זה לא הלך קל למכבי ת"א הערב. מולה עמדה קבוצה עיקשת בדמותה של בית"ר ירושלים החדשה של יוסי אבוקסיס, יריב ותיק שמוכר היטב למכבים, שלא נתנה לה לפתח את המשחק הטיפוסי שלה בקלות. אבל בסופו של דבר, האיכות התל אביבית גברה - אמנם דרך מצב נייח, אבל כזו שפתחה את המערך השמרני של בית"ר, ואפשרה למכבי לבטא את עצמה. מהרגע שהכדור של פריצה פגש את הרשת, זה היה משחק אחר - משחק שבו מכבי הרגישה הרבה יותר בנוח.
ומה שהכי בולט הוא, ללא ספק, "הציר הבלקני" - זה שבין המאמן, מלאדן קרסטאיץ' הסרבי, החלוץ הקרואטי סטיפה פריצה - ומעל כולם, החלוץ השני ג'ורג'ה יובאנוביץ', שממשיך בכושר הכיבושים הפנטסטי שלו, עם חמישה שערים בחמישה משחקי ליגה. בינגו אמיתי של התל אביבים, שיכול להביא אותה הרבה מעבר למקום השלישי בטבלה. בתקופה של מלחמה באירופה, דווקא שלושת האירופאים ממדינות שפעם היו יחד - והיום נפרדות - מוכיחים שאפשר להשכין שלום על הדשא.
יחד עם זאת, היא עשתה במשחק הזה את מה שהיתה יכולה: התגוננה היטב עד ספיגת השער, והצליחה גם לחזור למשחק אחריו (עם אותו גול "פוקסיונרי" של רוטמן ובואצ'י). אחרי תקופה ארוכה של דלות, בעיקר מנטלית, אבוקסיס הצליח לגבש סביבו קבוצה - עכשיו, הוא יצטרך להשאיר את הקבוצה הזו בליגת העל עוד עונה.
כמו בתיאום מושלם, כמעט בלי לשים לב, קיבלנו מאבק אליפות. מכבי תל אביב, לאט ובעקביות, הולכת ונוגסת בהפרש - וגם היכולת שלה הולכת ומשתפרת תחת קרסטאיץ'. כשמחברים לזה את מכבי חיפה שעדיין כאן, ובאר שבע שמתחילה למצוא את מגע הקסם תחת ברדה ומליקסון, מצפים לנו כמה חודשים מרתקים מאוד.
עוד ערב יפה של כדורגל ישראלי היה בבלומפילד: כמעט שלושים אלף ביציעים, ואווירת "רטרו" בצד של מכבי - כולל דני דבורין האגדי שהקריא את הרכבי הקבוצות. האם מכבי שיחקה כמו פעם? את זה יגיד מי שהיה פעם. הקבוצה שלבשה את המדים הנוסטלגיים, שיחקה את הכדורגל של עכשיו - וכמאמר השיר, עתיד גדול צופה לה המחר.
