מהרגע שאתה יוצא מהמכונית לכיוון ירושלים, בשעת אחר צהריים של אמצע מרץ, מה שעוטף אותך הוא הקור. עיר הבירה תמיד קרה יותר מהממוצע, וגם כותב שורות אלה חווה ערבים מקפיאי אצבעות (ועוד כמה איברים בגוף) בטדי ובסביבותיה. ובכל זאת, חשרת העננים שריחפה מעל ירושלים היתה סמלית במיוחד, בהתחשב במשחק שהיא תארח בעוד כמה שעות.
כי שתי הקבוצות שהגיעו אליו, הרגישו - במידה רבה של צדק - שהמשחק הזה הוא סוג של פרשת דרכים עבורן. בית"ר נואשת לנקודות ולקצת רווחה בתוך הלחץ הבלתי פוסק של מאבקי התחתית, מכבי חיפה מצידה רוצה רק להרגיע את הרעש המחריד שחדר לה לחלון (ועוד נגיע לרונה קינן בהמשך) מצידה של מכבי תל אביב. בשוק מחנה יהודה הם צצו מולך, כמעט מכל פינה. אוהדים בצעיפים ירוקים וצהובים-שחורים, מנסים להתמודד עם הקור - אבל גם עם הדאגות שהמשחק הזה נושא עימו.
אחרי שאכלתי קצת קלישאות ירושלמיות (פרגיות... מממממ....) בשוק המסורתי (והיפה), התקדמנו - אני ושותפי לנסיעה, איש יקר שאתם יכולים לקרוא לו ט' - לכיוון מקדש הכדורגל ע"ש טדי. כיאה לתחושת הדחיפות, הקהלים באו ב"דרייב" אדיר. אפשר היה להרגיש את זה ממש מהדקות הראשונות: את היציע המזרחי בוער בשירת "אוהב מכל הלב", את הדרומי סוער עם הקפיצות של הקהל הירוק. חבל שהכדורגל לא ממש תאם את סערת הנפש של מי שבא לראות אותו, אבל לזה נגיע בהמשך.
מכבי חיפה. הקלישאות ידברו על כך ש"חשוב לקחת גם משחקים כאלה", וש"הכי טוב לתקן אחרי שלקחת את שלושת הנקודות". והקלישאות נכונות. כשהירוקים מסתכלים על הטבלה, רגע לפני הפלייאוף העליון, הזמן עובד לטובתם - הם ארבע נקודות מהפועל ב"ש, שש ממכבי תל אביב (אחרי כל הדיבורים), ועם הפרש שערים טוב יותר באופן משמעותי. עמדת הזינוק שלהם, נכון לעכשיו, טובה יותר משל יריבותיה - מה שיספק להם המון ביטחון לקראת ההמשך.
ובכל זאת, בהתחשב באתגרים שהולכים לעמוד בפניה - לא רק מכיוונן של מכבי ת"א הקרסטאיצ'ית ובאר שבע שמתחילה להתעורר תחת ברדה, אלא אפילו מאקס פקטורית מובהקת כמו מכבי נתניה - היא חייבת להודות על האמת: תקופת השיא שלה העונה נמצאת מאחוריה. קבוצה שהלך לה כל כך קשה נגד שלוש הקבוצות החלשות בליגה - הפועל ירושלים (תיקו), הפועל נוף הגליל (תיקו) ובית"ר (היה יכול להיות תיקו אם היה מי שייתן גול), עלולה להיתקל בקשיים יותר גדולים בפלייאוף המאתגר במיוחד שצפוי להם העונה.
מכבי חיפה לא נראתה טוב גם אמש (שני). כן, היו רגעים שהיה נראה שהיא משתלטת על המשחק - בעיקר סביב השער של צ'יבוטה ובמחצית השנייה (עוד נגיע לחלק של היריבה ביכולת הזאת), אבל האמת היא שעם עומר אצילי או בלעדיו, לחיפה ולברק בכר הולך הרבה יותר קשה, בוודאי ממה שהיה אפשר לצפות. ואם נקודת החוזקה העיקרית שלך היא ההתקפה, והחלוץ שלך - דין דוד (14 שערים העונה) - בועט פעם אחת למסגרת כל המשחק, בהחלט יש בעיה.
אז בכר יוכל, בצדק רב, להיצמד לקלישאות מתחילת הפרק הזה. אבל נדמה לי שגם הוא, בסתר ליבו ומתחת להצהרות, יודע שמכבי חיפה תצטרך למצוא משהו חדש כדי להתכונן לקרב הגדול שמצפה לה - על האליפות השנייה ברציפות.
