה יתיישר, ובקרוב. אבל זה אצילי שהתרגלנו אליו ואנחנו כל כך אוהבים.
באמת, אין לי שום תלונה על אף שחקן במכבי חיפה במשחק הזה. גם אלו שהחמיצו כמו דין דוד. בוטום ליין, במשחק מכריע נוסף, עוד גמר גביע, כולם הגיעו לעבוד בכל הכוח, המכבש חזר לכתוש וזה היה המשחק הכי טוב של הקבוצה בחודשיים האחרונות, ביי פאר. ככה אנחנו רוצים לראות את הקבוצה, בטח בישורת האחרונה ובמאני טיים.
המשחק היום מחזיר אותי לנקודה שהעליתי עוד אחרי הפנצ'ר מול הפועל ירושלים - כמה חשוב זה לא להפסיד!! רק תחשבו, אם אחת משלל ההזדמנויות של מכבי תל אביב היתה נכנסת, או אם שרי שולח כדור טיפה שמאלה מדי, המומנטום והגישה למשחק מול סכנין היו אחרים, התחושה הכללית הרבה פחות טובה והדקות הארוכות ללא שער היו שולחות אותנו למקום אחר לגמרי פסיכולוגית.
יש כאלו שהפריע להם שחגגנו בתיקו בשבוע שעבר, כאילו לא היה איזשהו קונטקסט אחר וחשוב הרבה יותר מהמשחק עצמו לתוצאה ולעיתוי השער. אז תהיו בריאים, ואחרי כל המעידות המעצבנות בליגה הסדירה, התיקו בשני והניצחון היום מבשר סופית: שמנו את הגז לליגה בזמן החשוב ביותר, ברגע הקובע, ונתראה בסיבוב. סלמאת אמיגוס.
אז הליגה כבר די מוכרעת (ה"די" זה לנימוס, בינינו), אבל בגביע כמו בגביע - הכל פתוח לגמרי. יום שלישי, דרבי, גביע המדינה על הפרק, ומעבר לזה, באמת שאין מה להוסיף. שלושת אלפים כרטיסים נוספים (לפחות) ישוחררו לרכישה לאוהדים שלנו. כידוע, אנחנו לא צריכים הזמנה בכתב, תחינה בעל פה, דוכני איפור או הופעה של יזהר כהן בתור תמריץ לקנות כרטיס. גם אם המשחק בלב בחריין, זה ייקח פחות או יותר אותו הזמן לחזור הביתה עבורנו. אבל אנחנו לא מתלוננים, וכמו תמיד, נעשה הכל להגיע ולהיות שם עבור זו שאהבה נפשנו.
את מה שאני באמת רוצה שנעשה להפועל במשחק הזה, עם ובלי הסחבת הדבילית שהם אירגנו לנו משום מה, אני לא יכול לכתוב כאן.. אז נסתפק בבקשה צנועה יותר, כמו בפעם הקודמת, וזו שלפניה: אללה מכבי, רק תביאו את הדרבי!
שבוע טוב וירוק לכולם!
