בסך הכל, היו לאדומים מבירת הנגב לא מעט סיבות לאופטימיות לפני המשחק. למרות העובדה שלא ניצחו כבר שני משחקים, באר שבע היתה בסך הכל שתי נקודות מחיפה, וניצחון היום היה יכול להחזיר אותה זמנית לפסגה. אבל, כאמור, ביכולת הזאת - קשה לצפות להשיג ניצחון. גם כשכבר הצליחה לפגוע במסגרת, באר שבע לא באמת סיכנה את שערו של דזיוגס ברטקוס הליטאי, ודווקא ק"ש - הצנועה יחסית - היתה קרובה בהרבה לקחת את כל הקופה, אחרי החמצה גדולה של ידין לוגסי.
וזאת בדיוק הבעיה עם הפועל באר שבע: כל עוד היכולת היתה לא טובה, אבל התוצאות הגיעו - ניתן היה לשדר מסר מרגיע. כאשר היכולת לא טובה וגם התוצאות לא מגיעות, האדומים של רוני לוי עומדים בפני משבר. הלחץ מצד הקהל מתחיל לגדול, במעין מעגל אכזרי - שבצידו האחד יכולת לא טובה, ומהצד השני חוסר סבלנות מצד האוהדים. ב"ש מסיימת עוד ערב עצוב מבחינתה, אבל גם יודעת שכלום לא אבוד בליגה המשוגעת הזו. ניצחון אחד יכול, בהחלט, להטות את הכף.
מנגד, עירוני קרית שמונה שוב הוכיחה - גם לבעלים שלה - שהיא ראויה להרבה יותר כבוד. הכחולים, שעלו הערב בלבן, אמנם לא הרשימו כמו בשבוע שעבר מול מכבי חיפה, אבל שיחקו כמו שקבוצת חוץ אמור לשחק בטרנר: יציבה, ובעיקר נטולת פחד או יראה מהיריבה הלכאורה-נוצצת.
ובאופן כללי, בגליל יכולים להיות מרוצים: המאזן של ק"ש ודראפיץ' בסיבוב השני נגד הגדולות עומד על ארבע נקודות. ניצחון נגד מכבי חיפה, תיקו ב"טרנר" נגד הפועל ב"ש והפסד מינימלי בבלומפילד למכבי ת"א. מאזן השערים שלה: 2:2. בני סכנין מחזיקה במאזן דומה עם שרון מימר בסיבוב הראשון עם מאזן שערים 3:3. בק"ש יכולים לסמן "וי" גדול על "הרצף".
סלובודאן דראפיץ' ממשיך להוכיח, למרות הדיבורים של הבוס שלו, שהוא מאמן טוב וראוי לליגה הזו. ומה שנחשב ל"כישלון" בעיני שרצקי, בהחלט עוד יכול להיגמר בפלייאוף עליון.