בית"ר. ואם מכבי חיפה יכולה להיות מרוצה מהטבלה ו(אולי) מודאגת מהכדורגל, אבוקסיס - לדעתי - נמצא במצב הפוך. ברמת הכדורגל, בית"ר שלו רחוקה כמו שמיים וארץ מהאסופה המקרית שהיתה שם קודם, בעידן הדמדומים שהוביל (בעל כורחו) יוסי מזרחי עתיר הזכויות. אבוקסיס עשה את מה שהוא יודע לעשות (רוב הזמן) - וזה להעמיד קבוצת כדורגל ראויה. כזו שיש בה סדר, מבנה ברור ושחקנים שיודעים את התפקיד שלהם.
אלא שבמצב הפרובלמטי שנקלעה אליו בית"ר - במילותיו האלמותיות של שלומי שבן, "דברי בציונים, גברת. דברי במספרים". בית"ר בנקודת הזמן הזו נמדדת אך ורק בנקודות שהיא תוכל להשיג כדי למצוא את מרווח הנשימה שיאפשר לה להישאר בליגה. ובמובן הזה? גם בעידן אבוקסיס, הלכאורה יותר טוב, הירושלמים נמצאים רק עם 5 מ-18.
ומה שהכי זועק לשמיים, הוא הבעיה מול השער. ההגנה שכמעט ולא היתה קיימת - התייצבה. הסדר הושב על כנו גם במרכז השדה, עם ההברקה בדמותו של דן עזריה. אבל בחלק הקדמי - עדיין, אין מי שיבקיע גול. בארבעת המשחקים האחרונים, בית"ר הבקיעה רק פעמיים - שניהם שערים מקריים לחלוטין, אחד מגלאופילו האסלביינק נגד בני סכנין, והשני תוצרת רוטמן את בואצ'י מול מכבי ת"א.
ירדן שועה לא כבש כבר סיבוב משחקים שלם. גלאופילו נתן שער אחד כל העונה. וכשריצ'מונד בואצ'י חווה פציעה קשה (נותר רק לקוות שלא קשה מדי), נותר רק לתהות - מי מסוגל לייצר שערים בקבוצה הזו? עם כל הכבוד לסדר ולארגון, בסוף בית"ר תצטרך למצוא את הרשת מתישהו כדי לשרוד. בדקות האחרונות של המשחק מול מכבי חיפה, הירוקים עשו הכל כדי לקבל שער שוויון. אבל בסוף, מי שבעטו לשער הם רועי הרמן ודן עזריה. שני בחורים טובים ושחקנים לא רעים, במונחים שלנו, אבל לא ממש שחקני הכרעה.
רבים טוענים שבית"ר תוכל להרוויח מחולשת היריבות שלה. אני הייתי נזהר בטיעון הזה; מכבי פתח תקווה, אפשר להודות, יצאה מהלופ הזה - והיא תישאר. מ.ס. אשדוד אולי מסובכת, אבל עדיין יש לה מאמן חזק וגם כמה שחקנים טובים שיעזרו לה להשיג את הניצחון וחצי הדרושים. נותרנו עם הפועל ירושלים, נוף הגליל ובית"ר. הקטמונים חזרו עכשיו עם ניצחון מהפועל חיפה. נוף הגליל של שי ברדה בהחלט נראית לא טוב, אבל היא כבר ידעה לאתגר יריבות חזקות ממנה. וגם אם היא תרד, עדיין צריכה לרדת איתה עוד קבוצה אחת.
לבית"ר, קצת כמו למכבי חיפה, יש יתרון על הנייר. היא מקבלת ארבעה משחקים מתוך שבעה באצטדיון טדי (באחד היא "תתארח" אצל היריבה העירונית הפועל). אבל כל עוד היא לא תצליח לשפר את יכולת הכיבושים שלה, היא בהחלט בהחלט יכולה להסתבך. מעבר, כמובן, לסיבוך שבו היא נמצאת עכשיו.
סוף דבר. למרות אזהרות מזג האוויר הקודרות, כותב שורות אלה - כאמור - ידע ערבים קשים יותר מבחינה מטאורולוגית בטדי. גם האצטדיון, ממש לא מזמן, כבר ראה פתיתי שלג על כיסאותיו החדישים והכחולים. יכול להיות שעם קצת יותר זהירות, היה יכול להיות היום גם יותר מלא.
בסוף המשחק, צד אחד חגג וצד אחד חזר הביתה מיואש. אבל למרות האווירה הסוערת שהיתה באוויר, נראה ששתי הקבוצות מבינות שלמרות גודל המשחק - המאבק המשמעותי עוד לפניהן. כי אחרי הקור, תמיד מגיע המבול.
