מהפכת הטכנולוגיה הגיחה לעולם הכדורגל אי שם במונדיאל 2014, כש"עין הנץ" נכנסה לתמונה. מאז ועד היום, התווספה טכנולוגיית ה-VAR שהגיעה גם לכדורגל הישראלי, אבל מערכת קו השער עדיין לא חצתה את גבולות ישראל.
במשחק הגביע בין קרית שמונה למכבי ת"א, קיבלנו דוגמא ניצחת לסיבות שלפיהן נחוצה המערכת. מורגן פרייר נגח לשער של מכבי ת"א, דניאל פרץ הדף, אך קשה לקבוע על סמך מצלמות הטלוויזיה האם הכדור עבר את השער במלוא היקפו. במידה שהטכנולוגיה הייתה קיימת בישראל, הייתה נמנעת עוד מחלוקת במשחק שגם ככה היה עמוס מחלוקות.
אז למה "עין הנץ" לא הגיעה עדיין לכדורגל הישראלי? ובכן, בעיקר בגלל הכסף. על פי מחקר שביצע "אינדיפנדנט" האירי, על מנת לפרוס את הטכנולוגיה בכל המגרשים יצטרכו להיפרד קברניטי הכדורגל הישראלי מלא פחות מ-500,000 יורו לשנה.
בנוסף, הבאת המערכת, שמצריכה 7 מצלמות על כל שער, תחייב התאמות כאלה ואחרות שעולות סכומי כסף נוספים - דוגמת התקנת המערכת, לימוד צוותי השיפוט ועוד ועוד ועוד. אלא שיוצרי הטכנולוגיה לקחו זאת בחשבון והכינו תכנית מגירה: עלות קבועה שניתנת לפריסה על פני שנים רבות.
יחד עם זאת, ייתכן שגם בלי טכנולוגיית עין הנץ, היה ניתן לקבוע בצורה חד משמעית. חשוב לזכור שבשלב שמינית גמר גביע המדינה מערכת ה-VAR, מסיבה לא ברורה, לא בשימוש. החידוש שנכנס רק העונה ל-VAR יכול מאוד להיות היה עוזר להגיע להחלטה חד משמעית. בחידוש שנכנס רק השנה למערכת ה-VAR בישראל המערכת עושה שימוש בטכנולוגיית עיבוד תמונה מהפכנית כדי להעלות קו נבדל וירטואלי הקשור למגרש, ללא חיישנים הנדרשים במצלמות.
הקביעה של קו הנבדל או קו השער נעשית באופן אוטומטי תוך מספר שניות. כמו כן, המערכת מבטיחה רמת אמינות גבוהה גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים כמו שלג, ערפל ועשן, וגם באצטדיונים קטנים מאוד (גובה המצלמות צריך להיות בגובה של לפחות 4 מטר מהקרקע). מדובר בתוספת בה משתמשים גם בפרמייר ליג בשנתיים האחרונות, שייתכן שהייתה עוזרת להכריע במקרה כמו השער של קרית שמונה.
מערכת "עין הנץ" נבדקה בקפדנות במשך שלוש שנים לפני ששוחררה לאוויר העולם, אך המקרים בהם יש ספק אם הכדור עבר את השער, בטח בכדורגל הישראלי, הם מעטים. עם זאת, כאשר מקרים אלה מתרחשים - זה בדרך כלל עניין של הפסד או ניצחון. וכאשר נגיע לשלבי ההכרעה של העונה, מספיק מקרה בודד ששימוש ב"עין הנץ" היה פותר, כדי לגרום לקברניטי הכדורגל הישראלי להתחרט שלא הכניסו את היד לכיס.