התל אביבים הגיעו ל"דרבי האדומות" כשהם נואשים לניצחון: חמישה משחקים שהם לא הצליחו לקחת שלוש נקודות, אבל כמו תמיד - העלייה לירושלים כנראה עשתה טוב לשחקניו של רפואה, כי גם בפעם האחרונה שהיא ניצחה - זה קרה בירושלים, אז 0:2 על חשבונה של בית"ר. שוב הוכח שבכדורגל הישראלי אפשר לא לנצח חודש, ועדיין לתקן - גם אם זה קרה ביכולת לא טובה.
וגם הערב, הפועל תל אביב לא שיחקה כדורגל טוב. האורחת לא קיבלה תוצרת משחקני המפתח שלה - ספציפית אושר דוידה ופארליי רוסה, שהיו רחוקים מהיכולת שהם רגילים להראות. למזלה, היא התמודדה עם התקפה שהיתה הערב עוד יותר חלשה משלה - מה שעזר לה, סוף סוף, לנצח משחק כדורגל.
והיה גם את הפנדל: אותה שריקה מעוררת מחלוקת של השופט, דניאל בר נתן, שראה עבירה על אדי גוטליב מצד גוני נאור, ושרק לפנדל (בלשון המעטה) גבולי מאוד. ירושלים בהחלט רשאית לראות את עצמה מקופחת, וכשזה באמת מה שהכריע את המשחק, בסופו של דבר - הנקודות שאיבדה היום, בבית, עלולות להיות קריטיות במיוחד.
אבל לצד הטענות (המוצדקות) על הפנדל שלא היה, הפועל ירושלים גם צריכה להסתכל על היכולת המקצועית שלה. וגם אחרי השער שספגה, היא התקשתה מאוד לייצר התקפות או מצבים טובים על מנת להשוות.
ובלי לכבוש, למרות הגנה לא רעה במונחי התחתית, יהיה לה קשה להישאר בליגה. גם המספרים מאשרים את התחושה הזאת: אין קבוצה בליגה הבכירה שכבשה פחות מאשר העולה החדשה מעיר הבירה. 17 שערים בלבד ב-25 משחקי ליגה.
הפועל ירושלים כועסת הערב. ואפשר להבין אותה. אבל מוצדק ככל שיהיה, האנרגיות האלה לא יוסיפו לה כוח לעתיד. היא תצטרך לאגור בתוכה כוחות, ומעל הכל יכולות מול השער, כדי לסיים את המסע שלה בליגת העל העונה בהצלחה.
